יש ימים כאלה.
אני יודעת שגם לכן יש ימים כאלה. ימים בהם לא ברור על איזו אנרגיה שאולה אנחנו מתפקדות. מרגישות שנקיא תיכף מרוב חולשה. איזה פיק לא מוסבר בברכיים. אולי בכלל לא הרגשנו טוב- לא היה לנו כל כך זמן לברר…
אנחנו אומרות לעצמנו שאם נמשיך ככה עוד שעה, נתמוטט על הבלטות.
ועוברת שעה, ואנחנו עדיין מתפקדות. הילדים צריכים לאכול, וחייבים מקלחות, ודרוש איזה בולדוזר בשביל להכניס אותם למיטות. אנחנו מרגישות על הבלטות, אבל אנחנו עדיין כאן.
אנחנו אומרות לעצמנו שאם נמשיך ככה עוד שעה, נתפרק לחתיכות קטנות-קטנות.
עוברת עוד שעה, ואנחנו עדיין מתפקדות. הגדול צריך ציוד לטיול, הסנדוויצ'ים נמלטים מהמיטות, והניו בורן רוצה על הידיים. אנחנו מרגישות שהתפרקנו כבר לחתיכות קטנות-קטנות, אבל אנחנו עדיין כאן.
אנחנו אומרות לעצמנו שאם נמשיך ככה עוד שעה, נהפוך לאבקה טחונה דק.
עוברת שעה, ואנחנו עדיין מתפקדות. התינוקת רוצה לישון, ולא נרדמת. היא צורחת ואנחנו מנענעות. עוד רגע ניפול ביחד איתה. אנחנו מרגישות שהפכנו לאבקה טחונה דק. אבל אנחנו עדיין כאן.
אנחנו אומרות לעצמנו עם דמעות בגרון, שאם נמשיך ככה עוד שעה, כנראה שנעלם לגמרי וזהו.
עוברת עוד שעה, ואנחנו עדיין מנענעות. כל הגוף כואב לנו. הילדים נרדמו סופסוף, אז בחסות החושך אנחנו בוכות קצת. מרגישות שנעלמנו לגמרי, אז איך זה? איך זה שאנחנו עדיין כאן?
ואולי לא? אולי נעלמנו, ועכשיו אנחנו ביקום אחר? מעבר למימד שהכרנו? מעבר לזמן, מעבר למקום. תלויות באוויר מכוח איזה אור פנימי, שהגם שהוא חלוש ומהבהב, הוא בכל זאת שם? מחזיקות חזק כדי לא ליפול לאינסוף?
אולי זו הסיבה שגן העדן של אמהות נראה כך:
שרי
את מרגשת אותי.
שרה
אני חושבת שאת מאד עייפה ובכל זאת,התרגשתי .לכי לנוח! :-)
התמונה- מקסימה !!!
יפי
את פשוט מעולה! התחברתי מאד (אני באותו מצב…)
efrat
כולכן מתוקות! אני כבר מרגישה יותר טוב מלקבל את התגובות שלכן…
תמי
אפרת היקרה, מדהים ומרגש כאחד. יה׳ר שנזכה כולנו לגדל בסבלנות ובכח..
חתולי8
התמונה משגעת ואת מרגשת.(דיי בקלילות) :)