אל תבכי עלינו, תבכי עליכם

הורדתי דמעה על אמא.
שהרתה, וילדה, והניקה. קמה בלילות, וטיפלה, והחליפה. חינכה, והאכילה, וגידלה.
ונותר חלל בקרבה.

הורדתי דמעה על אשה.
שפגשה, וחייכה, ורקדה. שהתאהבה, והתרגשה, וחלמה. שתיכננה, וציפתה, וציפתה…
ונותר חלל בקרבה.

הורדתי דמעה על ילד.
שנולד אל תוך החלל.
ולא ראה, רק בתמונות.
ולא הכיר, רק בסיפורים.
ולא שמע אף פעם קול צחוק או גערה, של מי שהיה ואיננו, עוד בטרם נולד.

ועליהם לא בכיתי.

כי בניגוד אלינו, הם שלמים.
ובניגוד אלינו, הם מוארים.
ובניגוד אלינו, כל הטוב והאהבה והחמלה, מקיפים אותם עכשיו.
רק אנחנו לבד.

הם סיימו את המסע, בשעה שאנחנו עוד כושלים.
הם מביטים אחורה בסיפוק, בשעה שאנחנו נאנחים.
הם מגלים את כל התשובות, בשעה שאנחנו שואלים.

התפללתי. והם התפללו עלי, במקום בו הם נמצאים.
והאותיות פורחות. מעופפות. חוצות את מרחבי המימד והזמן. מחברות ביננו ככה.

עד שנִפַּגֵש.

הגב אפריל 25, 2012
efrat

צילמתי את תפילת הקדיש על נייר במשקל עבה ועטפתי את נר הנשמה…