בואי.
יש בך משהו שרוצה לראות אור.

זו לא "עוד סדנת יצירתיות"
וזה רחוק מלהיות "משהו נחמד להעשרה"
זה האקינג למצב הפנימי שמבקש הכרה,
שזקוק לקצת איזון ורגיעה,
שמתחנן שניתן לו קול, סמכות והרשאה.

שמתגעגע לחוויה היצירתית ול-flow המשחרר של עשייה 

איך יודעים "מהבטן"?
מה עושים עם אינטואיציה?
ואיך מוצאים חוכמה ברכבת־רגשית?

לפעמים את דווקא מחפשת. את מנסה לעשות משהו, את רוצה. אבל הרצונות גדולים מדי ליומיום ואת נשארת בלי כלום. באותו חוסר שקט, באותה מצוקה.

דרך אמנות וצבע, סאונד וכתיבה אנחנו מתחברות לחמשת הכוחות שמאזנים אותנו: גוף, נפש, מוח, נשמה, נתינה. כוחות החיים והיצירה שרוחשים בנו, ומבקשים מאיתנו – כל אחד את שלו – כדי להרגיש טוב.

נמרח צבע, נקרע דפים ונגריל מילים. אם זה יהיה מוגזם נכבה מצלמות ונעשה קצת שטויות בלי שהבנות האחרות רואות. 

אנחנו לא רוצות ליצור כאן משהו "יפה", זה לא חוג יצירה. אנחנו מחפשות דרכים לבטא את מה שמבקש למצוא קול. להרגיש את הנקודה. להבין את הצורך הזה בתוכנו שמעורר בנו מצוקה. למצוא דרכים פשוטות לתת אותו לעצמנו ולהרגיש מיד רגיעה.

במשחקי כתיבה ואמנות יצירתיים אנחנו מתחברות אל התחושה. מלמדות את הגוף שלנו איך להחזיק אותנו מאוזנות לאורך זמן, בטוב ובשלווה. זה חשוב לנו תמיד, אבל זה קריטי כשאין סדר יום כמו בזמן חופשה.

אז מה את אומרת? רוצה?