אדיטוריאל
תקופות מעבר
ממינימליזם למקסימליזם בתמונה אחת
מעשור של מינימליזם לעידן של מקסימליזם. תקופות מעבר הן זמן מאתגר לעוסקים בעיצוב. איך יכילו לקוחותינו את הקונטרסט האדיר? כך תובילי את לקוחותיך בבטחה על פני מים סוערים, במפנה העשור.
תקופות מעבר.
כמה אני אוהבת תקופות מעבר. בין עשור לעשור, בין סגנון לסגנון. בין טרנד רווי – לריאקציה שלו.
מרתק להתבונן בתהליך שעובר עולם העיצוב בימים אלה, ולנתח אותם – בזמן אמת.
בואו נחשוב על בצל. קודם היתה ליבה. נבט זעיר שהתפתח. לאט לאט הוא התעבה ובנה סביבו גוף קטן. עוד ועוד שכבות, והוא הפך לבצל בשל.
כעת, בשיא בשלותו – ורגע לפני שהבצל שלנו מרקיב – הגיע הזמן המדוייק, לקטוף אותו, לאכול, ולזרוע משהו חדש.
אם נרצה או לא נרצה, הבצל הזה נגמר. הוא מיצה את הפוטנציאל שלו. עוד רגע – כולו ריקבון.
זמן לשינוי.
הבו לנו מקסימליזם!
אחרי עשור של מינימליזם חריף ומדוקדק, אנחנו כמהים לשפע, לעושר, ולריבוי פרטים.
הבו לנו מקסימליזם!
אבל איך נהיה מסוגלים להכיל את הקונטרסט האדיר, כשהוא ממש מכאיב לנו בעין?
נתחיל לקלף שכבות. כל שכבה תקח אותנו קצת אחורה. תקרב אותנו אל העומס והריבוי שהיו כאן, לפני ש- Less הפך באופן מוחלט ל- More. כל שכבה שנסיר, תתן לנו עוד רמז מעשי איך לגשת לריבוי הפרטים בלי פחד, ואיך לגלות להם אהבה.
להעביר בבטחה על פני מים סוערים
תקופות מעבר הן זמן מאתגר בשבילנו – מעצבים, צלמים, סטייליסטים וארט דיירקטורים. זמן שבו עלינו להעביר את לקוחותינו בזהירות ובבטחה על פני מים סוערים. אם עשינו צעד רחב מדי – לקוח מצוין נפל למים ואבד לנו לנצח.
בתקופות מעבר אנחנו דוגמים את הסגנון החדש, על הרקע האהוב, המוכר והבטוח של הסגנון הקודם. לאט לאט, ככל שהעין של הלקוח תתרגל, נוכל להוסיף יותר מהתיבול החדש. עד… שהתיבול יהפוך לתבשיל עצמו.
כך עושים את זה
באדיטוריאל הזה, אני מדגימה לכם איך אני עושה את זה באופן יזום.
הסטינג עדיין מינימליסטי כהרגלנו. הסטיילינק נקי. רגל השולחן גאומטרית כהלכה. השתמשתי בוורוד מילניאל וירוק זית – גוונים כל כך אהובים ומוכרים, שהם כבר הגיעו למיינסטרים. אבל בתוך כל זה, שתלתי רמזים לעומס ויזואלי. כמו בשורה דקה למה שעוד יבוא. עציץ קטן של ענפי דקל, כוס קריסטל מלאה וויסקי, צבעוניות רוויה, זהב מנצנץ, טקסטורות מודגשות…
לאט לאט אנחנו מכינים את עין המתבונן לעידן חדש ועמוס יותר. עוזרים לו לאהוב את המוצר שלנו בדרך. עוזרים לו לאהוב אותו גם בסוף.
_______________________________
מילים, קונספט וסטיילינג: אפרת יפה
צילום: הדס עזריאלי
מפות: קאזה בלה
ספרים: מילתא
סיון
אנחנו עוד בתקופת הסתגלות למינימליזם – וכבר תקופת מעבר למקסימליזם… מישהו שם רץ מהר מידי :)
רק הנס הוא שיש לנו אותך אפרת!! – מרתקת אותנו עם מידע ותובנות, נותנת לנו את האפשרות לעכל ולחוות.
מסקרן לשמוע עוד על השינוי הזה ואיך זה יבוא לידי ביטוי.
והרגל הצורנית של השולחן – כאילו שילבתן ווקטור חי בתמונה – משגע! {אחת ששמה לב :) }
אפרת יפה
אני מסתכלת שוב בתמונות ופתאום אני מבינה מה את אומרת…
זה באמת נראה קצת כמו וקטור חי… :)
הייתי צובטת את עצמי אם לא אני עצמי צילמתי את השולחן :)
נו, סיון, בשביל מה את פה? אנחנו קבוצת ריצה כאן, לכי להביא נעליים.
מרב גריצמן כספי
אני רואה את התקופה הזו כעושר מוכפל. גם מנימליזם וגם עושר צורני. כיף שאפשר לבחור ועוד יותר כיף שאפשר לשחק עם השניים וליצור שפה חדשה המכילה את שניהם.
אפרת יפה
תודה מרב. אוהבת איך שאת מגדירה את זה!
טרנד הוא תמיד עניין של געגוע.
עם כל הערכים הנפלאים של המינימליזם – שאני מאד אוהבת
העין שלנו מתגעגעת כבר לתחושה של ריבוי ועושר.
משהו להתפנק בתוכו, ולו – ויזואלית.
תרצה
מותר לשאול איפה קונים יופי כזה?
אפרת יפה
חחח תרצה
עם כל הכבוד לאייטיז את הצרכנות שהיתה בה אנחנו בשום פנים ואופן לא רוצות לשחזר :)
משרישים צמחים
יוצרים אוסף כלים אצור בקפידה (אמא וחמות אוהבות לעזור, אולי אפילו עוד יש להן קריסטלים…)
ואת המפות מזמינים אצל CASA BELLA לינק בקרדיטים בתחתית
אורטל
מקווה שהצמצום עדיין ימשיך איתנו כדרך חיים ולא יעלם. העומס הויזאולי ברשתות הורטואליות מתאזן עם המינימליזם העיצובי, הביתי.
אפרת יפה
מאד מסכימה איתך.
אנחנו אוהבים את המינימליזם כהשקפת עולם, כדרך חיים.
ככזה, הוא הרבה יותר מאשר סגנון עיצובי גרידא.
המקסימליזם בסגנון האייטיז לא יכול לחזור על עצמו בשום פנים ואופן, as is עם כל מה שאנחנו יודעים היום על צרכנות ועל מצב העולם.
ועם זאת… העין מתגעגעת לפחות קרירות.
איך כל זה יקרה יחד ויחיה זה לצד זה בשלום?
זה משהו מרתק בשבילנו לצפות בו מהצד ולעקוב.
שירה
ואולי העידן הבא יהיה עומס בפרטים, ועדיין צורניות כוללת מינימליסטית?
אפרת יפה
בהחלט בהחלט. בוודאי שתקופת המעבר תראה ככה, והיא תקופה בפני עצמה.
יכולה לקחת כמה שנים טובות.
תחשבי על זה כמו על סטופ מושן. כל פעם עוד קצת מתווסף לתמונה. ועוד קצת. ועוד קצת.
ציפי
מעולים ההסברים שלך, מרתקים ומלאים סטייל. תודה.
אפרת יפה
תודה ציפי את משמחת אותי!