עיצוב
היופי שברקבון
אמנות רחוב באחוזת אר-דקו מתפוררת
מה זה 'יפה' – היא שאלה פילוסופית נצחית. בכל נקודת מפנה היסטוריות, היא שבה ונבחנת מחדש. אז מה התשובה שלנו, ערב 2020? ואיך זה קשור לאמן הרחוב האוסטרלי, רון, ולאחוזת אר-דקו מתפוררת במלבורן?
גם מכני זה יפה
אז, כמו היום, היתה באוויר התחושה שהחיים עומדים בפני מפנה אדיר. מה שהיה, לא יהיה עוד.
כפי שהוכיחה ההיסטוריה, תחושת הבטן הזו אימתה את עצמה בצורה הקיצונית ביותר. לא רק ברמה הטכנולוגית אלא גם גלובלית, כלכלית, פוליטית וחברתית.
האר-דקו הגיב לסוגיית עליית המכונות. הוא הציע שפה של אסתטיקה חדשה בתוכה שזורה טענה: גם מכני זה יפה.
תשובה הפוכה
עידן המכונות של 2020 מביא הבטחה מרתיעה: בינה מלאכותית. הדבר היחיד שבטוח זו תחושת הבטן – מה שהיה, לא יהיה עוד.
ושוב עולה השאלה הנצחית: מה זה 'יפה'? כשבסאב-טקסט שלה מוטמעות שאלות כואבות ומטרידות כמו – מה זה 'אנושי'? מה זה 'אמיתי'?
התקופה שלנו מציעה תשובה אחרת. הפוכה לזו של המפנה הקודם.
'יפה' גרסת 2020
מה זה 'יפה' ב-2020?
המיצב בברנהם ביצ'ס מתחיל לנסח לנו תשובה.
יפה זה לא מושלם, ולא מוחלט. יפה הוא זה אשר יש בו חיפושים וטעויות, ותיקונים, ושכבות.
יפה זה היסטורי, מחובר לעבר, מזדקן מתוכו, שורשי.
יפה זה רקוב, מתפורר, בר חלוף.
יפה זה אנושי.
ברנהם ביצ'ס, מלבורן
במיצב שעצר את נשמתי, מפיח אמן הרחוב האוסטרלי Rone, רוח חיים מצמררת, באחוזת אר-דקו מתפוררת במלבורן.
היופי שהוא מציג, מצוי לדעתו ברקבון.
בפרוייקט שארך שנה שלמה, צייר Rone את הדמויות המזוהות איתו על קירות אחוזת ברנהם ביצ'ס המתקלפים. אבל לא רק.
האחוזה העזובה והרעועה, ששימשה בימי הזוהר שלה את התעשיין ארתור ניקולס ומשפחתו, הולבשה כולה בסגנון אר-דקו, בהתאם לתקופתה ההיסטורית. כל החפצים עברו יישון ומציגים רמות שונות של התפוררות.
הפסנתר למשל, הושאר בגינה כך שיצבור עובש וקורי עכביש, ממש כאילו הזדקן כאן בתוך האחוזה במשך 90 שנה. הטפט האופייני שהודבק לקירות מחדש, נקרע וקולף בנקודות אסטרטגיות. צמחיה טופחה כך שתטפס מעל לקירות המצויירים מחדש, ושולחן האוכל – כמו ננטש באמצע הסעודה.
היסטוריה הופכת לפריבילגיה
ככל שאנחנו נעשים עתידניים יותר, מתחזקת בנו הנוסטלגיה.
היסטוריה ומסורת הופכות לפריבילגיה. שורשים – לכאב פנטום מתמשך.
חפצים בלויים ואחוזות מתפוררות הן כעת המשאב הנדיר.
יופי אמיתי? חפשו ברקבון.
_______________________________
ציפי
פרויקט מקסים. הייתי שמחה לראות אותו. מיד חשבתי על וואבי סאבי. היופי שבחוסר השלמות. גם בפרויקט הזה כמובן שאין שלמות, וכמובן שרקבון הוא שלב לפני התפרקות וקריסה. יופי זה מגוון עצום של מחשבות/מילים/אסתטיקה. אחד מובהק הוא הסימטריה ומשולש הזהב של דה וינצ'י. יופי הוא יחסי לכל אחד, ואישי לכל אחד, ועדיין יש פרמטרים שכנראה, עובדים על מכנה משותף יחסית גדול, ולכן נחשבים יפים בעיני רבים. ההפיכה שלנו לטכנולוגיים יותר ויותר, לחיים בתוך מדיה דיגיטלית, למסתכלים על העולם דרך עיניים אינטרנטיות, גורמת לרבים מאיתנו, ובהם אני, להתכווץ. לכן גם אני מחפשת חום בחפצים שעברו אלי מדורות שחיו לפני, ומחפשת לעטוף את עצמי בצבעים חמים, בעץ ובשטיחים רכים. רקבון והתפוררות אני פחות מחפשת בבית שלי (למשל), אבל, לראות את זה מול העיניים כמיצג, אני אשמח.
נגה
הסרטון והצילומים מצמררים. ולמרות זאת, אני יכולה להבין את היופי שבאי השלמות.
אפרת יפה
קריפי ככל שיהיה זה עדות לחיים שנחיו.
תודה נגה
אפרת יפה
תודה ציפי
אוהבת את כל מה שכתבת
אגב גם אני חשבתי על וואבי סאבי
ואז חשבתי שיש כאן טוויסט
כי וואבי סאבי הוא מאד טבעי מלכתחילה
וכאן נקודת הפתיחה היא אר-דקו סופר טכנולוגית וחומרים מלאכותיים מאד
מעניין אותי לבדוק אם זה שונה או בכל זאת וואבי סאבי
מרים ליפשיץ
תודה רבה על הדוגמא המרתקת. ובכלל בזו ההזדמנות על כל האתר.
הריקבון אפנתי היום בכל תחומי האמנות, ספרות, קולנוע וכן גם באמנות הפלסטית.
דוגמא מעולה ל"יופי שבריקבון" היא עבודתה של אניה גלצ'יו https://museum.imj.org.il/magazine/?p=4080
שכללה 900 פרחי גרברה מזן ביוטי, שנתלו במוזיאון תחת זכוכיות ענק ועברו תהליך ריקבון מה שנקרא – אמנות בפעולה.
אני זוכרת כשהתקרבתי לעבודה התלויה (הייתי בטוחה שזה אוסף פרפרי לילה) שמעתי מספר נשים מזדעזעות מאחורי ש"זה ממש לא אסתטי".
כאמנית דווקא אוהבת לשים לב לפריטים שכבר עברו כלו מן העולם כקליפות של פרות, גפרורים שרופים,
עלה בדעתי לצייר מיליון קליפות של גרעינים שחורים מחווה לגרעיניו של האמן הסיני אי ווי ווי..
מישהי באה לעזור לי לפצח?
אפרת יפה
וואו מרים תודה ששיתפת
לא הכרתי
זה מיצב יפיפה ובדיוק מתכתב עם אותו רעיון
לצייר מליון קליפות גרעינים שחורים או להדביק קליפות ממש? דווקא מוצא חן בעיני…
אורלי בן סימון
כתבת מרתק, והפרויקט הזה מטריף
אפרת יפה
גם אני הוטרפתי. דש חמה אורלי!
רעות פרנקל
יואו אפרת איזה מיצב נהדר! ואני כל כך אוהבת את נקודת המבט שלך. תכתבי יותר!!
גית
תודה על הפוסט המרתק והכתיבה המשובחת (כרגיל).
מאוד מתכתב לי עם הקינטסוגי היפני, עם עומק הרבדים… כל כך שונה מהשטחיות העוטפת אותנו (ואולי דווקא בגלל זה אנחנו נמשכים לעבודות שכאלו).
גית
ומוסיפה גם את זה: https://pin.it/zc7voblbixdp2y