שלא כמו הרבה מכן היצירתיות, היזמיות, הפעילות – לא זכיתי בהפרעת קשב וריכוז.
הייתי מהממוקדות. לשבת 4-5 שעות על משימה ולצלול, ולצלול… עד שאני לא זוכרת מה השעה, איזה יום היום, ומה נאכל לצהרים. כן, זו אני.
עד שמשהו השתבש.
נהייתי מחוברת.
פייסבוק? -ברור.
"יש משהו חדש" ספרה לי חברה מניו יורק, "עוד לא בדיוק הבנתי איך זה עובד, אבל נראה לי שזה בדיוק בשבילך…" פינטרסט. תוך יום הייתי גם שם.
אינסטגרם? אינסטגרם.
אבל עלייתה ונפילתה של אפרת יפה היה דווקא הטלפון החכם.
הכל היה שם יחד, בכל מקום, כל הזמן.
מה שנשמע כמו סיסמת מכירות מצויינת לדבר הטוב ביותר שניתן לקוות אליו, התברר כקללה ארוזה בסרט ורוד.
ככל שנהייתי יותר מחוברת, התנתק לי פתיל קטן ודקיק בפנים.
זה שחיבר אותי למקור הכח שלי עצמי.
היו שם בפנים כל אותם קולות שהם אני. נבונים, אינטואיטיבים, מרגישים, מכוונים…
לא שמעתי אותם. הראש קיבל רמקול ופרארי. טסנו קדימה, 290 קמ"ש לשעה.
ווו-או, אילו חיים נפלאים. או… שלא?
הגעתי לארץ היכולות הבלתי מוגבלות. אבל לא הרגשתי בבית.
משהו כאן לא היה נכון. התחלתי להציץ מעבר לכתף. לחפש אלטרנטיבה.
הבנתי פתאום בחרדה גוברת והולכת שהדברים שאמר ההוא עם הרמקול לא היו מיועדים אלי. התחננתי אליו שיפסיק לדהור ויאפשר לי לשקול לאן. אבל הוא, רובוט שכמותו, לא יודע לחדול.
באופן ניסי הצלחתי לשמוע קול זערורי מרים את ראשו ומצייץ בתוכי: "תתנתקי!"
כך התחיל המסע שלי חזרה פנימה.
אחרי חודשים ארוכים-ארוכים חזרתי לנקודת הפתיחה.
נקייה מהרבה מאד רעש, אבל מתוך בחירה. (אני רוצה לקוות שזה בכל זאת נחשב גבוה יותר מנקודת ההתחלה…)
החלום שלי – תצחקו – לחזור לטלפון מודל 1999. הילדים שלי כבר קיבלו כזה. טלפון שנועד לשיחות טלפון. כמה פשוט.
החיים שלנו מסובכים מדי. מורכבים מדי. כל-יכולים מדי.
אני רוצה לחזור לפשוט.
לפנות פרואקטיבית זמן לשקט.
להיות מסוגלת לשמוע אותי.
להיות מחוברת.
אבל לעצמי.
כששוקה שלחו לי את מנורת ה LIGHTBOX של a Little Lovely Company – הדבר המדליק ביותר שרץ בבלוגי העיצוב, בפינטרסט ובאנסטגרם לאחרונה – חשבתי על המסר שחשוב לי להקרין לעצמי בכל לילה כשאני שוכבת לישון.
הילדים עטו על המנורה בהתלהבות שלא נרשמה אצלנו מזמן, אבל – עבריים ונאיביים שכמותם – התאכזבו קצת שאין שם אותיות משלנו. (מעצבות גרפיות הרימו את הכפפה, זה תוסף פשוט כל כך לביצוע והוא ינגיש את המוצר לאוכלוסיות חדשות.)
גם המסר שלי התעקם קצת בטרנזישן. כי אין מינימליזם מושלם יותר מהשפה העברית.
אם הייתי יכולה הייתי כותבת שם כך:
לכבות מכשירים. להדליק את עצמך.
תלתן
אפרת יקרה, מוזמנת לכבות קצת את הרעש ולבוא להתנקות בגליל. מבטיחה להציע גם עוגיות תמרים ותה צמחים. או בראוניז ואספרסו, לבחירתך :)
הילה
כל כך נכון…
מרוב שפע של רעיונות ברשת, אני מסתחררת
ופחות יוצרת….
אפרת יפה
עסוקה בלאסוף רעיונות, במקום לבצע… גם אני הייתי שם.
סיון
כול כך נכון, אהבתי והתחברתי מאוד למה שכתבת
אפרת יפה
תודה על החיזוק סיון.
יפעה
מסכימה עם כל מילה!!!!!
אפרת יפה
תודה יפעה, את מחזקת אותי בהחלטתי.
אביבה
אפרת יקרה! הפוסט הכי יפה והכי משמעותי שקראתי בזמן האחרון. מסכימה עם כל מילה. כולנו צריכים גמילה וגבולות והכי חשוב איזונים. כל אחד ואחת והאיזונים הנכונים. המנורה מקסימה ואני בהחלט בעד גיור גם לשפה העברית …
אפרת יפה
תודה אביבה. כל כך נכון. גבולות ואיזונים זה הכל.
ליאת בלזר
נהדרת, כרגיל!! כמה טוב היה להשאר בפשוט..
מוצאת את עצמי מקללת על בסיס יומי על ההמצאה של הטלפון החכם, על "חובתי" להיות זמינה ללקוחות 24/7.מתיש, משתק, מגמד אותי.
הלוואי ויכולתי..
כולי קינאה בך שהצליח לך
והמנורה מעלפת..גם לנו יש :)
כבר מכבה את המכשיר ומדליקה אותי וגם משתפת כי זה פוסט חשוב חשוב!!
תודה
אפרת יפה
ליאת אהובה, תודה לך. החובה להיות זמינה ללקוח 24/7 היא בחירה.
זה נכון שבימינו, כשזה הפך למתבקש ומובן מאליו, קשה פי כמה לשים גבולות ללקוח, אבל זה אפשרי.
בקבוצה המעולה של רונית כפיר (מעצבות מדברות, מלא נעים לי לנעים לי מאד…) העליתי פעם לדיון את נושא הוואטצאפ בעבודה, וקיבלתי הרבה תגובות על דרכים יעילות של המעצבות שם להתמודד בנידון עם לקוחותיהן, להיעזר בתועלות, מבלי צורך להיות קיצונית כמוני ולגמרי להתנתק. בכלל הנושא של גבולות ללקוח הוא נושא חזק בפורום הזה. ממליצה לך מאד להיות בו חברה.
ימה
כלכך כלכך צודקת!!
לפני שבועיים סגרתי את הפייס. ככה סתם. שקט……
שקט!
אני מוצאת את עצמי בכמה דק' של הפסקה שלקחתי לעצמי בין ההגשות והעבודות מחפשת מה לעשות כי אין בהיה אין סופית במסך. כלומר, יש. בפינטרסט ובאינסטוש, אבל עד גבול מסויים. נראה לי שהפייסבוק עם המציצנות שבו גזל הרבה מאוד, הרבה יותר ממה שחשבתי שהוא גוזל והרגשתי כמוך.
וסגרתי. ופתאום אני בוהה בעלים שזזים בזמן הפסקה יזומה. מגלה מחדש איך השמש נשברת בהם ואיך היופי מגיע במקומות אחרים. וזה משמח אותי.
כל הכבוד לך על הפוסט הזה. חשוב מאוד!!
אפרת יפה
התאור שלך ימה על העלים שזזים לגמרי עושים לי את זה. את מבינה מה אכל אותי שאני מפספסת כל הזמן?! פתאום לראות את הדברים האלה! זה פשוט פואטי.
הפייבוריט שלי זה הוילון שמתנפח ברוח הערב (בכל זאת, אנחנו ירושלמים…)
ירדנה ויאטר
כמה נכון.
אשליית הפיסוק משגעת את כולם מעלה את רמת התסכול אצל אנשים.
פוסטר מדויק ושולחת את הקורא לחשוב קצת.
שיחקת אותה❤❤
אפרת יפה
תודה ירדנה, יקרה. זה נכון שהפייסבוק הכי נורא אבל לדעתי גם האינסטגרם מתחיל להגזים קצת.
והפינסטרסט? צריך להיות מאד ממוקדים במה שמחפשים, ולהגביל זמן אחרת הולך היום.
דבש
ואני חשבתי שאני היחידה שרוצה לחזור אחורה בזמן… בלי פלאפונים, בלי מחשב, שהילדים וגם אני נדבקים אליו. נעלמה לי היצירתיות וההשראה מרוב קבוצות יצירה ולוחות השראה… רוצה לחזור לקבל השראה מהחיים האמיתיים, מהטבע, מהאנשים, (שאראה ואדבר אל פניהם ולא אל ה"פייס" שלהם…) לדבר ולהקשיב באמת, בלי הסחות טכנולוגיות…
בינתיים הצעד היחיד שלי נגד הקידמה, הוא שלא התחברתי לווצאפ, מה שגורם לי להחשב משוגעת בכל מקום שמגלים את זה…
תודה על רגע של שפיות!
אפרת יפה
דבש, את מוציאה לי את המילים מהפה. ממש מבטאת את הרצונות שלי. מחזקת אותך בנושא הוואצאפ – גם אני התמרדתי נגדו. מה שהיה מפתיע באופן מהמם זה שלמרות שעשיתי בו כל כך הרבה דברים יעילים, הוא לא חסר לי שניה אחת, מה שחשוב פשוט עבר למיילים ולסמס. לעומת זאת, משהו במדיה הזו מעודד התברברות. כשחתכתי ממנה קיבלתי המון זמן חדש ושלווה בחיים.
אביטל ולץ
מישהו היה צריך לכתוב את זה וכמה ראוי שזו תהיה את…אני מתחברת מאוד לכל הכתוב ויחד עם זאת זה מלכוד 22. אין ספק שצריך מידי פעם להתנתק ולפרקי זמן ארוכים יותר מה שיגרום לי באופן אישי להתחבר שוב ליצירה ממקום רגוע ואמיתי יותר ללא הפרעות.
אפרת יפה
תודה אהובתי. וכן, אם לא היה כאן המלכוד, אם לא היה הקונפליקט, על מה היה לנו לכתוב?! כולנו היינו מתנתקות וזהו.
הקושי הוא הערבוב. הוא הקונפליקט. הוא הטוב הגדול שמעורבב בכל זה.
ובכל תחום בחיינו זה כך.
זה לא טוב/רע. זה לא שחור/לבן. וגם לא אפור. זה כמו קערת צבע שחור בתוכה מתערבלים זרמים של צבע לבן. גם זה וגם זה. ביחד. זה הקושי.
יהיה מרתק אם נשתף אחת את השניה בדרכים שלנו להתמודד עם זה.
הדרך שלי היתה גבולות. ברגע שהורדתי את כל זה מהטלפון – הגבלתי את זה לשעות דסקטופ – וכך אני חשופה למידע, יכולה להעזר ביכולות השתוף החשובות וכולי, בלי שזה ירדוף אותי ויבלע אותי חיים…
דבר נוסף שעשיתי היה להוריד את שעות הדסקטופ שלי ב 25%. עזר לי להתמקד יותר.
מה הדרך שלך אביטל?
ומה הדרך שלכן? בבקשה שתפנה אותי בשיטות שלכן. כל כך רוצה להתייעל עוד…
רחלה
כל כך.
תודה.
מנסה, מהרהרת, נופלת…
הלוואי.
ושבת שלום, נפלאה אחת!
אפרת יפה
תודה רחלה. העיקר מהרהרים וטוב. חלק ממה שטמטם אותי היה שכבר אין לי פנאי להרהר…
אייר
שוב את גורמת לי להבין שהפרעת הקשב שלי היא הפרעת השפע. כל פעם שאני קוראת אותך אסימון חדש נופל. נהדרת!
אפרת יפה
הפרעת השפע – לוב איט! איזו הגדרה נפלאה. תודה לך אייר יקרה!
מיה שגיב סלומון
הי אפרת! כל מילה בפוני (; כמה רעש יש לנו, אמא׳לה!! אינסטגרם זה זריז, פינטרסט זה סוג של כלי עזר עבורי, אבל הפייסבוק? זולל זמן רציני, הצילו. חייבים להציב גבולות מאוד ברורים לעצמנו ולעולם. תודה על השיתוף, הזדהיתי מאוד
אפרת יפה
מיה מה שלומך יקרה? זה נפלא שאת מזהה את עקב אכילס שלך. מקל לך מאד על ההגדרה של הגבולות. אני הייתי כמו אניה שטובעת בים השפע של המידע, בכל הפלטפורמות, אבודה לחלוטין.
לכי על זה, אנחנו איתך :)
אביטל
אפרת יקרה. מזדהה כל כך!
ולפני כחודש אכן קניתי פלאפון נוקיה 2005, שיחות והודעות SMS וזהו.
מדי פעם אני עוד מחליפה כרטיסי סים ומתחברת לעולם החיצון אבל הבד"כ כל כך כיף ומחובר לעצמי. ממליצה בחום..
גלי
כ״כ מדוייק!
מזל שיש את שבת…
ולגבי המנורה, אנחנו פשוט הדפסנו על שקף וחתכנו פסים.
תראי את שלנו פה
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=742801155854325&set=o.331060163580841&type=3
אפרת יפה
כן. שבת זה אוויר לנשימה. אני שנים אומרת ששבת זו משנת הלייף סטייל שלי. שבת אמיתית עם לשבות והכל.
מה שעשית עם המנורה בעברית פשוט אדיר – שתפתי בפייסבוק!
ליאת
ממש הוצאת לי את התחושות מהראש
?…
לדעתי בשנים האחרונות ישנה הפרעת קשב חדשה שנובעת בדיוק מהעניין הזה של הטלפונים החכמים והזמינות האינסופית שהם מביאים איתם.
אפרת יפה
כן לגמרי. מדברים על זה כל הזמן. היכולת לעשות פוקוס הופכת נדירה מאד וזה פוגע ביכולות שלנו.
אפרת הלר
פוסט מאוד מרגש וצנוע. יש משהו גם בלהיות בלוגרית שמשעבד אותך יותר לקולות שם, בתוך המכשיר הזה ובתוך הרשתות. אז מבינה לגמרי ומזדהה. גם אני התחלתי לחלום על ניתוק ועל טלפון חוגה. (יש לי כזה בבית ליופי וחברה שלי באה עם הבת שלה והיא היתה צריכה להסביר לה מה זה לחייג. רק אז קלטתי כמה הדור שלנו עבר בתחום הזה-קידמה מטורפת וכמה זה לפעמים מרגיש יותר מידי)
אפרת יפה
בדיוק! זה כאילו ללכת נגד הטבע שלך. מכל האנשים בעולם, את הכי מחוברת, הכי צריכה את הקולות שם בחוץ.
הקטע עם טלפון החוגה הוא גדול…
תודה אפרת
SARI
כמה נכון הכל, ומשפט המחץ שאליו הכי התחברתי "החיים שלנו מסובכים מדי. מורכבים מדי. כל-יכולים מדי.
אני רוצה לחזור לפשוט."
הכח שליטה שלך הוא מדהים וראוי להערצה.
אפרת יפה
תודה אהובה על החיזוקים שלך. רק השבוע עמד כח השליטה שלי במבחן קשה במיוחד, כשעבודה נחשקת דרשה עבודה סביב השעון וחיבור לוואטסאפ. סרבתי.
זה היה גוש בגרון למשך יום אחד שלם. ואז הקלה גדולה.
עופרי פז
זה נושא שרץ אצלי בראש כבר המון זמן וכיף לקרוא את הפוסט ואת כל התגובות שבאו אחריו! לראות שאני לא לבד בחיפוש אחר שקט, רוגע וחיבור למה שכאן ועכשיו ואינו ממוסגר בתוך מסך מכל סוג שהוא. בקיצור, פוסט מעולה :)
אפרת יפה
תודה עופרי. ואם יש לך תובנות איך לעשות את זה, בבקשה שתפי אותנו. הרבה מאיתנו בשלות לעשות שינוי משמעותי, גם אם קטן.
שירה
אוי, מכירה כל כך את התחושות האלו – בעיקר בפינטרסט.
המבט מופנה החוצה, אל כל מי שמצליח, ובאופן אוטומטי אני מרגישה לא מוצלחת.
אני לא גברת פינטרסט, כך אני קוראת לזה.
ובאמת כדי להאמין שוב בעצמי צריך להתנתק מהמכשירים ולהתחבר לעצמנו.
וזה לא קל.
אפרת יפה
אצלי זה הפער בין בית הפינטרסט שאני מנסה ליצור בעמל, לבין ההבנה – חמש דקות וחורבן טוטאלי אחרי – שבבתי פינטרסט לא באמת גרים ילדים.
תמר
איזה גאונה שאמרת את מה שכולנו חושבים בראש ואף אחד לא עושה… ליד הילדים זה בכלל זוועה. יש לי גם לייט בוקס.. יותר נכון לילדים יש ואני אאמץ אלי. נהדרת את
רונית כפיר
כמה מצחיק שפספסתי את הפוסט הזה, והיום שוחחנו עליו.
ובשבוע שעבר הייתי בשוק הפשפשים, וראיתי את המנורה הזו, וכמובן שאהבתי (אך טרם הספיקותי).
בוחרת להיות מחוברת,
אבל בהחלט בעד להדליק את עצמך!! תמשיכי יקירתי, ואם תרצי, נשב ונהבהב ביחד. :))
אפרת יפה
על מה לא דיברנו היום, יא אלופה, כבר מהבהבת…
תודה על הכל!
מיכל
שמחה שמחוברת בזכות פוסטים כאלה, וקבוצות כמו של רונית כפיר.
מחקרים רבים עוד ינתחו את עגמת הנפש והתסכול מכל מראות ומראית השפע שמציגים בכל המדיות הגורמים לנו לא להסתפק בלא מועט שלנו.
אני משתדלת להתעקש על קשר עין עם בן שיחי, מאבק קשה ומעצבן.
אפרת יפה
התחלה מדוייקת של מדייקת :)
תצליחי. זה המון המון.