מוד בורד: השקדיה פורחת

"The love of gardening is a seed that once sown never dies"

Gertrude Jekyll

למרות שאין לי טיפת שמש בבית הצפוני שלי, ואף פרח לא שורד, אני חייבת ירוקים. יש משהו כל כך מרגש בצמחים. את עושה את הסיבוב השבועי שלך לבדוק שהאדמה לחה כמו שצריך, לקטום עלים יבשים או רקובים… את מלכלכת את האצבעות שלך באדמה הכהה ומרגישה שזה משהו אמיתי.

יש לי מקום מיוחד בלב לעציצים אבודים. כאלה שהתייאשתי מהם. אני מעמידה אותם בצד ליד הוילון במקום שיש להם מספיק אור וממשיכה להשקות. אני מחכה לרגע שלהם.

ופתאום, אחרי שבועות, משהו ירוק מנצנץ! הוא פיצפון וזעיר – אבל הוא אמיתי וחי! אני תמיד מתרגשת כשזה קורה וקוראת לכל הילדים לבוא לראות מה זה חיים. עציץ לא זורקים לפח, כי הוא דבר חי. יש לו רגעים קשים, אבל הוא יחזור אלינו.זה תמיד גורם לי לחשוב על הילדים שלנו. כמה אהבה ומסירות ותשומת לב ומחשבה ותפילה אנחנו מכניסים בהם. ולמראית עין- לא תמיד זה עוזר. יש לך את אלה האבודים שעומדים יבשים ליד הוילון. את נותנת להם אור וממשיכה להשקות, אבל לא נראה שמשהו חי שם בפנים. אל תתייאשי. ממש כמו העציץ הזה, מילד לא מתייאשים. יש לו רגעים קשים, הוא נראה אדיש, יבש, לא מעוניין. אבל הוא יחזור אלינו. מה שאנחנו משקיעים ממשיך להחזיק אותו, גם אם לא רואים את זה קורה מתחת לאדמה.תחשבי על זה כשאת משקה את העציצים שלך.
ואם אין לך עציץ, זה הזמן לקנות אחד. כל אחת מאיתנו צריכה עציץ כדי להשאר אופטימית.