כשצילמתי את ה"הֶדֶר" לקפה ויפה, לא היה לי מושג מה אני רוצה.
הבאתי את כל העולם, פחות או יותר, לפינת הצילומים שלי, והתחלתי לבלגן את משטח העבודה.
אה, וטוב ששאלתם. פינת הצילומים שלי היא מיטת הנער, הממוקמת אל מול החלון היחיד בבית, שבו מואיל האור להשתרבב בין השעות 10 ל-12 בבוקר. אתם מוכנים להסביר לי מה חשבתי כשקניתי את הבית הזה?!
כשקלטתי כמה כל זה הזוי, צילמתי כדי להראות לכם:
ידעתי שאני הולכת על לוק אחד פרש. ראיתי תכלת טורקיזי, ורוד פוקסיה והרבה לבן מואר. את מה שיצא אתם מכירים מצוין ויש גם עוד תמונות בפייסבוק.
ואז ניסיתי לצלם לוק אחר, וינטאג'י יותר. וזה מה שיצא:
אני אוהבת את זה, אבל העדפתי בינתיים את הפלטה הרעננה כדי לשדר את האווירה של הבלוג. הוינטאג' הזה יחכה, כי יומו בוא יבוא.
אתם מכירים את הפתגם "אין לך דבר שאין לו שעה"? ובכן, זה מה שאני נוהגת לומר על כל סמרטוט שאני אוגרת ועל כל תמונה שאני מצלמת. מדי פעם אני שולפת פריט-אין-לך-דבר-שאין-לו-שעה עלום כזה ומוצאת לו את השימוש המושלם. זה שהוא חיכה לו מששת ימי בראשית… כשזה קורה, זה הדבר הכי מצחיק בעולם! אני בעצמי לא מאמינה שבאמת מצאתי שימוש לדבר הלא ברור הזה…
רואים את ידית העץ הבלויה הזאת בצד הימני של התמונה? היא בלויה באמת. לא דיסטרס ולא משחקים. הבכור שלי מצא אותה במהלך חפירות סוערות ביער בחיפוש אחר אוצרות אבודים.
הוא אמר: "אמא, זה בשבילך, את אוהבת כאלה דברים…"
באותו רגע, לקחתי אותה משום הנימוס, לא רציתי לאכזב אותו. אבל באמת שלא היה לי מושג קלוש מה לעשות בה. ובכל זאת, כבר ארבע שנים עברו, ובכל פעם מחדש, כאשר אני מסדרת את המגרות שלי- את הידית הזאת אין לי לב לזרוק. אני מרגישה שמחכה לה עתיד מבטיח. זוהי הופעת הבכורה שלה.
על זה בדיוק נאמר, אין לך דבר שאין לו שעה… :-)
שרי
זה מקסיםםםםםםםםםם
efrat
חמודה תודה!
Lital Mordechai
איך אני אוהבת תמונות של מאחורי הקלעים :) ואני לגמרי מסכימה איתך לגבי המשפט! הבן שלך פשוט מקסים שהוא כבר מכיר אותך :)
efrat
כן זה אחד הדברים הכי מעודדים בעולם, כשאת רואה את מאחורי הקלעים של גדולי הצלמים והסטייליסטים את מתחילה להרגיש בנוח :)
שרה
ומי קורא את הספר על לואי פסטר?
חתולי8
בדיוק היום חשבתי על כך שמגיע לבלוג שלי איזה הדר משלו… עדיין לא מגובש לי מה יהיה שם אבל יש התחלת רעיון…
חמוד הבן שלך וברור שלידית הזו יש עתיד!!