באת הביתה

כבר קראתן על זה בכל מקום. אבל אולי לא הפנמתן את משמעות הצעד ועוצמתו. תיעוד בתים של בלוגרי עיצוב הוא משהו שקורה הרבה בחו"ל, אבל כאן בארץ- זו בשורה.

ויותר מכך, הגאונות היא לדעתי המעבר מהוירטואלי לאמיתי. לקחת את ביתן הממשי של בלוגריות עיצוב- להדפיס אותו על נייר איכותי ולהציג אותו בתערוכת צילומים פיזית "כמו של גדולים"…

מאחורי היוזמה עומדות "הביתה" בלוג ביקורי בתים יפיפה ואיכותי, בטעם חמים ויצירתי, שפועל לצד חנות וירטואלית מקסימה של כלים ודקור לבית, שאני אישית מאד אוהבת.

בכל מקרה, מה שבאמת רציתי לספר לכן (מעבר לעובדה שאתן חייבות לבוא לתערוכה בסטודיו היפיפה שאתן רואות כאן) הוא כמה אני מטומטמת.

כשתמר מהביתה הסבירה לי על התערוכה, היא תארה זאת "להציג את הסביבה שבה אני יוצרת, את החומרים שמהם אני שואבת השראה…" מרובעת שכמוני לקחה את המשפט הזה במשמעותו המילולית הצרה ביותר והבינה שהתערוכה תציג פינות עבודה של בלוגריות.

בתערוכה תראו בתים יפיפיים של נשים מוכשרות, אבל את ביתה של קפה ויפה- ??? לא ממש. בושה וחרפה לי. דווקא את הקפה שלי תראו מצויין…

אבל האמת שאתן כן מכירות קצת. זוכרות את חדר הקטנטנים הזה?

בימים האלה, החדר הזה עובר הלבשה מחדש והופך לחדר בנות. ולא, לא יהיה בו ורוד! אשתף אתכם בתמונות כשאסיים את התהליך. הבעיה איתי, שאני כל כך נהנית מהתהליך של קישוט חדר, שאני לא ממהרת לסיים אותו. תולה תמונה אחת, מתבשלת איתה… מוסיפה שולחן כתיבה, מתבשלת איתו… וכן הלאה… גם אתן כאלה?

ויש את הבלגן שלי. שגם אותו הוותיקות שביניכן מכירות היטב. הוא לא השתנה אגב.

איכס כמה שהספה הזו מרוטה ומלוכלכת. ואת הכריות- דחוף להחליף! אני מפנטזת על אלה, באפור וצהוב.

הטישואים עדיין כאן מאז 2012. או ליתר דיוק, צאצאיהם הכרונולוגים.

אבל הכי הרבה פינות אמיתיות של בית ורגעים ספונטניים תמצאו באינסטגרם שלי.

עכשיו מגיע הקטע שבו אני מזמינה אתכן לבוא לתערוכה ולפגוש אותי. זה היה יכול להיות כזה כיף ומתבקש! הבעיה היא, שאני מרגישה לא טוב. בקושי גררתי את עצמי למחשב לכתוב לכן כמה מילים, וכל מה שאני הולכת לעשות מהיום בצהרים ועד ראשון בבוקר זה לנוח במיטה.

תספרו לי איך היה ותמסרו נשיקות לכל החברות!