אני אמא מאוזנת: 2 בנים ו-2 בנות.
אחרי שנולדו הבן והבת מהסדרה הראשונה, אמרה לי שכנה קשישה (מצחיקה, ומאד מאד ישירה):
"טוב אז עכשיו את אמא שלמה…"
יש בזה משהו.
אז עכשיו אני אמא שלמה כפול שתיים. כלומר overwhelming משהו… :-)
תראו, עם בנים זה כל כך פשוט, ישיר ושטוח: you see what you get
עם בנות לעומת זאת, את מקבלת קופסא יפיפיה, ארוזה בנייר מתנה עדין, מעוצב. קשורה בתחרה, חוטים וסרטים. אפילו תגיות ופרח משי קטן לקישוט שמים לך מלמעלה.
את מחזיקה את כל העונג הזה בידיים שלך, מפחדת לפתוח. מפחדת לגעת. מפחדת להרוס.
ואז.
אז זה מתחיל.
כמו במשחק "החבילה עוברת"…
הבת נותנת לך את האות, מתי לעצור ולקלף את האריזה. אלא שלא תמיד היא מוחאת כף.
לפעמים היא טורקת דלת. לפעמים היא צועקת על האח הקטן. לפעמים היא קורעת ציור שעמלה עליו שעות ופורצת בבכי שחותך לך את הלב לאורך, לרוחב ובאלכסון. לפעמים היא לא נרדמת. לפעמים היא מעירה אותך עם חלומות בלהה. לפעמים היא סוחבת פחדים שגורמים לה להצמד אליך בבהלה, כל אימת שקופסא נופלת מהמדף.
ואז את מצייתת לכללי המשחק: עוצרת. מקלפת. משתדלת לעשות את זה בעדינות. לא לפגוע במתנה שבפנים.
רק כדי לגלות שיש עוד איזה אלף שכבות של נייר עטיפה מדוגם שם למטה.
ומה יש באמת בתוך החבילה??
את זה אף פעם לא נדע.
לפעמים פסלון חרסינה זעיר מרוסק לרסיסים. לפעמים ורד חיוור ועדין שחסר לו שם אור כדי לפרוח. לפעמים ציפור שיר קטנה, מקפצת, מצייצת, רוצה לעוף החוצה. לפעמים שיר צולע שחסרה לו מנגינה. לפעמים לב קטיפה קטן, שלא ליטפו אותו מספיק.
אני רק מתפללת שהבנות שלי, וכל הבנות באשר הן, יגדלו וימצאו את הכוח לפתוח את החבילה שלהן עד הסוף. לא לחכות לאותות. פשוט לקלף. לאט. בזהירות.
ולתקן ביד אוהבת את מה שהן תמצאנה שם בפנים.
כל התמונות מה pininterest – שם אפשר ללחוץ על כל תמונה כדי להגיע לקרדיט ולמקור שלה.
יונית
תתחדשי על הפינטרסט
טליה
תמיד אמרתי שלהיות אמא של בנות זה ריגשי כל כך הרבה יותר מאשר להתעצבן על זה שבנים סתם זורקים לך חפצים בכל הבית. טועמת מכאן וטועמת מכאן ובאמת לא יודעת מה עדיף…
יעל
כתבת את מה שאני מרגישה בלב, והיטבת לתאר זאת במילים הכי כנות שאפשר, זה בדיוק בנות, אבל תדעי שהקופסא המעוצבת הזו היא תוצאה של העצוב שלך, והיא-הקופסא יודעת את זה, שומרת לך הערכה על כך. וככל שהשקעת בקשוט שלה יותר-ההערכה והקשר-יתחזקו, בנות יודעות להעריך השקעה של אמא!!! מוכח בגדול!!!!
ועל הקשר-אין מה לדבר…..
efrat
יעל ריגשת אותי…
שרה
מקסים ומרגש!
חתולי8
וואוו, יפה כתבת. יש לך את זה…את היכולת לרגש.
קרול יונוביץ
יפה על הכתב .נבון ונכון .אבל לא שלם .כי יש הגורם האנושי בכל הסיפור
ובין כל העטיפות יש מלא דברים לא ידועים