ישבתי על הספה והתבוננתי איך הקטן שלי בונה מלגו את המבנה הסוריאליסטי ביותר. היו למבנה שלו זרועות צבעוניות שהזדקרו לכל עבר. החזרתיות הצבעונית פרצה והתחלפה בראנדומאליות. פה ושם נבנו תוספות בגבהים שונים, ולא אחידים.
"זה מגדל מים" הוא הסביר לי, (מאיפה העירוני הקטן יודע מה זה מגדל מים?!) "וזה מטוס שיוצא ממנו מנוף"…
ואז הגיעה בת השש וחצי והתחילה לקלקל:
"לא תראה, כאן זה צריך להיות אותו גובה כמו כאן…" ותוך כדי שהיא מדברת, כבר היא הופכת את המבנה הצבעוני מארץ הדמיון לבית ריבועי צהוב ומקובע.
"עזבי, תני לו!" נזעקתי, ובליבי חשבתי "אל תקלקלי לי אותו!"
נזכרתי בצער, איך הילדה הזו ממש, ציירה אך לפני שנתיים בתים מחייכים ויער של עצים מדברים, בעלי עיניים מפחידות.
כך חשבתי לי על תהליכי ההתפתחות של המחשבה.
האם הגיל הופך אותנו למקובעים או שזו צורת החינוך?! לכאורה, יותר תקין ובוגר לבנות בתים מרובעים, הגיוניים, תואמי מציאות, בעלי מתכונת צבעים עקבית. אבל הצילו, כמה משעמם!
הילדה, שכבר הולכת לבית הספר, חוזרת עם ציורים שבלונים. ציורים שכל בת בכתה העתיקה, לפי מה שהמורה הראתה.
לא אוהבת.
לא אוהבת!
כשילד שואל אותי מה לצייר, אני עונה: "מה מתחשק לך לצייר?"
כשילד שואל אותי "איך מציירים נמר?" אני עונה: "איך אתה חושב שמציירים נמר?"
תבקשו מעשרה מבוגרים לצייר בית. אני בטוחה שתשעה לפחות (בהנחה שהיה לנו מזל…) יציירו את אותו מבנה ריבועי בעל גג משולש. ולא שהבתים שאנחנו גרים בהם נראים ככה בכלל… אז מאיפה זה מגיע?! מההנחה שכך בית צריך להראות?!
האם הסיבה שרובינו לא פורצים את מסגרת החיים הרגילה שלנו, היא שצורת המחשבה הזאת משתכפלת אצלנו לכל התחומים?!
יצירתיות זו היכולת לפרוץ לכל כיוון מחשבה, גם דרך שערים שנחשבים נעולים. היא היכולת לומר לעצמי "מה פתאום נעול? בוא נבדוק את זה בכל זאת!"
אנחנו נוטים לחשוב שהיצירתיות מיועדת רק לאנשים שיוצרים וממציאים דברים חדשים, אבל זה לא נכון. יצירתיות היא גם צורת מחשבה. היא הגישה שלנו לפתרון בעיות או ליצירת שינויים. יצירתיות היא הדרך שלנו לעשות טוב לעצמנו, בכך שננסה דברים אחרת.
יצירתיות היא הדרך היחידה לגדל ילדים שמחים, בשמחה.
יצירתיות היא הדרך היחידה לנהל חיים זוגיים טובים.
יצירתיות היא הדרך היחידה להצליח בחיים האמיתיים.
כולנו נולדנו ילדים. כולנו ציירנו ציורים אקספרסיוניסטים פעם… אז אולי חסר לנו קצת יצירתיות היום, רק מפני שלא השתמשנו בה מאז גיל שלוש?
שושי
כמה נכון! המסגרות החינוכיות מחנכות את הילדים לחשוב בשבלונה.
efrat
זה נושא שמאד מתסכל אותי. אני זוכרת שבתור ילדה, אהבתי להפוך את בית הבובות שלי (כן, הגג על הרצפה, הייתי תומכת אותו בכל מיני חפצים) ולשחק שזה בית אחר. זה היה חלומי! זה פתח בפני עולם חדש של אפשרויות… אבל איך אני מגיבה היום כהורה, כשהילדים שלי הופכים בית בובות יקר שהזמנתי במיוחד מאוסטרליה כי אין להשיג בארץ…….? הדבר הראשון שאני צריכה כנראה, זה להזכיר את הדברים הללו לעצמי :)
אשמח לקבל עצות ורעיונות מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לפתח חשיבה יצירתית בילדים.
שרי
מעורר מחשבה.
ומלא בהשראה .
WAKE UP CALL בשבילי. תודה.
תרצה
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=695165
אפרת יפה
תשמעי תרצה, שנתיים אחרי והנושא עדיין מרתק אותי. חייבת להשיג את הספר! תודה על ההמלצה!