תשבו איתנו לארוחת ערב?

הכל התחיל אצלם בבית עם כמה חברים טובים. הם אוהבים לבשל אוכל טוב ואיכותי, הם אוהבים לשבת ולאכול אותו בחברה טובה. הם הפכו את זה למיזם עסקי-חברתי.

sunday suppers

Sunday Suppers הוא מרכז בישול קהילתי בוויליאמסבורג. דרך האקט של בישול וארוחה משותפת נוצרת קהילתיות מיוחדת.

sunday suppers

אחת לחודש הם מפיקים בעזרת אמנים מתחומים שונים, סעודות גדולות ומלאות אווירה, כדי לחבר בין אנשים החולקים גישה ודרך חיים.  גם החבר'ה האנינים מ Kinfolk נפגשים כאן לארוחותיהם המיוחדות.

sunday suppers

הסעודות מושקעות, כשהדגש הוא על פשטות טבעית ואהבה אמיתית לאוכל ולבישול.

sunday suppers food

פשטות או לא, אף פרט אינו מושמט. המפיות הן פשתן אמיתי. התפריטים מודפסים על נייר כבד ואיכותי, הפמוטים עשויים ברזל ישן.

sunday suppers

בעידן כמו שלנו, פועם איזה געגוע לסעודות של ממש. כאלה שהן ארוע בפני עצמו. שלוקחות אותנו, הסועדים, בכל הכבוד הראוי לנו.

sunday suppers

גם כאשר אנחנו יוצאים לארוחה במסעדה טובה, יש עדיין תחושה מסחרית חזקה בתת מודע. חסרה הטקסיות והאותנטיות שבארוחה רשמית אמיתית. חסרה עד כאב האחווה והמשפחתיות שסביב לשולחן.

sunday suppers

דווקא השימוש באלמנטים טבעיים וזמינים, לצד ריהוט ישן, תורמים כל כך לתחושה של חמימות וקרבה.

sunday suppers

אז בעוד אני מתענגת על התמונות, אני לא יכולה להתחמק מן המחשבה שראוי וכדאי שאשקיע יותר תשומת לב בטקסי האוכל שלנו.

sunday suppers

באיכות ובטריות שלו. במקומיות שלו. בבישול שלו. באיך הוא מוגש. כי אחרי הכל, אוכל שכזה הוא תמיד מספק יותר, בריא יותר וממלא יותר.

sunday suppers

אבל עוד יותר מזה- ראוי לי שאשקיע באקט של ליצור אווירה שקוראת לשבת יחד לסעודה. כמשפחה. כקבוצה. בכל הטקס בכל הרשמיות. לא זאתי בטלפון, וההוא בתוך הספר שלו. לא זה אוכל בעמידה מתוך הסיר וההיא חוטפת צלחת והולכת לחדר שלה.

sunday suppers

אני לא בשלנית, והמטבח הוא לא הממלכה שלי בכלל, אבל אם אשקיע קצת בעריכה של שולחן לארוחת ערב, באוכל טרי ובחינוך לתרבות של סעודה משותפת- אני אתרום הרבה למשפחה שלי. והכי הרבה- אני אתרום לעצמי ולתחושת השלימות שלי כאם.

מה אומר, יש לי הרבה שיעורי בית להכין…

sunday suppers

את כל התמונות המדהימות כאן צילמה Karen Mordechai העומדת אף היא מאחורי הצוות המיוחד של Sunday Suppers.

20 תגובות

  • הגב יוני 23, 2014

    גברת פלפלת

    אצלנו זה קורה פעמים בשבוע, ליל שבת ושבת צהריים. או "לבד" בבית "רק" המשפחה או כמה משפחות יחד. בדר"כ לא מושקע כמו בתמונות, אבל תמיד מאוד חגיגי והאוכל תמיד תמיד טעים. באמת מומלץ!

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      מעניין איך כולכן כמעט לקחתן את זה למקום של ארוחת שבת.
      האמת ששבת היתה היה בעיני בבחינת בייסיק. גם אצלנו יש תמיד ארוחת שישי בערב וארוחת שבת בצהרים- עם אוכל מושקע, ומשפחה, וכלים והכל. (אגב לא שכחנו להתלונן קצת בפייסבוק בתגובה לכך, על איך גם בארוחות שבת הילדים מתעופפים לנו מהשולחן אחרי מנה אחת, לא כמו שהיה בבתי הורינו…)
      כאן בפוסט ניסיתי להביא את זה עוד יותר פנימה לארוחות ערב ביום חול. כמו שצרפתים יושבים לאכול. מכבדים את האוכל ואת עצמם. הוי, השאיפות…

  • הגב יוני 23, 2014

    שני

    וואו… נראה מדהים ומעורר השראה. אבל לא הבנתי עד הסוף… לאן הולך הכסף מהכרטיסים? לארוחות הבאות? הרעיון הוא פשוט ליצור סביבת נטוורקינג ליד השולחן?

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      זאת שאלה טובה שלא התעמקתי בה :)
      אני מתארת לעצמי שהאוכל, השפים, האמנים שעורכים את השולחנות ומעצבים את התפריטים… הכל עולה כסף…
      יש כאן בארץ את המיזם המרתק של מאיה לרנר, שמזמינה אנשים זרים לחלוטין לארוחת שישי בערב שהיא מבשלת. הכסף הולך לטובת ארגון זכרון מנחם.

      • הגב יוני 24, 2014

        שני

        תודה. אבדוק :-)

  • הגב יוני 23, 2014

    רקבשמחה

    וואו… מקסים!!

  • הגב יוני 23, 2014

    רוית

    אוח… את נהדרת!

  • הגב יוני 23, 2014

    תמר

    מקסים! עשית לי גם חשק להתחיל להשקיע בישיבה משותפת סביב השולחן לארוחת ערב…

  • הגב יוני 23, 2014

    יעל

    אני משקיעה ובעלי עוד יותר…אבל כל יום שישי כשהבכור שר אחרי הדלקת הנרות:" על השולחן מפה לבנה נפרוש לכבוד שבת"…ומצביע על השולחן, חסר המפה שלנו, ליבי נחמץ, ואני מסמנת לעצמי איקס קטן ליד התואר- "האימא שהייתי רוצה להיות". כי מה אכפת לזמר המתוק שלי שאמא שלו לא יודעת לגהץ….

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      המממ…. ראינו ב sunday suppers שבד טבעי (כותנה, פשתן) מקומט זה הכי איט.
      מה את אומרת? הילד יאשר?
      ואם את פולניה שחייבת מגוהץ, יש מפות (אמריקאיות בעיקר…) שלא דורשות גיהוץ. תני לי לשאול את השכנה שלי. היא מארחת בחסד. יש לה מפות כאלה. הן גם לא קולטות כתמים. נשפך יין? היא מספיגה אותו מהר מהר במפית והכתם לא מתקבע…
      חכי אני שואלת אותה…

  • הגב יוני 23, 2014

    יעל

    אז זה פוסט מעורר השראה, והכי אהבתי את העלים שנופלים מלמעלה…

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      משגע! אבל זו כבר תפאורה למסיבות /חגים (סוכה, מישהו?)

  • הגב יוני 23, 2014

    ליאת בלזר

    תחושת השלימות שלך כאם…כל כך מוכר התיאור הזה.
    כתבת כל כך נוגע ומהלב שזה באמת מעורר געגוע.
    כמוך, אני ממש לא אשת מטבח והחלקה הזו היא הטריטוריה הבלעדית של בעלי.
    אני משקיעה בעיצוב בעיקר בסופ"שים כשאנחנו יחד סביב השולחן וכמובן בחגים..
    אחרי הפוסט שלך-הולכת להשקיע יותר…
    וחוץ מזה-כבר אמרתי לך שאת מלכה?
    מעוררת בכתיבה שלך כל כך הרבה רגשות של געגוע, אושר, כאב, השראה, התפעמות וכולם מהולים זה בזה בעירבוביה (מה שנקרא סמטוחה :)
    נשיקות

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      מקסימה שכמותך תודה על המילים הטובות…
      עם אוסף הכלים שלך, אני בטוחה שהשולחנות שלך מהממים תמיד. הכלים עושים את כל העבודה…
      שתדעי שעשית לי דרייב רציני להתחיל להשקיע בכלים :*

  • הגב יוני 26, 2014

    מרג׳

    רעיון מקסים! איזה כיף פה..

  • הגב יוני 26, 2014

    נטע כפרי

    מקסים. מעורר תאבון, מעורר השראה, מעורר את החשק למשפחה וחברים

  • הגב יוני 26, 2014

    חתולי8

    אני בטוחה שתצליחי!
    התמונות נהדרות ואני זוכרת מהילדות דמיון קצת לזה. בעיקר אצל סבתא שלי.

השארת תגובה