מגמות:
חזרה לנורמליות?
מה זו נורמליות?
האם טכנית אפשר לחזור אליה בכלל?
שיעורי היסטוריה לא היו מעולם כה רלוונטיים
ואין חדש תחת השמש
השאלה אם יש נורמליות…
מה זו נורמליות?
איפה שהוא בשיא הקורונה, מצאתי את עצמי בוויכוח פילוסופי עמוק עם בן ה-18 שלי, על מהי נורמליות.
אם תחשבו על זה רגע, זו שאלת הבור השחור של אליס בארץ הפלאות. למטה למטה למטה… וזה לא נגמר.
אם הנורמלי של היום, הוא בהכרח לא הנורמלי של אתמול – האם אפשר לחזור לנורמליות?
אפשר לשכפל נורמליות? | צילום: Michael Pudelka
אתם רוצים לחזור? הייקום דווקא ימשיך הלאה.
הצלמת האיראנית Gohar Dashti, שנולדה במלחמת איראן-עיראק, מיטיבה לבטא זאת בצילומיה. בסדרה זו היא חושפת בתים איראניים שהטבע השתלט עליהם לאחר שננטשו במלחמה. בעיניה יש כאן מסר חשוב: הטבע תמיד מוצא דרך, גם במצוקה המסוכנת ביותר, ועולם חדש צומח על חורבותיו של זה שהושמד.
תמונות: Gohar Dashti
הכל חוזר
אלה מכן שהשתתפו בטרנד טוק שהעברתי בקיץ 2018, זוכרות את הפרק "חזרה לנורמליות". טעימה מהרעיונות שיתפתי בזמנו כאן.
מכל ארבעת המגמות שהצגתי בתור תמונת עתיד אפשרית, זו היתה הקשה ביותר לדמיון. היא נראתה רחוקה כל כך!
דברנו על צ'רצ'יל ודברנו על וורן הרדינג, זוכרות?
רבותי, ההיסטוריה אכן חוזרת. ובתאוריה היפיפיה שלהם, שטראוס והאווי גם מוכיחים את זה בצורה הרמטית כמעט.
אז נחזור ל- 1920. בואו אספר לכם רגע על הרדינג.
60 שניות של היסטוריה
נובמבר 1918. ארה"ב חוזרת ממלחמת עולם ראשונה עם 100,000 מתים. מאות אלפים של צעירים ששרדו את הטבח מסתובבים מתוסכלים, דוחים את המסורת, בזים לתרבות האמריקנית, וקוראים לעצמם "הדור האבוד".
ואז, הו אז, במשך שנתיים, מכה בהם בגלים השפעת הספרדית וקוטלת עוד 650,000 אמריקנים.
פרעות על רקע גזעני מתעוררות בקיץ 1919, הוא "הקיץ האדום", בסיפור שדומה להחריד לג'ורג' פלויד מהחדשות שלנו. גם פגועי אנרכיסטים ושביתות עובדי הברזל (הי מארק צוקרברג) מלובות שנאת זרים ונייטיביזם.
מה עוד יש לנו שם? כן, זינוק באבטלה ומניות שצונחות.
המצביע האמריקני רק רוצה שקט.
ואז בא וורן הרדינג.
לשם שינוי, אל תעשו את זה | נייקי בסלוגן מבריק, רגיש, והכי לא נורמלי, בתגובה לרצח של ג'ורג' פלויד, יוני 2020
חזרה לנורמליות
הרדינג, שקט והססן, מבטיח רגיעה. והמצביע – כך מסתבר מהר מאד – רוצה את הדבר הזה יותר מכל.
ממדרגות ביתו שבמריון אוהיו, הוא נושא דברים אל אוהדיו שבאים באלפיהם, וכובש אותם בהבטחה של פשטות אנושית.
מה שמתחיל כמעידה לשונית בנאומו הראשון (הוא לא היה נואם מצוחצח לשון במיוחד) הופך לקמפיין הבחירות המנצח שלו:
Back to normalcy*
מה שבטוח, המצביעים הנהנו. הם רצו לחזור לנורמליות, ומהר.
הרדינג זוכה ברוב גורף, 37 מתוך 48 מדינות וכמעט כפליים קולות ממתחריו.
*האם יש מילה כזו Normalcy? העיתונות תיקנה אותו ל-normality, אבל מסתבר שבמילון וובסטר אכן היתה המילה Normalcy – נדירה וגבוהה, ששימשה למדנים בתחומי המתמטיקה. לא בדיוק הסגנון של הרדינג, אבל לא נורא, נרד מקטנות. באופן אישי אני הכי בעד להמציא מילים, והרדינג, אף שלא המציא את המילה, בהחלט גרם לרנסאנס שלה.
"הצורך של אמריקה כעת אינו גבורה, אלא ריפוי; לא תרופה, אלא נורמליות; לא מהפכה, אלא שיקום; לא תסיסה, אלא הסתגלות; לא ניתוח, אלא שלווה; לא את הדרמתי, אלא את קר הרוח; לא את ההתנסות, אלא האיזון; לא שקיעה בבינלאומיות, אלא התמדה בלאומיות מנצחת."
~נאום 'חזרה לנורמליות' וורן ד. הרדינג, 14 מאי 1920
אז מה קרה בסוף?
הרדינג נבחר ב-1921 ומת מהקף לב שנתיים מאוחר יותר. בעיני רבים, הוא מתואר כנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארה"ב.
הוא עצמו אמר "אני לא מתאים למשרד הזה, ולא הייתי אמור להיות פה."
חזרה לנורמליות לא היתה שם, אלא שחיתויות וחוסר עשייה שהתגלו בעיקר לאחר מותו. החוקים שכן חוקק פעלו כמו כדור שלג מתגלגל לקראת הקטסטרופה הכלכלית של 1929.
המדיניות של הרדינג על רגל אחת | אפשר בבקשה לא לחזור על טעויות פעמיים?
מה זה נורמלי?
באופן סימטרי – שממשיך להיות מופלא בעיני – חזרנו לאותו לופ של התרחשויות, ולכן גם לאותו מצב רוח אנושי, כמו לפני 100 שנה. מדינות, ארגונים, חברות ואנשים – רק רוצים לחזור לנורמליות.
ואני מבקשת בשקט, שאולי נזהר עם זה קצת.
שנשאל את עצמנו בכנות, אם זה הדבר הנכון להשקיע בו כעת, ואם זה בכלל אפשרי.
האם הנורמליות של "לפני" יכולה להחשב אי פעם שוב נורמלית?!
האם חברה שעברה מציאות מטלטלת כמו זו שעברנו עכשיו, יכולה בכלל לחזור אחורה?!
גם אם היפותטית, נחזור בדיוק לאותה נקודה שבה היינו לפני – זה כבר אף פעם לא יחשב בעיננו "נורמלי" באותו האופן שזה הרגיש לנו אז, נכון?
אז מה כאן נורמלי? ולמה אנחנו מנסים לחזור?
דעיכה היא חלק חיוני ממעגל. אי אפשר להריץ את הפרח לאחור ולצפות שישאר לפרוח.
עבודתו של Carl Kleiner מציגה זאת בצורה פואטית. לאורך חייו, מתכופף הטוליפ ומשנה את תנוחתו. קליינר תעד את השלבים בצילומיו ואז חבר אותם בווידאו לכוריאוגרפיה עדינה. ריקוד החיים מדגיש את היופי שבמחזוריות, על רגעי הדעיכה שלו.
תמונות: Carl Kleiner
צפו בסרטון >>
ואולי העתיד הוא אחר?
אם רצינו או לא, חווינו בנקודת מפנה היסטורית. שינוי כזה – גם כשהוא כואב ורווי דם – בתמונה הגדולה של ההיסטוריה הוא עושה לנו טוב כחברה.
הפיתוי לבקש נורמליות הוא אדיר. אבל אחרי שכבר עברנו כל מה שעברנו, אולי נלמד איזה לקח מההיסטוריה?
אולי יש תקופות שפשוט לא נועדו לספק לנו סוג כזה של פריבילגיה?
אולי יש תקופות שתפקידן להיות א-נורמליות? אקו-סיסטם למעשים חסרי מנוח, שבסופו של דבר יקדמו את האנושות?
אולי במקום למקד את כל האנרגיה הלאומית בנסיון נואש לחזור לנורמליות, נשקיע אותה בלעצב עתיד אחר?
הוא יהיה שונה, ולא "נורמלי", את זה אני יכולה מיד להבטיח.
אבל כך הרי תמיד נראה עתיד, לא?
ובכלל, מה האופציות שלנו? לחזור לנורמליות? אצל אמריקה של הרדינג זה נגמר ממש רע.
מרים ליפשיץ
לאורך כל ההיסטוריה היו מדי פעם "ריסטארטים" כאלו ואחרים.
עליות ודעיכות של ממלכות ועולמות שלמים, כמו אדם שזקוק ליום מנוחה, כמו מורה שזקוק לשנת שבתון
כך גם העולם זקוק לרענון ושינוי.
דווקא לנוכח ההפגנות המאוד אלימות בעולם אני לא צופה עתיד כלל עולמי מזהיר ממש.
מזל שיש יצורים אופטימיים כמוך, שאולי יובילו לשינוי מבורך.
מאוד אהבתי את התצלומים שצרפת ואת היכולת שלך לנסח כל כך בהיר את ההבנות והמחשבות שלנו.
אפרת יפה
אוהבת את המילה "ריסטארט" זה כל כך מדוייק. תודה מרים
עטרה
אפרת
את יודעת?
פעם בכמה זמן אני בודקת האם כתבת לנו משהו חדש
לפעמים אני לא מבינה את כל המשמעיות של המילים
והסרטונים שמצורפים חסומים לי
ובכל זאת אני כאן כל פעם מחדש
כמה רגעים של נורמליות…
אפרת יפה
עטרה את מרגשת אותי. אוף למה חסום?
ונקודה חשובה בשבילי לכתוב יותר ברור… תודה שאת אומרת :*
יהודה
יפה כתבת
השאלה היא מה יש לעשות בחיים עצמם
הנורמליים והלא נורמלים
אפרת יפה
מה שנכון נכון… תודה יהודה!
מלכי
את צודקת, זה היפותטי לחשוב שניתן לחזור לאחור. את נסיון החיים שצברנו בתקופה זו לא נוכל למחוק לעולם מתודעתנו. והאמת שזה טבע העולם, פשוט להתקדם הלאה. הבחירה היא אם להתכחש או להתחבר…
אפרת יפה
ממרחק של כמה חודשים ניתן לראות כמה את צודקת מלכי.