זה היה מן יום כזה של סוף החופש.
כולם רחשו כאן ליידי. שכבות הגיל התכתשו ביניהן רק לשם יצירת עניין, והציפורת הזועמת שפכה את תחתית השומשום שבקופסת הבייגלה, ישר על הנטוצי שלי!
בעוד אני מנהלת שיחות הפקה סוערות, ושולחת משהו דחוף במייל, ועוד דחוף אחד, ו"כן, חכי רגע, אני שולחת לך גם את הלינק לזה…" ניקרה הציפורת פיסות בשר מכתפי (הכוס המלאה: זה מוריד במשקל!) וצעיר חסר מנוח הפגיז את הדירה שלי באטום אקולוגי.
כל מולקולה של טישיו פורקה למרכיביה. העסק כולו היה נראה כמו סופת שלגים רומנטית בניו יורק. רק פירורי הבייגלה, המוצצים, הספרים הקרועים, המיטות ההפוכות וקרוקס אלמן אחד, גרמו לכל העניין להראות רומנטי מעט פחות. אולי סתם כמו התגלמות היאוש.
אבא שלהם, במחווה הירואית שלא תשכח עד לסצנה הבאה, התקשר באותו הרגע לומר שהוא בא לקחת אותם לסיבוב. אה!
שקט. רק הציפורת עדיין מנקרת. בכתפי!!
אני מסתכלת סביבי ואומדת את גודל הנזק. איך????? אמאל'ה! הצילו!!!!!! 100,101,102… מישהו! בואו לגאול אותי מהכאוס הזה!
חטפתי את הציפורת ויצאתי מהבית. ככה. בלי להתקשר. בלי לתאם. נקשתי על הדלת ודחפתי אנגרי בירד מכוסה בשומשום, לידיה הענוגות של טינאייג'רית חביבה עם פרצוף כרית, ועדיין בפיג'מה. פיג'מה?! מדמואזל, זה אמצע היום עכשיו! לא! אמצע הלילה. של מחר!
היתה לי שעה לפעולה, אז כיוונתי טיימר. נשמתי עמוק, ו… צנחתי חסרת אונים על הכסא. ולא. לא התחשק לי לגמרי בכלל, ובשום פנים ואופן לא, להתמודד עם המפלצת הזאת שהתמקמה לי בתוך הבית. קישטה!
ואז משהו משועשע חייך לי בפנים והלך להביא את הקנון. נשכבתי על הרצפה וצילמתי, כאילו בכך חיי תלויים. אני בנאדם מונע משמעות. אז בינגו!
וכן. גם הברקתי וצחצחתי הכל בתוך שעה. והטיימר צלצל. וכל האינדיאנים שיצאו לצייד חזרו בצהלות קרב, והעירו את הציפורת שסוף סוף נרדמה.
סוף. קלאסי.
מה שאני עושה פה הוא לא פולני. מה שאני עושה פה הוא לא נשי, ולא אנושי, ולא הגיוני.
אבל אני רוצה שתדעו שאני אשה כמוכן :)
והבית שלי, גם אם אני פריקית של עיצוב, מלא בעדר מוסטנגים צעירים ובמציאות טופחת.
וגם אני כמוכן, מג'גלת 754 אלף כובעים ומשתדלת לא לקבל סחרחורת.
ולא, אין כזאת חיה סופר מאם. בכל אופן לא אצלנו :)
נעים להכיר. אני מיסיס (קפה ו)יפה. וככה הבית שלי נראה לפעמים בדרך כלל.
פרפקשן!
רחלי
אוהבים אותך, קפה ויפה.
ונאה הדירה בעינינו (-:
efrat
וגם הקוראים נאים בעיני :) אוהבת בחזרה XXXXX
עידן
מקסים , פשוט מקסים!
רביד פלג
הלא המציאות המורכבת של כולנו נראית כך שלא דרך עדשת המצלמה. זו בוחרת (לרוב) את היפה;-)… הכאוס החייתי הזה, השוכן גם בסלונה של המעוצבת למשעי, הוא האמת לאמיתה. הפרפקציוניזם נראה רק במחשבות..בפנטזיות וב…בלוגים.:-).
כיף להכירך, היפה, הקפאינית והבלתי מושלמת באופן שלם ונעים.:-)
efrat
כיף בחזרה ותודה על הקבלה וההכלה :)
אפרת
וואו כמה חייכתי כשקראתי! בדיוק היום פיצי ביקש שנעשה "ג'ימבורי" בבית = לפרק את הספה למרכיביה+לבנות אוהל בסלון+לפתוח את המנהרה מאיקאה! … פוסט אדיר!
efrat
טוב אז אני מעבירה את השרביט :) עכשיו תורך!
אפרת
אתגרת אותי :)
MALI
"טעם החיים"….
efrat
:)
דורותי
להיות אנושית זה המושלמת החדש.
כמה שמחה את מחלקת לנו ככה בנון שלנטיות.
מושלמת….
efrat
שש.. בלי מילים גסות ;) אבל תודה יקירה!!!
עדי
את מעולה, את! תיאור מדויק של הימים האחרונים, בא לי לתלוש את כל השערות מהראש כשאני רואה את הבלגן בבית, או למסור ילד/ילדה/ילד+ילדה+חתול+ בעל לאימוץ… אוטוטו חוזרים לנורמליות. וגם יהיה סתיו. יש לאן לשאוף (-:
efrat
כשאני מתלוננת על הנ"ל, הקפה אומר: "יאללה, יד 2!" ;)
עדי
ימשיך ככה, יגיע להומלס..
efrat
:))))
Lital Mordechai
פוסט מקסים עם תמונות מקסימות
שאפילו השומשום די מחמיא לנטוצ'י :)
efrat
באמת מזל, השומשום מכסה את הכתמים :) תודה ליטל!!!!!
חתולי8
תתקרבי רגע, רוצה להגיד לך משהו….
אני פשוט מ ת ה עליך :))
efrat
זה הדדי, מהממת אחת!
מקופלת
מה לא היה בסדר באיך שהבית נראה? אני פשוט לא מכירה משהו אחר….פירורים, חיות צעצוע רצוחות, משחקים מפוזרים ותוכי אמיתי אחד שלמד לפתוח לבד את הכלוב וכבר דרכתי עליו פעם אחת….ככה זה וככה אני אוהבת את זה….
efrat
אז כנראה שהבעיה שלי היא שאני לא אוהבת את זה :( אבל ככה זה, וזהו…
רחלה
יש משהו מרגיע בלקרוא שאצל כ-ו-ל-ם זה כך השבוע (או שמא החודש? השנה?!)…
מלא מלא חיבוקים, קחי נשימה ארוכה – עוד רגע חוזרים לשגרה…
ורואים כמה הבית משגע גם מתחת לאלמן ולבייגלה!
קואלת ספרים
אפילו בבלגן אטומי הבית שלך נראה מהמם :)
לפעמים צריך לדעת גם לעצב בלגן…
אני קוראת כבר הרבה זמן ואף פעם לא הגבתי – גם אני צלמת בעברי (שלוש שנים לימודים בהדסה) וגם אמא (לאחד כרגע, מספיק) וגם בעלת בלוג (של ספרים אמנם) אז אני מאוד מזדהה ובלי קשר יש לך בלוג מהמם ואת כותבת מקסים.
תמשיכי כך :)
efrat
תודה קואלה, אני אוהבת ספרים ואוהבת את הבלוג שלך :) ואם את צלמת, אז יאללה, בואי נראה!!!
שולמית הזורע
{מנגבת זיעה} ולחשוב שאצל כולנו זה ככה, יש בזה משהו מרגיע אבל אין סיכוי שאצלי ייצאו צילומים כאלו מיוחדים אפילו של בלאגן.
והיי…. עוד מעט החופש נגמר!!!
שיהיה לילדודס בהצלחה
שולי
efrat
תודה שולי, אולי באמת תנסי לצלם את זה פעם :)
חגית
אז למה המציאות הטופחת שלך נראית הרבה יותר יפה ומסודרת ונקיה משלי??? אה???
מעולה!
sari
מהמהמת אחת!!! אפילו הבלגן שלך יפה כל כך.
רותי
איך אמר שלמה המלך?
"גז"י"="גם זה יעבור"….!
יונת קציר
אוי, כמה שהפוסט שלך מנחם…(-:
לפעמים אני מסתכלת על הבית שלי בעיניים כלות ומדמיינת כמה יפה הוא היה נראה אילו…
אומרים שפוטנציאל זה גם משהו לא?
פיצ'ולה
אין לך מושג כמה שימחת אותי עכשיו ("צרת רבים" וכאלו…)
וכמובן שאני קוראת ומגיבה רק עכשיו כי גם אני עוסקת בכיבוי שריפות המוני בכל חדר בבית.
מאיה קאילה משי
יקירתי… אני רק רוצה להגיד לך שאני חולת על היום שהבית שלי יהיה כל-כך יפה ומבולגן. הבלאגן הוא לא זה שמפריע לי, כי ברור לי שילדים זה לא שווה לסדר וניקיון. אבל לפחות כשהוא מסודר שהוא יראה חצי כמו שלך, אני אהיה מאושרת :)
efrat
מאיה את חמודה…… מאחלת לך הרבה בלגן שמח!