מקום שמור

קורה לכם לפעמים שאתם נחשפים לפיסת מידע, שעושה לכם טוויסט בצורת החשיבה מעתה ולעולמי-עולמים?

פיסת מידע, שבלי שיש לכם דרך לאמת אותה, היא פשוט מרגישה לכם הכי נכון ומדוייק? פיסת מידע, שהחיים שלכם מתחלקים ללפני/אחרי, הרגע שגיליתם אותה?

My Jerusalem

זו הפיסה שלי:

שלושה דברים אתה בוחר, לפני שאתה יוצא למסע שלך ביקום:

  • את בן הזוג שלך
  • את ההורים שלך
  • את המקום בו תגור

וואו.

כמה שתחשבו על זה יותר תעשו יותר ויותר וואו.

My Jerusalem

כן, בן הזוג זה מובן מאליו. אבל הורים?!?! איפה כל הדמעות ששפכנו לחברות? משכנתאות שהורדנו אצל הפסיכולוג? אנחנו בחרנו אותם. בחרנו, כי הבנו אי שם בתחילת הדרך, כשראינו את כל המפה האישית שלנו ממעוף הציפור, שזה מה שאנחנו צריכים, כדי להגיע למי שאנחנו רוצים וצריכים להיות.

My Jerusalem

הגנים שהם מורישים לנו, ההרגלים, החסכים. כן, גם החסכים הם קאסטם מייד. הדפוסים. או שאנחנו משכפלים אותם או שאנחנו מפתחים ריאקציה. שמולידה את מי שאנחנו. זה ענק, אם תצללו לזה.

My Jerusalem

אבל הדבר שבעצם באתי לדבר עליו, הוא המקום.

המקום שבו אני גרה. שממחיש לי יותר מכל, שהמקום הזה בחר בי. איך הגעתי לכאן בכלל?! חלקת שמים הררית בגבולי ירושלים של זהב… זה קרה כמעט בטעות. ואיך מכל המקומות בעולם- הרגשתי כאן תמיד, הכי בבית בעולם?

My Jerusalem

אני מדמיינת שהיה כאן פתק קוסמי בלתי נראה, שכתוב עליו "שמור". פתק שאני כתבתי והצמדתי, אי אז כשהתארגנתי למסע. פתק שאני לא יכולה לראות- רק לחוש, בערך, במקום כלשהו נמוך בבטן הרכה, ולראות אותו לפעמים חמקמק, מבעד לערפל עמוק.

My Jerusalem

אני מדמיינת שיש עוד הרבה כאלה פתקים סביבי. מחשבות עצומות עיניים, מרגישות-ולא מרגישות. מגששות.

האם לקחת את הלקוח הזה, או לא.
האם להעביר את הילד מבית הספר הזה, או לא.
האם להוריד הילוך, או לא.

My Jerusalem

אני יכולה לחוש בפתק. ממש למשש. אבל לא מצליחה לראות מה כתבתי עליו. פעם-פעם. אז כשידעתי הכל. כן, או  לא.

My Jerusalem

ובאמת, אילו חיים היו אלה אם ידענו הכל מראש? אם הכל היה ברור?- זה היה טוב? אולי זה היה שטחי ומשעמם?

My Jerusalem

למרות שאני לא מצליחה לשמוע את התשובה, אני אוהבת לחשוב שמשהו בי יודע. משהו בי זוכר, ואיפה שהוא זה יצוץ.

המקום שבו אני גרה, הוא ההוכחה.

 

כל התמונות צולמו במהלך שיטוטי הסתיו ביער "שלנו", בשבועיים האחרונים.

45 תגובות

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    חן

    כתבת מקסים אפרת אהובה

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      תודה חן! שולחת חיבוק 3>

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    דפי

    מעניין מאוד. חומר למחשבה… :)

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      תודה דפי. זה חומר שלא נגמר למחשבה… :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    מרים

    וואו!
    איזה פוסט……
    אילו תמונות…..

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      תודה מרים :*

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    גברת פלפלת

    מהמם! כמוך גם אני עם הידיעה הזו וכמה מנחמת שהיא! ועוד יותר מעוררת אהבה – המחשבה שילדינו בחרו אותנו (איזה כיף!). וכמעט תמיד אני אומרת – שאני יודעת שהמהלך "מוכתב/ידוע" לי מראש – כאשר הוא קורא לי בחטף. פתאום אני סוגרת חוזה שכירות/העסקה בלי להשקיע מחשבה אם אני באמת מעוניינת בזה או לא. או מוצאת עצמי בסיטואציה שאני לא מבינה איך "התגלגלתי" אליה. הכל צפוי והרשות נתונה. ברוך השם!
    תודה לך!

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      ולפעמים זה גם להיפך- נכון פלפלת? לפעמים משהו צורח לך "לא" בפנים??

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    ימה

    תובנות מעניינות. תודה ששיתפת :-)

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      הכי מעניינת שהכרתי, אני חושבת. תודה לך ימה :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    טליה

    מקסימה. נגעת בי וריגשת. ואמרתי וואו…וזכיתי להבין כמה דברים על עצמי..תודה.

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      אמרת וואו?! תודה טליה!!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    שירלי

    ריגשת אותי מאד.
    גם לי היה רגע כזה, זה התחיל ברגע של הבנה שבחרתי
    ואליו הצטרף רגע נוסף של ידיעה שבעצם ידעתי את כל זה כשהייתי ילדה.
    ואז חזרה הביתה. אל הבית שבתוכי.
    וצלילה עמוקה עמוקה אל תוך הידע הזה.
    יש עוד הרבה קסמים בהמשך הדרך (:

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      מדהים לחוש את זה, נכון שירלי? אם כי… לא תמיד אנחנו מצליחים "להזכר".
      מחכה לקסמים בהמשך הדרך!!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    קרן מלכה

    רגע מזוכך של אמת צרופה, הנקודה שבלב…
    אני תמיד מרגישה ברת מזל על שבחרתי בהוריי, ומבורכת על כך שילדי שלי בחר בי להיות לו לאם…כנראה שפעם עשיתי משהו ממש טוב..
    הזכרת לי, לרגע קט, את המהות..את מה שחשוב באמת…מרגש.
    מקסים, כתמיד.
    קרן

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      תודה קרן. מאושרת שהתחברת :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    ליאת הדס

    הצילומים פשוט נפלאים וסתוויים להפליא. גם המילים הגיעו אלי כמו מתנה הבוקר הזה.

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      מתרגשת לשמוע, ליאת! תודה!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    ליאת בלזר

    הכל כל כך יפה ונוגע..
    אמאל'ה..לו רק התברכתי בכזה כישרון כתיבה וצילום..
    אכן פוסט מעורר מחשבה.לא בטוחה שמסכימה איתך בעניין בחירת ההורים..סוגיה קשה וטעונה מאוד (!!!) מבחינתי שנדון עליה בארבע עיניים בהזדמנות
    בכל אופן, מתחברת לשתי הבחירות האחרות ובכלל, מתה על דרך החשיבה שלך.
    שולחת חיבוק גדול מהבית שבחרתי :)

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      חיבוק ענק בחזרה!
      וליאת, לא אני המצאתי את זה. רק גיליתי והתחברתי מאד, באופן שגרם לי לפיצוץ בראש. את לא חייבת להסכים :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    גליה גולן

    שלום אפרת, אני מסכימה עם בחירת בן הזוג ובחירת המקום, אבל נורא קשה לי להסכים עם זה שאנו בוחרים את הורינו. האם גם ילדים שהוריהם התעללו בהם או רצחו אותם בחרו בהם? האם בתחילת הדרך הם ראו שזה מה שהם צריכים?

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      גליה יקרה-יקרה,
      זה כל הקטע שניסיתי להעביר בדיוק! זה לא הצטמצם לרגע, לאותם יחסי הורים-ילדים מתוקים ושלווים, שברור שבחנו אותם.
      מי אני שאענה על שאלות כאלה כואבות וחותכות… אבל אנסה…
      כמובן שלהורים יש בחירה על איך הם חיים את החיים שלהם. וכמובן שעל התעללות ורצח וכל צער שהם גורמים לילדיהם- הם יתנו את הדין,
      אבל החשיבה הזאת אומרת, שכן. בנאדם בחר גם הורה מתעלל.
      כי הוא ידע שהוא צריך להשבר ואז להבנות מזה.
      יש המון מטפלים ואנשי נפש מדהימים שהגיעו לכך אחרי ילדות מאד קשה.
      והרבה רופאים ומדענים שחוו אובדן של הורים/אהובים/קרובים בילדותם בשל מחלות קשות- ונשבעו למצוא תרופה.
      הם לא בהכרח היו מגיעים לזה, אם היתה להם ילדות מתוקה ושלווה. אם לא היו חווים את הקושי במלוא עוצמתו ומחפשים לו תיקון.
      הם ידעו בתכנון של המסע, שהם צריכים חוויות קשות וחותכות כדי להתכוונן לדרך הזו שנועדה להם.
      ואם תגידי- יש את אלה שהתרסקו, ומאכלסים את בתי החולים לנפגעי נפש? אז איך ההתעללות כיוונה אותם???
      וזה קשה לי לענות לך על כך. זה קשה מדי. אני באמת לא יודעת הכל…

      • הגב אוקטובר 16, 2013

        גליה גולן

        אפרת יקרה, אני תמיד אוהבת לקרוא אותך. את מבטאת את עצמך בצורה נפלאה.
        יש אמונות שאנחנו מאמצים לעצמינו, אולי מפני שהחיים מפתיעים אותנו כל כך לפעמים, לטובה או לרעה.זה כמו להאמין בגורל.
        אני מסכימה איתך שישנם אנשים מופלאים שבגלל ולמרות חיים קשים בילדותם הגיעו להישגים. אבל האם זה בזכות הבחירה בהוריהם? שוב, עניין של אמונה.
        כל אחד בוחר במה להאמין.

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    מיכל

    השארת אותי ללא מילים… פשוט וואו! באשר למקום, מחכה בציפייה להתרגשות ביום שאמצא את אותו הפתק שכתוב עליו "שמור" …
    ואם אפשר שיהיה שם יער בבקשה או אגם או שדה :) אני יכולה כמעט להריח את ריח המחטים מהתמונות! קסום אצלך
    ובאשר לשתי הבחירות האחרות מזדהה ומברכת!
    חיבוק גדול♥

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    טליה שושן

    וואאוווו. הבחירות של בן הזוג וההורים הם הבחירות הטבעיות שלי ,
    בחירת מקום מגורי הקסום והכל כך שונה מהמקום בו נולדתי בהחלט העלה בי לא פעם את השאלה מי בחר במי . תודה על התמלול של המחשבות שלי . הוספת לי הרבה :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    רותי

    וואו!
    תודה על הפוסט ועל המילים.
    תמונות נהדרות!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    efrat

    תודה אורה יקרה-יקרה, וברוך שכיוונתי :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    איריס פוגל בן חמו

    פוסט מרגש, והמקום שאת גרה בו נראה מרגש לא פחות. אני מסכימה מאוד עם המחשבה שמשהו בי יודע, ומחכה בסבלנות לדעת את התשובה על השאלה הזו בדיוק – איפה לגור:)

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      תודה איריס! מייחלת ומאחלת שתגלי אותה בקרוב :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    חמוטל

    בעיני את נשמה גדולה.
    שמעתי פעם שבן אדם לפני שהוא יורד לעולם הוא בוחר את הטוב והלא טוב ואת המסע של חייו (לכן אף אחד לא רוצה את הצרות (או-צרות) של השני…), וגם שכל רגע נתון האדם דן את עצמו בעצם, משמיים מובילים אותנו למקומות שאנחנו בוחרים וזו הבחירה החופשית של האדם.
    בחר/ חבר/ רחב או חרב…
    מאחלת לכולנו להזכר ולהתחבר לבחירות שלנו…

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      חמוטל מקסימה אחת. הקטע הזה עם החבר/בחר/רחב/חרב הוא די מדהים… וגם זה שלעולם לא היינו בוחרים את הצרות של השני- חזק מאד!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    שרונה

    תמיד עניין אותי מה זה "הכל צפוי והרשות נתונה". אם הכל צפוי מראש, אז איזו רשות או בחירה נתונות לנו? ושמעתי הסבר מעניין שאני רוצה לשתף בו: בכל רגע נתון עומדות בפני אדם אינסוף אפשרויות מה הוא יכול לעשות בעוד דקה, באיזו דרך לבחור, איזו החלטה לקבל, כיצד לפעול. וכל האפשרויות האלה הן צפויות וקיימות בפוטנציה מראש. הרשות נתונה לאדם לבחור מבין שלל האפשרויות הללו את האפשרות שנראית לו מתאימה לו באותו רגע, על פיה הוא יפעל ובעקבותיה יבוא תסריט המשך שהוא פועל יוצא של אותה בחירה שבחר. זה מה שנקרא "הרשות נתונה", כי לאדם יש הרשות לבחור באיזו דרך שירצה מבין כל הדרכים והאפשרויות שקיימות. מכאן שיש לו גם אחריות על בחירותיו ועל כן הוא נושא גם בתוצאות של הבחירות שבחר. מקווה שהצלחתי להסביר נכון את הרעיון.
    הדברים שכתבת, אפרת, הם, בעיניי, המשך של נקודת המוצא הזו, ואהבתי אותם.

    • הגב אוקטובר 16, 2013

      efrat

      שרונה את מסבירה את זה מדהים! ותמיד התחבטתי במשמעות של האמירה הזו בעצמי!! תודה ששתפת 3>

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    שלומית

    תקשיבי.. כמו בפעמים קודמות שאמרתי לך שאני אוהבת את הבלוג שלך אז גם הפעם.
    והפעם מרגישה כאילו ידעת בדיוק מתי לכתוב ומה. היום זה יום ההולדת שלי. והדברים שרשמת כל כך מתאימים לי בדיוק ליום זה. לתחושות. לבחירות. למחשבות. שבאות עם היום הזה ועם הגיל :).
    תודה על פוסט יפה שמרגיש שכתבת בשבילי (גם אם לא ממש :) ).
    תענוג.

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    ליטל מרדכי

    כל כך מתחברת למה שכתבת..
    עוד פוסט שאשמור קרוב לליבי :)

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    אורה

    אפרת יקירה,תמיד נחמד לי לראות שהפוסטים שמקבלים הכי הרבה תגובות הם הפוסטים החושבים .
    בעצם הכי הרבה תגובות מקבלים הפוסטים שמחלקים מתנות…:)
    קבוצה נאה גיבשת לך פה: חבורת נשים מתוקות שאוהבות יופי ופילסופים…ואני שמחה להיות חלק מהקבוצה הזו…:)
    לחברות שהיה להן קשה עם הענין הזה של בחירת ההורים , הדבר מאוד עמוק ומופיע במקורותינו היהודים,מעבר לבחירה איך להתמודד עם ההורים ,הענין קשור לגילגולי נשמות,ותיקונן. כלומר,לפני שהנשמה יורדת לעולם,שואלים אותה היכן לפי דעתה היא תוכל להגיע לתיקונה.
    לנשמה במצב הזה יש את הספקטרום הרחב ביותר לראות ולהחליט,ועם כמה שזה נשמע מחריד,ישנן נשמות שיודעות שלצורך התיקון הסופי שלהן הן צריכות להגיע להורים לא ראויים,כמובן שיש גם בחירה להורים,אבל כל הנושא הזה הוא מאוד עמוק ונרחב מדי לפורום הזה.
    בכל אופן ,מה שאותי ריגש,זה לראות שלואיס היי המדהימה כתבה את זה בספריה,מה שמראה לי שאדם שמחובר לאמת בין אם הוא יהודי ובין אם לא,יכול להגיע לתובנות נכונות!
    שנזכה כולנו להפיק את הטוב ביותר מכל מצב,באהבה!

  • הגב אוקטובר 16, 2013

    רחלה

    ולי יש עוד פרשנות, מתוך הצילומים היפיפיים שלך…

    לאורך הקריאה, הייתי בטוחה ששיבצת תמונות מכל מיני מקומות בעולם. כשהסתבר לי שאת צילמת אותן, ושהן צולמו באותו המקום, הרגשתי שנפתח לי עוד משהו: כולנו יכולים להיות נוכחים באותו המקום (פיזית, גיאוגרפית, נפשית), אבל כל אחד יבחר לראות משהו שונה.

    יש מי שיראה את ה"יער שלכם" כיחידה אחת שלמה, מבאסת אולי בשלכת, חורבה מטה ליפול בתוכה, מחטי האורן המעצבנים שלא נותנים לצמחים ה"יפים באמת" לפרוח מתחת לעצים.

    ויש מי שרואה, כמוך, את היופי שבכל פרט ופרט, והרבה יותר מזה – יכול להראות את זה לאחרים ולהעביר את זה הלאה.

    נראה לי שזו הבחירה שלנו ב"מקום" כמו בכל דבר אחר – איך אנחנו רוצים להסתכל על הדברים שלנו, האם אנחנו בוחרים להתחזק מהם או שמא להסחף עם הרוחות תרתי משמע (כמו שכתבת, הורים מורכבים הם רק חסרון או שיש בהם גם מקום מצמיח? האם הם מחטי אורן שממיתים או שיש בהם את היופי שלהם שיתגלה רק כשיצוצו פטריות האורניות?)

    לא מכירה אישית, אבל כל כך אוהבת אותך מפוסט לפוסט…

    • הגב אוקטובר 17, 2013

      ,תמי

      ה' אמר למשה בסנה "… כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" וכתוב במקורות נוספים שלנו "אל תלין על המקום" 'המקום' זהו אחד משמותיו-כינויו של הבורא יתברך.
      גדולי חסידות פרשו בדרך צחות: אל תלין על המקום שבו אתה נמצא כי המקום שלך אדמת קודש.
      אותי זה הפעים עוד בנעורי. כשהבנתי

      • הגב אוקטובר 19, 2013

        efrat

        תמי תסבירי לי עוד!

    • הגב אוקטובר 19, 2013

      efrat

      מתרגשת מכך שלקחת את זה אפילו צעד נוסף הלאה…

  • הגב אוקטובר 20, 2013

    חתולי8

    כמה יפה את כותבת!
    נכון שלא הכל מתאים לחשיבה שלי, אבל זה בכלל לא חשוב… את מרגשת אותי בכתיבתך תמיד!

  • הגב אוקטובר 29, 2013

    נעה

    מרגשת אחת !!!

השארת תגובה ביטול

להגיב על efrat לבטל