איך עבר עליכם הפסח? עלי נהדר.
לזלול מצות בארוחות בוקר עצלות וארוכות, לבקר אצל אמא, לבנות בלגו, לטייל עם הילדים… להתנתק מהמחשב, להתנתק מהפייסבוק, רק מהאינסטגרם קצת התקשיתי להתנתק.
אני מוצאת שהימים "המנותקים" שלי הם הכי פוריים. פתאום יש למחשבות כר דשא רענן להתרוצץ בו. גם אצלכם זה כך?
בראש נקי תכננתי לכם תוכן מקסים לקיץ הקרוב, ואני כבר מקפצת במקומי מהתרגשות במחשבה לממש אותו.
והיום?
כדי שתהיה לנו נחיתה רכה לשגרה, אני לוקחת אתכם לבקור בית.
לא משהו שאנחנו עושים כאן לעיתים קרובות, מהסיבה שמעצבן לבקר בבתים בחו"ל ולהגיד "נו טוב, מה החכמה…" ולא בבתים רגילים מדי, או מגזינים מדי, או שבלונים מדי, או קלישאתיים מדי- מהסוג שיש לנו פה למכביר.
למצוא את הבית הנכון כאן במחוזותינו, הוא אתגר לא קטן.
אבל בית אחד כזה מצא אותי.
מה שמצא חן בעיני יותר מכל בבית הזה, שהוא עושה לנו דווקא.
כשזה מגיע לעיצוב הבית יש לנו לפעמים נטיה לטוטאליות אגרסיבית כזו. לשפץ הכל. להלביש יותר מדי. למרוח פרקטים מלמעלה עד למטה.
אז תראו את זה.
דווקא שכור. דווקא לא משופץ. דווקא עם רצפת טרצו. דווקא.
הבית משנות ה-50, מואר ונינוח, ממוקם בשכונת צהלה בתל אביב, אך מרגיש כמו "מושבניק". מלא אווירה ונוסטלגי.
רוני ברטל, הדיירת, שהיא גם מעצבת פנים במקצועה, מספרת שהם התאהבו בו מיד.
אם תהיתם, אז חיפויי העץ היו שם על הקירות כבר מלכתחילה. גם תריסי העץ הישנים ודלתות הפנים נותרו כשהיו.
את שולחן האוכל הסקנדינבי בן ה-30 הם ירשו מההורים, מחבקים באהבה את השריטות, השפשופים והכתמים שנכרים בעץ ומעידים על השנים. ברטל אוהבת אור ונקיון לצד חומרים טבעיים, כאלו שאינם מתביישים בשנותיהם, מזדקנים בהדר ומלאי סיפור.
סגנון העיצוב בבית משלב בין מחוספס, רך ומדויק. כך למשל שידת הכניסה (מדה) מציגה את העץ בצורתו הגולמית, לצד ויטרינה (חדרים), שולחן וכיסאות אוכל בקווים מודרניים, והספה הרכה והנינוחה, מרופדת פשתן טבעי ובהיר (פנטהאוס).
אני נאנחת למראה הספה, ורוני מודה: "החלטתי לחיות על הקצה בכל הקשור לכלבה והילדים. לא יכולתי לסטות מהבחירה שהלב באמת רצה."
והשטיח?
הוא נרכש און ליין מחו"ל בעבור לקוחה של ברטל, שאהבה אותו מאד. אולם בסופו של דבר בתום השיפוץ החליטה שאינו משתלב כראוי בחלל. הלקוחה – שידעה עד כמה רוני אוהבת את השטיח – העניקה לה אותו במתנה.
גם בחדר הילדה ממשיכה הצבעוניות השקטה והטבעית להוביל.
חדי עין יבחינו בפרינט של APANONA תלוי מעל למיטה. זוהי אחת ממאיירות הילדים האהובה עלי ביותר, והפוסטר– אחד המתוקים בעיני.
עם זאת, רוני משכילה לשלב אותו בתמהיל כך שאינו מרגיש מתוק מדי.
"מלאכת העיצוב, כמוה כאוצרות," היא אומרת לי, ואיני יכולה שלא להסכים. "המטרה היא להגיע לשלם שעולה על סך חלקיו. שלם שנאהב לחיות בו, לגדול בו ולגדל בו."
אביבה
אפרת, אכן בית דווקא יפה עדין ונעים.. השראה אמיתית. תודה
שירי
מקסים, אהבתי!
חתולי8
בית נעים מאד.
ORA NIV
באמת בית נעים ו"אמיתי", ולא "מעוצב " כמו שרואים רבים ודומים, וזה כולל את האבק על פס העץ של זגוגית הדלת….. (:
דורין
וואו! בית נעים וטוב… מאד אוהבת :)
אפרת יפה
נעים נעים…
רוני ברטל
כיף לקרוא את התגובות. תודה למגיבות וכמובן לאפרת
שירה
הבית הזה ים תיכוני,ישראלי .יוצר לי תחושה של משהו מוכר.
יש בו שילוב של חפצים ,צבעים וחומרים שכמו בקסם יוצר את מה שחסר בכל הבתים האלה שבחרת לא להביא….שילוב כמעט בלתי אפשרי של עיצוב מוקפד ,נעימות וצניעות.
אפרת יפה
מוכר ועם זאת נקי ומדוייק. בים תיכוני הרגיל שלנו יש לפעמים עומס מעייף.
רוני ברטל
וואוו תודה שירה, איזה כיף לקרוא
אפרת
הפריט האהוב עלי כמובן הוא סוס העץ היפיפה בחדר הילדה. יש משהו מאוד רך ומלא קסם ומצד שני עם תוכן בבתים ישנים, שבעתי מסגנון המושלם שכמעט תמיד אין בו ספרים. חסר ה"ריח" הסבתאי שעוטף אותך. הבתים החדשים הם מנוכרים more of the same. אבל אין כמו רהיטים חדשים וזה לא סותר….
אפרת יפה
כל כך כל כך נכון גם לדעתי!
חתולי8
חזרתי! המון זמן לא הייתי כאן והנה אני חוזרת להשלים את כ-ל מה שפיספסתי!
בתור מנה ראשונה נתת לי בית מקסים!
♥♥♥
'תגעגעתי…
אפרת יפה
נורא כיף שחזרת :)