משהו יפה: התלבשו עלי

אני לא מצליחה לאזכר אופנה בלי לכתוב על אמא שלי.

זו המהממת, שחברות מהסוג הנחשב נהגו לבדוק מה היא לובשת, ואז להעניק לי בחסד נקודה סודית במחברת סודית של ערכים שלא אבין לעולם.

הסצינה שבה היא נוחתת מלונדון (או מניו יורק או מפריז) פורקת בהתלהבות מזוודות על המיטה הגדולה ומתחילה ל'המדיד' – כן זו היתה המילה – את כל בנות המשפחה, היא חלק משמעותי מהחינוך שקיבלתי.

לבוש היה ועודנו האומנות שלה, והתחושה האינטואיטיבית של מה נכון או לא נכון ללבוש הוחדרה לבקבוקי המטרנה שלנו.

כך יצא שכל מה שאני צריכה לדעת על אופנה כבר למדתי בגן הילדים:

• חצאית קורדרוי קצרה עם חגורת עור בצבע נוד – צרה מדי כשמשחקים בחול ואי אפשר להשיג איתה ב'תופסת'.
• גרבונים אטומים בחום שוקולד עם סרפן בוהו במראה "הרוכבת הרומנטית מיורקשייר" – הם לא משהו שהילדות היושבות בציון מקבלות ברוח טובה.
  גם לא האמהות שלהן.
• שמלה מתנפחת אינה אופציה, אפילו אם אנחנו באייטיז.
• משהו ששווה ללבוש יהיה תמיד יקר מאד. אבל נכשלת אם הוא נראה כזה.
• תקני אחד יקר ואל תפחדי ללבוש אותו שוב ושוב. היא עדיין עושה את זה.  #הארון_המינימליסטי_הקדים_את_זמנו.

1 |  ZUKER. אהבת אמת.

התמונה מתוך שתוף פעולה פוטוגנטי של הצלמת עדי הלמן עם צוקר wardobe of essential pieces, המתעד יום בחייהן של קריאייטיבס.

ועל זה אמא היתה אומרת: "אני יודעת שהעולם מלא חולצות פסים, אבל שום דבר לא יגרום לי להרגיש כמו חולצת פסים של צוקר."

2 |  מימי ביקשה המלצה לנרתיק אורבני, מעוצב ועכשווי למחשב הנייד. מימי מקבלת.

3 |  סטייטמנט טקטילי – להרים תוך דקה את המראה שאמא שלי מכנה "לא התלבשתי".

4 |  יודעות מה, אני מוכנה לנעול גם תמונה של הנעל הזו (משפט שירשתי ממנה).

5 |  WHY WE WEAR WHAT WE WEAR – הספר הכי מוזר והכי נהדר שיצא לי לקרוא בתקופה האחרונה. עלילה לא תמצאו בו, אבל אנתרופולוגיה במיטבה ונקודות למחשבה בנושא שהכי פחות ציפיתם שיעורר כאלה – הו, כן.

(ועל זה אמא תגיד: "העלילה לא משהו – אבל הדמויות!")

6 |  כך זה נראה כשמעצבת אופנה וארכיטקט איטלקיים עושים תיק. מאושרת לגלות את תיקי PIJAMA ברשת סוהו.

7 |  אם הארון רוצה להתלבש, תחליפו ידיות.

8 |  להלביש כבלים ואזניות (למקרה שמארי קונדו תערוך ביקור פתע)

ועל זה האחרון אמא עומדת ברקע ואומרת "פחחח…"