קורה לכם לפעמים שאתם נחשפים לפיסת מידע, שעושה לכם טוויסט בצורת החשיבה מעתה ולעולמי-עולמים?
פיסת מידע, שבלי שיש לכם דרך לאמת אותה, היא פשוט מרגישה לכם הכי נכון ומדוייק? פיסת מידע, שהחיים שלכם מתחלקים ללפני/אחרי, הרגע שגיליתם אותה?
זו הפיסה שלי:
שלושה דברים אתה בוחר, לפני שאתה יוצא למסע שלך ביקום:
- את בן הזוג שלך
- את ההורים שלך
- את המקום בו תגור
וואו.
כמה שתחשבו על זה יותר תעשו יותר ויותר וואו.
כן, בן הזוג זה מובן מאליו. אבל הורים?!?! איפה כל הדמעות ששפכנו לחברות? משכנתאות שהורדנו אצל הפסיכולוג? אנחנו בחרנו אותם. בחרנו, כי הבנו אי שם בתחילת הדרך, כשראינו את כל המפה האישית שלנו ממעוף הציפור, שזה מה שאנחנו צריכים, כדי להגיע למי שאנחנו רוצים וצריכים להיות.
הגנים שהם מורישים לנו, ההרגלים, החסכים. כן, גם החסכים הם קאסטם מייד. הדפוסים. או שאנחנו משכפלים אותם או שאנחנו מפתחים ריאקציה. שמולידה את מי שאנחנו. זה ענק, אם תצללו לזה.
אבל הדבר שבעצם באתי לדבר עליו, הוא המקום.
המקום שבו אני גרה. שממחיש לי יותר מכל, שהמקום הזה בחר בי. איך הגעתי לכאן בכלל?! חלקת שמים הררית בגבולי ירושלים של זהב… זה קרה כמעט בטעות. ואיך מכל המקומות בעולם- הרגשתי כאן תמיד, הכי בבית בעולם?
אני מדמיינת שהיה כאן פתק קוסמי בלתי נראה, שכתוב עליו "שמור". פתק שאני כתבתי והצמדתי, אי אז כשהתארגנתי למסע. פתק שאני לא יכולה לראות- רק לחוש, בערך, במקום כלשהו נמוך בבטן הרכה, ולראות אותו לפעמים חמקמק, מבעד לערפל עמוק.
אני מדמיינת שיש עוד הרבה כאלה פתקים סביבי. מחשבות עצומות עיניים, מרגישות-ולא מרגישות. מגששות.
האם לקחת את הלקוח הזה, או לא.
האם להעביר את הילד מבית הספר הזה, או לא.
האם להוריד הילוך, או לא.
אני יכולה לחוש בפתק. ממש למשש. אבל לא מצליחה לראות מה כתבתי עליו. פעם-פעם. אז כשידעתי הכל. כן, או לא.
ובאמת, אילו חיים היו אלה אם ידענו הכל מראש? אם הכל היה ברור?- זה היה טוב? אולי זה היה שטחי ומשעמם?
למרות שאני לא מצליחה לשמוע את התשובה, אני אוהבת לחשוב שמשהו בי יודע. משהו בי זוכר, ואיפה שהוא זה יצוץ.
המקום שבו אני גרה, הוא ההוכחה.
כל התמונות צולמו במהלך שיטוטי הסתיו ביער "שלנו", בשבועיים האחרונים.
חן
כתבת מקסים אפרת אהובה
efrat
תודה חן! שולחת חיבוק 3>
דפי
מעניין מאוד. חומר למחשבה… :)
efrat
תודה דפי. זה חומר שלא נגמר למחשבה… :)
מרים
וואו!
איזה פוסט……
אילו תמונות…..
efrat
תודה מרים :*
גברת פלפלת
מהמם! כמוך גם אני עם הידיעה הזו וכמה מנחמת שהיא! ועוד יותר מעוררת אהבה – המחשבה שילדינו בחרו אותנו (איזה כיף!). וכמעט תמיד אני אומרת – שאני יודעת שהמהלך "מוכתב/ידוע" לי מראש – כאשר הוא קורא לי בחטף. פתאום אני סוגרת חוזה שכירות/העסקה בלי להשקיע מחשבה אם אני באמת מעוניינת בזה או לא. או מוצאת עצמי בסיטואציה שאני לא מבינה איך "התגלגלתי" אליה. הכל צפוי והרשות נתונה. ברוך השם!
תודה לך!
efrat
ולפעמים זה גם להיפך- נכון פלפלת? לפעמים משהו צורח לך "לא" בפנים??
ימה
תובנות מעניינות. תודה ששיתפת :-)
efrat
הכי מעניינת שהכרתי, אני חושבת. תודה לך ימה :)
טליה
מקסימה. נגעת בי וריגשת. ואמרתי וואו…וזכיתי להבין כמה דברים על עצמי..תודה.
efrat
אמרת וואו?! תודה טליה!!
שירלי
ריגשת אותי מאד.
גם לי היה רגע כזה, זה התחיל ברגע של הבנה שבחרתי
ואליו הצטרף רגע נוסף של ידיעה שבעצם ידעתי את כל זה כשהייתי ילדה.
ואז חזרה הביתה. אל הבית שבתוכי.
וצלילה עמוקה עמוקה אל תוך הידע הזה.
יש עוד הרבה קסמים בהמשך הדרך (:
efrat
מדהים לחוש את זה, נכון שירלי? אם כי… לא תמיד אנחנו מצליחים "להזכר".
מחכה לקסמים בהמשך הדרך!!
קרן מלכה
רגע מזוכך של אמת צרופה, הנקודה שבלב…
אני תמיד מרגישה ברת מזל על שבחרתי בהוריי, ומבורכת על כך שילדי שלי בחר בי להיות לו לאם…כנראה שפעם עשיתי משהו ממש טוב..
הזכרת לי, לרגע קט, את המהות..את מה שחשוב באמת…מרגש.
מקסים, כתמיד.
קרן
efrat
תודה קרן. מאושרת שהתחברת :)
ליאת הדס
הצילומים פשוט נפלאים וסתוויים להפליא. גם המילים הגיעו אלי כמו מתנה הבוקר הזה.
efrat
מתרגשת לשמוע, ליאת! תודה!
ליאת בלזר
הכל כל כך יפה ונוגע..
אמאל'ה..לו רק התברכתי בכזה כישרון כתיבה וצילום..
אכן פוסט מעורר מחשבה.לא בטוחה שמסכימה איתך בעניין בחירת ההורים..סוגיה קשה וטעונה מאוד (!!!) מבחינתי שנדון עליה בארבע עיניים בהזדמנות
בכל אופן, מתחברת לשתי הבחירות האחרות ובכלל, מתה על דרך החשיבה שלך.
שולחת חיבוק גדול מהבית שבחרתי :)
efrat
חיבוק ענק בחזרה!
וליאת, לא אני המצאתי את זה. רק גיליתי והתחברתי מאד, באופן שגרם לי לפיצוץ בראש. את לא חייבת להסכים :)
גליה גולן
שלום אפרת, אני מסכימה עם בחירת בן הזוג ובחירת המקום, אבל נורא קשה לי להסכים עם זה שאנו בוחרים את הורינו. האם גם ילדים שהוריהם התעללו בהם או רצחו אותם בחרו בהם? האם בתחילת הדרך הם ראו שזה מה שהם צריכים?
efrat
גליה יקרה-יקרה,
זה כל הקטע שניסיתי להעביר בדיוק! זה לא הצטמצם לרגע, לאותם יחסי הורים-ילדים מתוקים ושלווים, שברור שבחנו אותם.
מי אני שאענה על שאלות כאלה כואבות וחותכות… אבל אנסה…
כמובן שלהורים יש בחירה על איך הם חיים את החיים שלהם. וכמובן שעל התעללות ורצח וכל צער שהם גורמים לילדיהם- הם יתנו את הדין,
אבל החשיבה הזאת אומרת, שכן. בנאדם בחר גם הורה מתעלל.
כי הוא ידע שהוא צריך להשבר ואז להבנות מזה.
יש המון מטפלים ואנשי נפש מדהימים שהגיעו לכך אחרי ילדות מאד קשה.
והרבה רופאים ומדענים שחוו אובדן של הורים/אהובים/קרובים בילדותם בשל מחלות קשות- ונשבעו למצוא תרופה.
הם לא בהכרח היו מגיעים לזה, אם היתה להם ילדות מתוקה ושלווה. אם לא היו חווים את הקושי במלוא עוצמתו ומחפשים לו תיקון.
הם ידעו בתכנון של המסע, שהם צריכים חוויות קשות וחותכות כדי להתכוונן לדרך הזו שנועדה להם.
ואם תגידי- יש את אלה שהתרסקו, ומאכלסים את בתי החולים לנפגעי נפש? אז איך ההתעללות כיוונה אותם???
וזה קשה לי לענות לך על כך. זה קשה מדי. אני באמת לא יודעת הכל…
גליה גולן
אפרת יקרה, אני תמיד אוהבת לקרוא אותך. את מבטאת את עצמך בצורה נפלאה.
יש אמונות שאנחנו מאמצים לעצמינו, אולי מפני שהחיים מפתיעים אותנו כל כך לפעמים, לטובה או לרעה.זה כמו להאמין בגורל.
אני מסכימה איתך שישנם אנשים מופלאים שבגלל ולמרות חיים קשים בילדותם הגיעו להישגים. אבל האם זה בזכות הבחירה בהוריהם? שוב, עניין של אמונה.
כל אחד בוחר במה להאמין.
מיכל
השארת אותי ללא מילים… פשוט וואו! באשר למקום, מחכה בציפייה להתרגשות ביום שאמצא את אותו הפתק שכתוב עליו "שמור" …
ואם אפשר שיהיה שם יער בבקשה או אגם או שדה :) אני יכולה כמעט להריח את ריח המחטים מהתמונות! קסום אצלך
ובאשר לשתי הבחירות האחרות מזדהה ומברכת!
חיבוק גדול♥
טליה שושן
וואאוווו. הבחירות של בן הזוג וההורים הם הבחירות הטבעיות שלי ,
בחירת מקום מגורי הקסום והכל כך שונה מהמקום בו נולדתי בהחלט העלה בי לא פעם את השאלה מי בחר במי . תודה על התמלול של המחשבות שלי . הוספת לי הרבה :)
רותי
וואו!
תודה על הפוסט ועל המילים.
תמונות נהדרות!
efrat
תודה אורה יקרה-יקרה, וברוך שכיוונתי :)
איריס פוגל בן חמו
פוסט מרגש, והמקום שאת גרה בו נראה מרגש לא פחות. אני מסכימה מאוד עם המחשבה שמשהו בי יודע, ומחכה בסבלנות לדעת את התשובה על השאלה הזו בדיוק – איפה לגור:)
efrat
תודה איריס! מייחלת ומאחלת שתגלי אותה בקרוב :)
חמוטל
בעיני את נשמה גדולה.
שמעתי פעם שבן אדם לפני שהוא יורד לעולם הוא בוחר את הטוב והלא טוב ואת המסע של חייו (לכן אף אחד לא רוצה את הצרות (או-צרות) של השני…), וגם שכל רגע נתון האדם דן את עצמו בעצם, משמיים מובילים אותנו למקומות שאנחנו בוחרים וזו הבחירה החופשית של האדם.
בחר/ חבר/ רחב או חרב…
מאחלת לכולנו להזכר ולהתחבר לבחירות שלנו…
efrat
חמוטל מקסימה אחת. הקטע הזה עם החבר/בחר/רחב/חרב הוא די מדהים… וגם זה שלעולם לא היינו בוחרים את הצרות של השני- חזק מאד!
שרונה
תמיד עניין אותי מה זה "הכל צפוי והרשות נתונה". אם הכל צפוי מראש, אז איזו רשות או בחירה נתונות לנו? ושמעתי הסבר מעניין שאני רוצה לשתף בו: בכל רגע נתון עומדות בפני אדם אינסוף אפשרויות מה הוא יכול לעשות בעוד דקה, באיזו דרך לבחור, איזו החלטה לקבל, כיצד לפעול. וכל האפשרויות האלה הן צפויות וקיימות בפוטנציה מראש. הרשות נתונה לאדם לבחור מבין שלל האפשרויות הללו את האפשרות שנראית לו מתאימה לו באותו רגע, על פיה הוא יפעל ובעקבותיה יבוא תסריט המשך שהוא פועל יוצא של אותה בחירה שבחר. זה מה שנקרא "הרשות נתונה", כי לאדם יש הרשות לבחור באיזו דרך שירצה מבין כל הדרכים והאפשרויות שקיימות. מכאן שיש לו גם אחריות על בחירותיו ועל כן הוא נושא גם בתוצאות של הבחירות שבחר. מקווה שהצלחתי להסביר נכון את הרעיון.
הדברים שכתבת, אפרת, הם, בעיניי, המשך של נקודת המוצא הזו, ואהבתי אותם.
efrat
שרונה את מסבירה את זה מדהים! ותמיד התחבטתי במשמעות של האמירה הזו בעצמי!! תודה ששתפת 3>
שלומית
תקשיבי.. כמו בפעמים קודמות שאמרתי לך שאני אוהבת את הבלוג שלך אז גם הפעם.
והפעם מרגישה כאילו ידעת בדיוק מתי לכתוב ומה. היום זה יום ההולדת שלי. והדברים שרשמת כל כך מתאימים לי בדיוק ליום זה. לתחושות. לבחירות. למחשבות. שבאות עם היום הזה ועם הגיל :).
תודה על פוסט יפה שמרגיש שכתבת בשבילי (גם אם לא ממש :) ).
תענוג.
ליטל מרדכי
כל כך מתחברת למה שכתבת..
עוד פוסט שאשמור קרוב לליבי :)
efrat
3>
אורה
אפרת יקירה,תמיד נחמד לי לראות שהפוסטים שמקבלים הכי הרבה תגובות הם הפוסטים החושבים .
בעצם הכי הרבה תגובות מקבלים הפוסטים שמחלקים מתנות…:)
קבוצה נאה גיבשת לך פה: חבורת נשים מתוקות שאוהבות יופי ופילסופים…ואני שמחה להיות חלק מהקבוצה הזו…:)
לחברות שהיה להן קשה עם הענין הזה של בחירת ההורים , הדבר מאוד עמוק ומופיע במקורותינו היהודים,מעבר לבחירה איך להתמודד עם ההורים ,הענין קשור לגילגולי נשמות,ותיקונן. כלומר,לפני שהנשמה יורדת לעולם,שואלים אותה היכן לפי דעתה היא תוכל להגיע לתיקונה.
לנשמה במצב הזה יש את הספקטרום הרחב ביותר לראות ולהחליט,ועם כמה שזה נשמע מחריד,ישנן נשמות שיודעות שלצורך התיקון הסופי שלהן הן צריכות להגיע להורים לא ראויים,כמובן שיש גם בחירה להורים,אבל כל הנושא הזה הוא מאוד עמוק ונרחב מדי לפורום הזה.
בכל אופן ,מה שאותי ריגש,זה לראות שלואיס היי המדהימה כתבה את זה בספריה,מה שמראה לי שאדם שמחובר לאמת בין אם הוא יהודי ובין אם לא,יכול להגיע לתובנות נכונות!
שנזכה כולנו להפיק את הטוב ביותר מכל מצב,באהבה!
רחלה
ולי יש עוד פרשנות, מתוך הצילומים היפיפיים שלך…
לאורך הקריאה, הייתי בטוחה ששיבצת תמונות מכל מיני מקומות בעולם. כשהסתבר לי שאת צילמת אותן, ושהן צולמו באותו המקום, הרגשתי שנפתח לי עוד משהו: כולנו יכולים להיות נוכחים באותו המקום (פיזית, גיאוגרפית, נפשית), אבל כל אחד יבחר לראות משהו שונה.
יש מי שיראה את ה"יער שלכם" כיחידה אחת שלמה, מבאסת אולי בשלכת, חורבה מטה ליפול בתוכה, מחטי האורן המעצבנים שלא נותנים לצמחים ה"יפים באמת" לפרוח מתחת לעצים.
ויש מי שרואה, כמוך, את היופי שבכל פרט ופרט, והרבה יותר מזה – יכול להראות את זה לאחרים ולהעביר את זה הלאה.
נראה לי שזו הבחירה שלנו ב"מקום" כמו בכל דבר אחר – איך אנחנו רוצים להסתכל על הדברים שלנו, האם אנחנו בוחרים להתחזק מהם או שמא להסחף עם הרוחות תרתי משמע (כמו שכתבת, הורים מורכבים הם רק חסרון או שיש בהם גם מקום מצמיח? האם הם מחטי אורן שממיתים או שיש בהם את היופי שלהם שיתגלה רק כשיצוצו פטריות האורניות?)
לא מכירה אישית, אבל כל כך אוהבת אותך מפוסט לפוסט…
,תמי
ה' אמר למשה בסנה "… כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" וכתוב במקורות נוספים שלנו "אל תלין על המקום" 'המקום' זהו אחד משמותיו-כינויו של הבורא יתברך.
גדולי חסידות פרשו בדרך צחות: אל תלין על המקום שבו אתה נמצא כי המקום שלך אדמת קודש.
אותי זה הפעים עוד בנעורי. כשהבנתי
efrat
תמי תסבירי לי עוד!
efrat
מתרגשת מכך שלקחת את זה אפילו צעד נוסף הלאה…
חתולי8
כמה יפה את כותבת!
נכון שלא הכל מתאים לחשיבה שלי, אבל זה בכלל לא חשוב… את מרגשת אותי בכתיבתך תמיד!
♥
efrat
♥
נעה
מרגשת אחת !!!
efrat
:*