הכל התחיל אצלם בבית עם כמה חברים טובים. הם אוהבים לבשל אוכל טוב ואיכותי, הם אוהבים לשבת ולאכול אותו בחברה טובה. הם הפכו את זה למיזם עסקי-חברתי.
Sunday Suppers הוא מרכז בישול קהילתי בוויליאמסבורג. דרך האקט של בישול וארוחה משותפת נוצרת קהילתיות מיוחדת.
אחת לחודש הם מפיקים בעזרת אמנים מתחומים שונים, סעודות גדולות ומלאות אווירה, כדי לחבר בין אנשים החולקים גישה ודרך חיים. גם החבר'ה האנינים מ Kinfolk נפגשים כאן לארוחותיהם המיוחדות.
הסעודות מושקעות, כשהדגש הוא על פשטות טבעית ואהבה אמיתית לאוכל ולבישול.
פשטות או לא, אף פרט אינו מושמט. המפיות הן פשתן אמיתי. התפריטים מודפסים על נייר כבד ואיכותי, הפמוטים עשויים ברזל ישן.
בעידן כמו שלנו, פועם איזה געגוע לסעודות של ממש. כאלה שהן ארוע בפני עצמו. שלוקחות אותנו, הסועדים, בכל הכבוד הראוי לנו.
גם כאשר אנחנו יוצאים לארוחה במסעדה טובה, יש עדיין תחושה מסחרית חזקה בתת מודע. חסרה הטקסיות והאותנטיות שבארוחה רשמית אמיתית. חסרה עד כאב האחווה והמשפחתיות שסביב לשולחן.
דווקא השימוש באלמנטים טבעיים וזמינים, לצד ריהוט ישן, תורמים כל כך לתחושה של חמימות וקרבה.
אז בעוד אני מתענגת על התמונות, אני לא יכולה להתחמק מן המחשבה שראוי וכדאי שאשקיע יותר תשומת לב בטקסי האוכל שלנו.
באיכות ובטריות שלו. במקומיות שלו. בבישול שלו. באיך הוא מוגש. כי אחרי הכל, אוכל שכזה הוא תמיד מספק יותר, בריא יותר וממלא יותר.
אבל עוד יותר מזה- ראוי לי שאשקיע באקט של ליצור אווירה שקוראת לשבת יחד לסעודה. כמשפחה. כקבוצה. בכל הטקס בכל הרשמיות. לא זאתי בטלפון, וההוא בתוך הספר שלו. לא זה אוכל בעמידה מתוך הסיר וההיא חוטפת צלחת והולכת לחדר שלה.
אני לא בשלנית, והמטבח הוא לא הממלכה שלי בכלל, אבל אם אשקיע קצת בעריכה של שולחן לארוחת ערב, באוכל טרי ובחינוך לתרבות של סעודה משותפת- אני אתרום הרבה למשפחה שלי. והכי הרבה- אני אתרום לעצמי ולתחושת השלימות שלי כאם.
מה אומר, יש לי הרבה שיעורי בית להכין…
את כל התמונות המדהימות כאן צילמה Karen Mordechai העומדת אף היא מאחורי הצוות המיוחד של Sunday Suppers.
גברת פלפלת
אצלנו זה קורה פעמים בשבוע, ליל שבת ושבת צהריים. או "לבד" בבית "רק" המשפחה או כמה משפחות יחד. בדר"כ לא מושקע כמו בתמונות, אבל תמיד מאוד חגיגי והאוכל תמיד תמיד טעים. באמת מומלץ!
אפרת יפה
מעניין איך כולכן כמעט לקחתן את זה למקום של ארוחת שבת.
האמת ששבת היתה היה בעיני בבחינת בייסיק. גם אצלנו יש תמיד ארוחת שישי בערב וארוחת שבת בצהרים- עם אוכל מושקע, ומשפחה, וכלים והכל. (אגב לא שכחנו להתלונן קצת בפייסבוק בתגובה לכך, על איך גם בארוחות שבת הילדים מתעופפים לנו מהשולחן אחרי מנה אחת, לא כמו שהיה בבתי הורינו…)
כאן בפוסט ניסיתי להביא את זה עוד יותר פנימה לארוחות ערב ביום חול. כמו שצרפתים יושבים לאכול. מכבדים את האוכל ואת עצמם. הוי, השאיפות…
שני
וואו… נראה מדהים ומעורר השראה. אבל לא הבנתי עד הסוף… לאן הולך הכסף מהכרטיסים? לארוחות הבאות? הרעיון הוא פשוט ליצור סביבת נטוורקינג ליד השולחן?
אפרת יפה
זאת שאלה טובה שלא התעמקתי בה :)
אני מתארת לעצמי שהאוכל, השפים, האמנים שעורכים את השולחנות ומעצבים את התפריטים… הכל עולה כסף…
יש כאן בארץ את המיזם המרתק של מאיה לרנר, שמזמינה אנשים זרים לחלוטין לארוחת שישי בערב שהיא מבשלת. הכסף הולך לטובת ארגון זכרון מנחם.
שני
תודה. אבדוק :-)
רקבשמחה
וואו… מקסים!!
אפרת יפה
נכון? מטריף אותי
רוית
אוח… את נהדרת!
אפרת יפה
שיעורי בית לא קלים עשיתי לי…
תמר
מקסים! עשית לי גם חשק להתחיל להשקיע בישיבה משותפת סביב השולחן לארוחת ערב…
אפרת יפה
ספרי לי מה עשית אם זה מצליח לך
יעל
אני משקיעה ובעלי עוד יותר…אבל כל יום שישי כשהבכור שר אחרי הדלקת הנרות:" על השולחן מפה לבנה נפרוש לכבוד שבת"…ומצביע על השולחן, חסר המפה שלנו, ליבי נחמץ, ואני מסמנת לעצמי איקס קטן ליד התואר- "האימא שהייתי רוצה להיות". כי מה אכפת לזמר המתוק שלי שאמא שלו לא יודעת לגהץ….
אפרת יפה
המממ…. ראינו ב sunday suppers שבד טבעי (כותנה, פשתן) מקומט זה הכי איט.
מה את אומרת? הילד יאשר?
ואם את פולניה שחייבת מגוהץ, יש מפות (אמריקאיות בעיקר…) שלא דורשות גיהוץ. תני לי לשאול את השכנה שלי. היא מארחת בחסד. יש לה מפות כאלה. הן גם לא קולטות כתמים. נשפך יין? היא מספיגה אותו מהר מהר במפית והכתם לא מתקבע…
חכי אני שואלת אותה…
יעל
אז זה פוסט מעורר השראה, והכי אהבתי את העלים שנופלים מלמעלה…
אפרת יפה
משגע! אבל זו כבר תפאורה למסיבות /חגים (סוכה, מישהו?)
ליאת בלזר
תחושת השלימות שלך כאם…כל כך מוכר התיאור הזה.
כתבת כל כך נוגע ומהלב שזה באמת מעורר געגוע.
כמוך, אני ממש לא אשת מטבח והחלקה הזו היא הטריטוריה הבלעדית של בעלי.
אני משקיעה בעיצוב בעיקר בסופ"שים כשאנחנו יחד סביב השולחן וכמובן בחגים..
אחרי הפוסט שלך-הולכת להשקיע יותר…
וחוץ מזה-כבר אמרתי לך שאת מלכה?
מעוררת בכתיבה שלך כל כך הרבה רגשות של געגוע, אושר, כאב, השראה, התפעמות וכולם מהולים זה בזה בעירבוביה (מה שנקרא סמטוחה :)
נשיקות
אפרת יפה
מקסימה שכמותך תודה על המילים הטובות…
עם אוסף הכלים שלך, אני בטוחה שהשולחנות שלך מהממים תמיד. הכלים עושים את כל העבודה…
שתדעי שעשית לי דרייב רציני להתחיל להשקיע בכלים :*
מרג׳
רעיון מקסים! איזה כיף פה..
נטע כפרי
מקסים. מעורר תאבון, מעורר השראה, מעורר את החשק למשפחה וחברים
חתולי8
אני בטוחה שתצליחי!
התמונות נהדרות ואני זוכרת מהילדות דמיון קצת לזה. בעיקר אצל סבתא שלי.