מחשבות:
מיתוג אישי זה לא אנושי
אולי נשחט איזו פרה קדושה?
אולי מיתוג יכול – וצריך
ללמוד דבר או שניים מאיתנו
על איך מתנהג אורגניזם חי?
רציתי להציע לכם להקשיב לזה.
להקשיב לדבי מילמן (דקה 35) מדברת בשקט, על האוקסימורון בין להיות מותג עצמי (personal brand) לבין להיות אדם – להיות אנושי.
ולהקשיב לרעמים שזה מעורר בתוככם.
כי פתאום, בשקט, היא הסבירה לי הכל.
את כל מה שאני מרגישה ויודעת, את כל מה שאני לא יודעת שאני יודעת.
היא הסבירה לי את מה שאני מורדת נגדו, בלי להבין אלו אלילים אני מטיחה ברצפה, ובאילו פרות קדושות אני בועטת.
מסכת קרמיקה, אלמנט דקור | תמונה: Studio Somee
סטודיו Aseptic הלונדוני, מעצב כריות אגרונומיות בצורת פלג גוף עליון של אדם.
לכרית זרועות ארוכות במיוחד והיא נועדה לדמות חיבוק אנושי.
היא נוצרה מבדידותם של צעירים עירוניים, המתמודדים עם מתח ולחץ בעבודתם,
ומשתוקקים לחוש את עוצמתו המרגיעה של חיבוק אנושי, גם אם רק 'בכאילו'.
תמונות: Aseptic Studio
הכל, חוץ מצפוי
מותג, היא מסבירה, מחנך את העולם לצפות מאיתו למסר קבוע, להישגים צפויים בתחומים צפויים. אתה מבטיח חוויה מסויימת, והקהל שמח לצפות בדיוק לזה.
אבל כשאתה בן אדם, כשאתה אנושי – אתה הכל חוץ מאשר צפוי ועקבי. אתה אורגניזם חי, מורכב, משתנה!
אנחנו מבולגנים, אנחנו רגשיים, אנחנו לא צפויים, ולא עקביים.
אנחנו מפתיעים את עצמנו והולכים לכיוונים חדשים ואחרים. יום כאן, יום שם.
אנחנו מחפשים.
אבל האם לא זו בדיוק היא המהות של להיות אנושי?!
האמנית הארגנטינאית, Claudia Fontes יוצרת פסלוני קרמיקה
שחוקרים, בצורה פואטית במיוחד, את הדה-קולוניזציה, בטבע, בהיסטוריה ובחברה.
הדמויות הלבנות שלה 'מעלות עובש', הופכות בחלקן לפטריות או מצמיחות נבגים.
תמונות: Claudia Fontes
האם הפסקתי לחיות עד הסוף?
אם כל כך הרבה אנשים הפכו בעשור האחרון למותג,
האם זה אומר שכל כך הרבה מאיתנו הפסיקו לחיות באמת עד הסוף?!
האם אני הפסקתי?!
דבי מילמן הסבירה לי את המעגלים בהם הסתובבתי עם מה שהפך להיות המותג שאני – "קפה ויפה".
היא הסבירה לי על מה ולמה התחלתי לתעב אותו. לעצבן אותו. לעשות לו דווקא.
הוא הפך את החיים שלי לכל כך צפויים, שלא יכולתי להופיע כאן יותר ולכתוב "סתם" על עיצוב.
לא יכולתי להתחייב לחיים של דשדוש באותו מקום.
רציתי להפתיע – בעיקר את עצמי.
רציתי לטרוף תחומים חדשים.
רציתי להתנסות, לשחק, לבטא, ולחיות את החיים שלי עם כל רבדי החיות.
להיות מותג, דרש ממני לספק את מה שציפו ממני לספק. להמשיך ולעסוק בנושאים שכבר מיציתי.
להשאר בנשל שכבר מזמן הישלתי.
ואלילים כאלה, בלי לחשוב פעמיים – אני פשוט מטיחה ברצפה ומנתצת.
דן סטוקהולם לוכד את פעולותיו הביצועיות בתוך תהליך היצירה.
הוא בנה מיצג מיציקות גבס שליליות של ידיו החפויות, היוצרות קיר של לבני חימר אדומות.
כל לבנה חושפת מחווה ידנית אחרת של פרידתו מלבני הקיר של בית אביו, לאחר שזה מת.
תמונות: Dan Stockholm
"אנשים זעמו כשבוב דילן עבר מגיטרה אקוסטית לגיטרה חשמלית.
אנשים זעמו כשג'וני מיטשל התחיל לנגן ג'אז.
אנשים זעמו בכל פעם שמדונה או ליידי גאגה עשו שינוי.
כאילו – באיזושהי דרך – בגדנו בצפיות שלהם, או בציפיות שלהם מאיתנו למה אנחנו מסוגלים."
~דבי מילמן, מתוך הפודקאסט hurry slowly
תחיו, כאילו אתם לא מותג
בטייק על הציטוט המפורסם של פורקי, נא הרשו לי להוסיף:
"תרקדו, כאילו אף אחד לא מסתכל
תשירו, כאילו אף אחד לא מקשיב
תרשו לעצמכם לחיות, כאילו אתם לא מותג…"
כן. יטיפו לכם שאתם טועים.
כן. יגלגלו עיניים בחרדה. יזדעזעו להיווכח עד כמה אתם לא מקצועיים.
עזבו, זה רק עניין של זמן עד שכולם בעקבותינו.
עבודת אדריכלות עוצרת נשימה של zhanghua architects לגלריית צ'ינג קונג צ'ו בטיאנטין.
המבנה תוכנן כך שידמה התפתחות אורגנית. נוצרים בו קימורים והוא הולך ו'קורס' לקראת סופו.
אם תביטו בתקריב תראו שגם אמנות החימר של החיפוי מדמה בלוטות בבשר חי.
תמונות: zhanghua architects
הקהל יכעס
בשנים הקרובות מותגים יתחילו להשתנות.
כן, גם אלה הכבדים, המקצועיים, המרשימים והעקביים. האבות המייסדים. התנ"ך של המיתוג.
בעולם שככל שיעשה אנושי פחות, ילך ויעשה – באופן פרדוקסלי – אנושי יותר, הם יהיו חייבים לשנות אסטרטגיה כדי לשרוד.
במקום שאנחנו ננסה ללמוד מהם כל הזמן, הם יתחילו ללמוד מאיתנו.
ודווקא את רגעי האמת שלנו הם יבקשו לנכס.
הם יתחילו לעשות בלגן.
הם ישנו את ה"קול" שלהם, ללא התראה.
הם יפתיעו את הקהל.
הם יחפשו את עצמם.
הם יהיו לא ברורים.
הם יתאמצו לשבור את העקביות המקודשת.
הם ינסו לשחק אותה אנושיים.
והקהל יכעס – ואז יתפייס, ויתאהב בחזרה.
כי אין דבר שאנחנו אוהבים יותר מאשר אנושיות.
עכשיו, לכו להקשיב לדבי מילמן (דקה 35).
עטרה
אפרת
אמיתי זה הכי מותג
ואת אמיתית בלי קליפות
וטוב שחזרת לקפה וליפה
חיכנו לך
אפרת יפה
תודה לך אהובה שמחת אותי כל כך
עדי
איזה פוסט מרשים ומעורר מחשבה, תודה!
אפרת יפה
תודה עדי. ממש. אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
שרה לאה מילר
מענין מאד .נוגע לי אישית במסע שלי. מרגישה שאלו מילים אחרות לתחושת השקר שעולה כל כך חזק ברשתות .אחידות של פיד שבאיזהשהוא שלב הופכת להיות כל כך משעממת . ..כדוגמא
אפרת יפה
האובססיביות בפיד היא אחד הדברים שהרגו אותי. אי אפשר כבר.
יעל שקד
פוסט מעורר מחשבה, כתבת מקסים!
תודה על שיתוף המחשבות ועל הקישורים השזורים בהן….
אפרת יפה
תודה יעל
הנושא נגע בי עד לעומק והתסיס אותי מאד
התובנה שדבי מילמן הציעה לי היתה מכוננת, שהייתי חייבת להפיץ אותה
אני מתרגשת שאתן מתחברות
נגה פרשני
כל כך אחר, כל כך נעים, כל כך אנושי.
תודה על השיתוף!
אפרת יפה
תודה נגה
מתרגשת מהחיבור שלך.
אסתי ש
אפרת, איזה פוסט יפהפה. מלא בכנות, בהתבוננות, בכבוד לתהליכים פנימיים. כל כך אנושי:)
זה מתחבר לי מאד למקומות בחיים בהם אנחנו תופסים משבצות, ואנשים פשוט רגילים לראות אותנו ממלאים פונקציה מסוימת, מביעים דעות מסוימות, לוקחים על עצמנו תפקיד מסוים. וכמה זה קשה להיזכר שהמשבצת הזו היא לא אנחנו ולא חייבת להגדיר את מי שאנחנו. וכמה זה קשה להרגיל את הסובבים שהשתנינו. וכמה זה קשה להזכיר לעצמנו.
היצירות שמלוות את הפוסט כל כך יפות. באיזו רגישות ועין מתבוננת את מלקטת אותן… העיצוב של כפות הידיים בתוך הגבס נגע לי במקום עמוק בלב, שאפילו אין לי מילים להגדיר אותו. אולי זה ההיפוך בין ידיים שהן החלק החיצוני, המושט החוצה, האיבר שהוא ממנו והלאה, שהופך פה לחלק פנימי שמורגש רק בחסרונו. הנה עוד ויתור על מותג לטובת רעיון אנושי…
אורה ניב
אפרת יקרה,
כשהקישור השגוי שלך הוביל אותנו ל..שום מקום בעצם, כל כך נבהלתי! חשבתי שאת רומזת לנו…לא חשוב…. העיקר שאת פה,חכמה ונהדרת כתמיד.
אוהבת אורה
אפרת יפה
אוי אורה אורה… אהובה שאת!
אני כל כך מצטערת שנבהלת
זו היתה טעות כל כך טפשית ולא מכוונת
אבל עצם הבהלה שלך מרגשת אותי
איזה עומק של איכפתיות… זכיתי בך!!!
חיבוקXX
דבורה פלדמן
הגיע הזמן להגיד את זה בקול. שאפו על האומץ!
אני חושבת שנגעת רק בקצה הקרחון של מה זה עושה לנו כפרטים וכחברה, וכל העולמות בהם זה נוגע.
אז תמשיכי לשחוט פרות קדושות ולהטיח אליל אחר אליל בדרך לאנושיות…
ואולי כדאי שבמקביל ליצירת דרך חדשה, תשתמשי גם בפלטפורמות הקיימות כדי להלחם במיתוגיזציה מבפנים (:
אפרת יפה
תודה דבורה
זו הצעה מעניינת
רעות פרנקל
אפרת זה מרתק ממש. מרגישה שזה מעסיק אותי כבר איזה זמן ולא ידעתי לתת לזה מילים. והעבודות שהבאת פה וואו.
טלי
וואו, ממש חץ ללב. תודה על זה
אפרת יפה
תודה טלי על הלב הפועם שלך …
יערה
כמה מחשבות את תמיד מעלה אצלי, וכמה יופי!
אפרת יפה
הו זו תגובה שממש מרטיטה את ליבי
אם יש דבר שאני אוהבת זה לגרום מחשבות… ♡
נעמה אורבך
מאוהבת בכל אחת מהבחירות שהבאת לפוסט הזה. מילים ויצירות.
אפרת יפה
זה כל כך הדדי בינינו את יודעת ♡
נעמי גלבך
פוסט מעורר מחשבות
שוחט אכן את כל הפרות הקדושות
ועושה את זה הכי נעים שאפשר (אם זה יכול להיות נעים)
ברמה האישית מתחברת לכל מילה, ונתן לי אפשרות נוספת לחשוב מחדש על כל מה שמאכילים אותנו כבר כ"כ הרבה שנים.
אפרת יפה
תודה נעמי
זה שאת שבאה מזירת המיתוג ומתחברת לגישה החדשה שאני מציעה – עושה את הכל מאד מעניין :)
אגב, זה לא בהכרח "שהאכילו אותנו" טעויות. זה עבד נהדר בשעתו.
אבל העולם שלנו פלואידי, אנחנו משתנים, הכל משתנה.
אז גם לגבי זה, כמו כל דבר, כדאי להשאר פתוחים וקשובים לשינוי…
נעמי גלבך
אה ושאלה – לגבי הלינק לדבי מילמן
הגעתי לדף הבית שלה
אפשר לינק ישיר להרצאה?
אפרת יפה
הנה זה פודקאסט מאד אהוב עלי שנקרא HURRY SLOWLY
וזה הפרק המדובר עם דבי מילמן https://hurryslowly.co/debbie-millman/
ריקי ברקוביץ
מעורר המון מחשבות
ופותח את העיניים לראות במבט אחר את החיים סביבנו.
תודה שאת ♡
אפרת יפה
תודה ריקי ♡
אסתי
וואו, מעורר מחשבה,
תודה על השיתוף!!
רייזי קופילוביץ
למדתי הרבה, תודה רבה!
שירה
איך פספסתי את הפוסט הזה? כמה רשות את נותנת פה
קטאן
הגעתי קצת באיחור אבל פוסט נפלא!
מאד נהניתי לקרוא.
רונית
באיחור של שנתיים וחצי… אפשר?
מאוד מעורר מחשבה
אבל מה שהרגיש לי שזה עדיין הכל בגדר הכאילו-אנושי
כמו שכתבת מאוד יפה על איך מותגים גדולים יתחילו לעבוד – הם ינסו לשחק אותה אנושיים.
מרגיש שהדרך היחידה להישאר באנושיות אמיתית, היא לחיות בין האנשים האמיתיים שמקיפים אותנו
אפרת יפה
תמיד אפשר :) תודה רונית יקרה!
אסתריקה
מישהי היום נתנה לי קישור של האתר שלך
בחרתי באופן רנדומלי בפוסט הזה- התפעמתי
העבודות שהבאת מהממות, והתוכן מוגש בצורה כובשת
כותבת ברמה גבוהה…
בעז"ה הולכת לעקוב קבוע :-)
אפרת יפה
איזה כיף הכבוד כולו שלי :)