טרנד: אמנות יכולה להיות טרנד?

אמנות ועיצוב הן אחיות קרובות. אנחנו רגילים לראות אותן מסתודדות יחד בפינה. מדברות בקודים. צוחקות מכל הלב, מבדיחות שרק הן מבינות. אנחנו רגילים לראות אותן מחייכות, כתף אל כתף, בתמונות משפחתיות.

לכן, מה שקורה עכשיו הוא חמקמק.

עם זאת, אני חשה שהוא קורה: האמנות כמגמה. האמן והאמנות – כטרנד.

נכון, מאז ומעולם האמנות "הרימה" חללים מעוצבים, הוסיפה להם מימד ועומק. העיצוב מצידו – פרש את עצמו לרגלי האמנות, יצק את היכליה ותרם לתפארתה. האמנות והתרבות העשירו זו את זו, הציגו והמחישו זו את סיפורה של זו.

אז מה חידוש אני רואה כאן? ולמה אני קוראת פה טרנד?

עיצוב ואמנות – שתי אחיות קרובות. קונספט וצילום: Daniel Rueda & Anna Devis

טרנד הוא הרבה יותר מגימיק או צבע. הרבה יותר מגחמה מטורפת כזו או אחרת, שצצה לעונה-שתיים, ונעלמת. טרנד הוא קריאת-כיוון שאליו התרבות שלנו מושכת. כמו גל עצום שסוחף אנשים, יוצרים ותעשיות לכיוון מסויים. זה, ולא אחר.

טרנד הוא מגמה שאורכת כמה שנים לפחות, מושפעת מהלך הרוח העולמי, ובמקביל – משפיעה עליו בחזרה ומתדלקת אותו.

יש כאן יחסי גומלין שיושבים על נקודה עמוקה בתודעה הגלובלית.

קריאת כיוון אליו התרבות מושכת. קונספט וצילום: Daniel Rueda & Anna Devis

טרנד אמיתי נקלט ומכה שורשים, מפני שהוא תופס אותנו בשלים ומוכנים לקראתו. הוא עונה לשאלות שמנקרות בליבנו. הוא מציף את החיבוטים, הלבטים ורגשי האשמה הקולקטיביים שלנו. הוא מציע פתרונות לנושאים ולאג'נדות שעומדים על סדר יומינו.

כשמוצר, חוויה או שרות עושים שימוש בטרנד, התחושה היא, שמשהו פה "פשוט מדבר אלי". מכוון ישירות אל מציאות חיי. ואם כך הוא – אני מאמצת אותו אל חיקי באהבה.

משהו פה מדבר אלי. תמונה: Make up portfolio

האמן, האמנות, והביטוי העצמי הפכו לטרנד. מגמה עדינה, אך מחלחלת, משפיעה וארוכת טווח.

היא פורחת על רקע של דור ושל חברה שנותנים מקום וחשיבות-על לראייה אינדיבידואלית וסובייקטיבית של היוצר, ולצורך – כפייתי כמעט – לביטוי עצמי ולהשפעת היחיד על החברה.

היא מוזנת ומתודלקת מתנועת היוצרים העצמאיים, אמנים ואומנים, כמו גם ממציאים, יזמים, סטארט-אפיסטים ומשפיענים – אנשים התופסים את עצמם כאמנים בכל תחום שבו יפעלו, ואת מפעל חייהם – כאמנות. אנשים שמסמלים עשייה קטנה שהיא הכי גדולה.

מושגים שמזוהים עם אמנות, כמו "יצירתיות", "חותם", "שפה אישית", "ביטוי אישי", "אמירה" – הפכו להיות מטבע-לשון נורמטיבית בכל דיסציפלינות החיים. בעסקים, ביזמות, בחדשנות, בחינוך, בפסיכולוגיה – ובמה לא?! יכולתו של היזם, היוצר או המעצב "הקטן" להשפיע על תעשיות שלמות, משמשת בדורנו כאנלוגיה ליכולתו של האינדיבידואל לחולל מהפכות של ממש.

כך קרה שקבוצה קטנה ונישתית של אנשי רוח – האמנים – הפכה פתאום לקבוצה ענקית, נוכחת, בולטת ודומיננטית בעולם. קבוצה שיוצרת ומזינה את מרבית המסרים שאנחנו נחשפים אליהם, ומגייסת אף אותנו לשורותיה.

או אם לנסח בפשטות: "ברוכים הבאים לדור האמנים".

ברוכים הבאים לדור האמנים. קונספט וצילום: Daniel Rueda & Anna Devis

כשפנטון בחרו באולטרה ויולט כצבע השנה של 2018, את המגמה הזו בדיוק הם ניסו לשקף.

לורי פרסמן, סגנית נשיא בחברת פנטון ניסחה זאת כך:

הצבע אולטרה ויולט מסמל התנסות וחוסר קונפורמיזם*. הוא מעודד אינדיבידואלים להטביע את חותמם בעולם דרך ביטוי יצירתי. צבע השנה של פנטון הפך להיות הרבה יותר מאשר 'מה טרנדי' בעולם העיצוב, הוא באמת מהווה השתקפות של מה שנדרש בעולם שלנו היום.

*הידעתן?  'קונפורמיזם' בעברית: תלמנות, מלשון הליכה בתלם. תודו שזו מילה מרהיבה.

מקור לתמונות: קארל הנסן // הדום // מגף // ארכיטקטורה // חצאית // Moschino spring-summer 2018

ביריד הרהיטים המפורסם, שנערך בפברואר האחרון במסגרת שבוע העיצוב בסטוקהולם, הקימה חברת העיצוב halleroed תערוכת טרנדים, ועל בחירותיה התבטאו היוצרים כך:

כיוון ברור של טרנדים בעיצוב פנים הוא השראה מעולם האמנות. הן בצורה של שיתוף פעולה עם אמנים הן בעבודה קונספטואלית עם חדרים, רהיטים וחפצים.

לאור השינוי העיקרי שמתרחש בעולם המסחר הקמעונאי בשל שרותים מקוונים וכו' התנהגות הלקוח בחנות השתנתה באופן דרמתי. נוצרה חשיבות גדולה לספק חוויה של ממש למבקרים שאכן נכנסים לחנות. לכן, קמעונאים רבים מרחיבים את גישתם לעיצוב פנים ומחפשים את ההשראה בעולם האמנות. בתערוכה שיצרנו רצינו להציג את המגמה הזו.

שינוי במסחר הקימעונאי מחייב לייצר חוויה של ממש למבקר. מהיכן ההשראה? מהאמנות. Halleroed Trend Exhibition Stockholm

אנחנו מבחינים יותר ויותר בתופעה של אוספי אמנות קבועים או מתחלפים, המוצגים בחללים של מלונות, כחלק מהאסתטיקה החווייתית שהם מציעים לאורח. בעקבות כך, בפרסונל המלונאות נוסף לאחרונה תפקיד חדש: אוצר אומנות.

אספי אמנות קבועים או מתחלפים, כחלק מהאסתטיקה החווייתית. Gallery Hotel Art

גם אצלנו בארץ. מלון אלמא זכרון יעקב

שנעבור לאפנה?

בסתיו 2015 נראתה הקולקציה של ויקטור אנד רולף כמו אוסף תמונות לבישות. הן אכן נקראו "Wearable art".

שנה אחרי כן, ב 2016, זכתה מעצבת האפנה Edda Gimnes על קולקציית הביכורים המשורבטת שלה, בכל הפרסים האפשריים. עכשיו תבינו למה.

אפנה משורבטת. Edda Gimnes

ואם נתחיל לדבר על הומאז'ים לאמנות – תזהרו – כי אני לא אסיים.

האם רק לי מזכירים עיצוביה של מארי קאנטרנטזו (Mary Katrantzou) לסתיו 2018, את הצבעוניות הפוביסטית ואת משיחות המכחול האימפרסיוניסטיות שאפיינו את יצירותיו של קלוד מונה?

קלוד מונה The Cliff Walk at Pourville // מארי קאנטרנטזו סתיו 2018

החיבור בין אמנות לאפנה הוא לא חדש. איב סן לורן ודיור היו מעצבי אפנה שהרבו לשלב רפרנסים לאמנות.

לאחרונה, מריה גרציה קיורי, קריאייטיב דירקטור בדיור, מחזירה עטרה ליושנה. מאז קיבלה את התפקיד בקיץ 2016, היא מקפידה לשתול הומאז'ים אינטלגנטיים לאמנות, בדגש על אמנות נשית.

טי-שירט מלאת הצהרה הובילה בתצוגת האפנה של דיור לאביב 2018, ועוררה שיח ציבורי מחודש על נשים ואומנות.

אמנות ופמינזם, ועל כך נאריך בפוסט בפני עצמו. Dior Spring 2018

חולצת הפסים, בהומאז' להיסטוריונית וחוקרת האומנות האמריקנית, לינדה נוכלין, נושאת את כותרתו של מאמרה הפמניסטי משנת 1971. נוכלין, היתה מחלוצות המחקר הפמניסטי בתולדות האומנות.

חוברת מיוחדת שבה הודפס המאמר, הונחה על מושביהם של כל המוזמנים לתצוגה.

(בהחלט השלימו קריאה כאן: Why Have There Been No Greet Women Artists, By Linda Nochlin 1971)

וזה רק ממשיך.

גם קולקציית ריזורט 2018 של דיור, היתה עמוסה ברפרנסים לאמנות נשית. והפעם – האמנית האמריקנית ג'ורג'יה אוקיף. (הו, כן, בבקשה תקראו גם את המאמר הזה – הוא מרתק.)

יצירותיה של אוקיף שצויירו במדבריות מקסיקו ובהשראתם, בשנות ה-30 עד ה-60 של המאה הקודמת, נראו רלוונטיות וטרנדיות מאי פעם על המסלול שהוקם בלב המדבר, בקיץ 2017.

מדבריות מקסיקו. כמה רלוונטי.  Georgia O’Keeffe’s In the Patio No IV, 1948. Illustration: 2016 Georgia O'Keeffe Museum/ DACS, London

שימו לב שלא רק האמנות המצויירת משתלטת על העיצוב, אלא כל תחומי הביטוי היצירתי. אומנויות וקרפט, פסול, רקוד, דרמה ובקיצור – כל דבר שתוכלו לחשוב עליו.

ארט אנד קרפט. בצמר // מילים נמסות לחוטים // John Galliano for Christian Dior Haute Couture FW 2007

רקדנים שהם גם דוגמנים מצולמים בתנועה או שירה שרקומה על שרוול של חולצה – הם עוד ביטויים לטרנד המרתק הזה.

תקייה צבעונית מלאה בדוגמאות משגעות תמצאו בפינטרסט שלי.

גם רקדנית וגם דוגמנית. Manaho Shimokawa

'אבל זה קורה כבר כל כך הרבה שנים' אני שומעת אותך אומרת. 'יש כאן דוגמאות מ-2011, ואפילו לפני כן.'

אכן, כך נראית ומתנהגת מגמה.

תאים על גבי תאים של אסוציאציות, נבנים זה על גבי זה ומפתחים זה מזה, במהירות מסחררת. כך הם יוצרים מציאות אבולוציונית חדשה. הטרנד. רק כאשר המציאות התרבותית הזו מתחילה לקבל צורה, אנחנו יכולים לנסות לזהות ולשיים אותה.

העתידן Paul Saffo פרסם בשנת 2009 מאמר בשם Get ready for a new economic era, בו הוא מגדיר כלכלה חדשה (הכלכלה שכולנו אכן מכירות) ומכנה אותה "The Creator Economy". לדבריו, תקופת כלכלה זו החלה עם המשבר הכלכלי בשנת 2008.

כאשר אני חוקרת את טרנד האמן והיוצר, אני נוכחת שנצניו אכן התחילו בערך אז. בתחילה בטפטופים זהירים, אולם לאט ובהתמדה הוא צבר את המומנטום הנדרש כדי להפוך למציאות נוכחת ש"מבליחה" בימים אלה.

כעת, ממרחק של עשור ניתן להשקיף אחורה ולומר בפה מלא: "מזל טוב, נולדה לנו מגמה."

אז למה לצפות הלאה?

בעולם שבו אנשים בוחנים יותר ויותר את האמת וחותרים לשקיפות מקסימלית, הדחף להיות שונה, להישמע ולהשפיע, יתעצם רק יותר – הן מעל והן מתחת לפני השטח.

יצירתיות וביטוי עצמי יהפכו לכישורים חיוניים יותר ויותר, והם יהיו הכלים שיאפשרו שינוי – בחינוך, בעסקים, בשמירה על המשאבים העולמיים ובקיצור – בכל הסוגיות המשמעותיות שימשיכו להעסיק אותנו.