צילום טבע: Jose Villa Photography
בחיי הקודמים הגנתי על הילדים מפני העבודה שלי בחרוף נפש. הרגשתי שעבודה וילדים הם mututally exclusive- עצם קיומו של האחד פוסל את קיומו של האחר. האמנתי שילדים מאושרים רק כאשר האמהות שלהן לא עובדות, ואם כן- אז באופן שהילדים לא ירגישו בו. אני באמת לא יודעת מאיפה הגיע אלי העיוות המחשבתי הזה.
ואז, יום אחד עשיתי את הסוויצ' והפכתי לעצמאית. עם כל המשתמע מכך. בית וביזנס התערבבו לי בולס וינאי סוער. הגענו למצב שהעסק שלי הוא חלק מהחיים של כולנו. לא היה לי זמן אפילו להקשיב לנקיפות ולהבין אם כל העניין הזה מוצא חן בעיני הילדים או לא. עד אתמול.
עיצוב שולחן בענפי זית: Design Sponge
אתמול בערב, טיגנתי חביתיות כשבראשי מתערבלות מחשבות על מיתוג מאתגר במיוחד של לקוח. נקודת הבידול שהיתה ברורה מאד לאורך כל הדרך- התבלבלה לי פתאום כשנחשפתי למידע מסויים שלא היה נגיש אלי לפני כן. שלפתי שמן זית לתבל את הסלט ומצאתי את עצמי נעצרת וקוראת את הטקסט המפומפם הזה שנוהגים לכתוב על בקבוקים:
"…אנו מפיקים את שמן הזית מתערובת זנים איכותית הנבחרת בקפידה על בסיס ידע רב וניסיון עשיר של מומחי… מבית הבד הגלילי אנו מגישים באהבה את תרבות האוכל הגלילית."
חיטטתי במהירות בארון, וכן, מצאתי שמן זית נוסף. קראתי את הטקסט שלו.
"אנו ב… אוהבים את מה שאנו עושים. הקרבה לאדם ולאדמה עוברת אצלנו מדור לדור, ומכאן סוד הטעם של שמן הזית שלנו."
בואו רק נאמר שהשמן הראשון שקף יותר את הבידול המקורי של הלקוח שלי. בידול שהתחלתי לפקפק בו. הנישה הרגשית של השמן השני הפתיעה אותי ודברה אלי יותר.
הזמנות לארוע במוטיב ענפי זית: Etsy
הפרופסור והאמנית הסתובבו לי במטבח הקטן בין הרגליים ולא הפסיקו לדבר (סורי, אין לי מושג על מה). קראתי להם ותקעתי את הבקבוקים מתחת לאפם. "תקראו!" אמרתי.
הם עטו על הבקבוקים. שתי חביתות נשרפו בינתיים, והאצבע שלי נחתכה מסכין.
עשינו תרגיל קטן.
אמרתי:
"אני לא מגלה לכם איזה שמן איכותי יותר באמת, וכמה עלה כל אחד מהשמנים. אתם צריכים לבחור כעת אך ורק על סמך הטקסט את השמן שנראה לכם טוב ביותר. במה יבחר כל אחד מכם?"
מטבל שמן זית ועשבי תיבול: My baking addiction
"אני לא אוהב שעובדים עלי," אמר הפרופסור. "כשמישהו אומר על עצמו שהוא עושה משהו הכי טוב- אני לא מאמין לו."
בן של אבא שלו, חשבתי.
האמנית אמרה: "אני אוהבת שהם אוהבים את מה שהם עושים, שזה עובר מדור לדור." (ההדגשה במקור)
זה היה שקוף.
פרינטים במוטיב שמן זית: Etsy
אבל, התעקשתי, איזה שמן באמת טוב יותר לדעת כל אחד מכם? ואיך הטקסט רומז לי על כך בין מילותיו?
הם חשבו. הוא הגיע לזה ראשון.
ברור שהאיכותי ביותר ינפנף באיכות, בידע ובהקפדה על היצור במילים יפות ומצויירות. זה החוזק שלו.
החכמה של החברה השניה היתה שהם לא נכנסו לנישה העמוסה הזו בידיעה שהם הולכים להפסיד בה. הם חיפשו נישה אחרת. משלהם.
הם הצליחו בזה כל כך, עד שגם אני וגם הילדים שלי אהבנו מאד את הטקסטים שלהם ולכן רצינו לבחור בשמן שלהם. התחברנו לאנושיות שהם משקפים, לרגש, לחיבור לאדם ולאדמה. למרות שהשמן פשוט בהרבה, הוא מדבר אלינו ועושה לנו חשק.
הסברתי להם שלזה קוראים בשפה המקצועית "בידול", ושזה הבסיס למה שאני עושה כל היום.
עוגת חתונה במוטיב ענפי זית: Style me pretty / ראנר טבעי: Ginny Au
כל השיחה הזאת גרמה לי לתפוס את אותו פרפר מרפרף שחמק ממני עד אותו רגע.
חשבתי בקול:
"אם חברה מנפנפת במשהו אחר שאינו האיכות, אז יש כאן משהו. ואולי המשהו הזה אומר שאיכות היא לא הצד החזק שלה. אז איזה שמן הוא בעצם הטוב ביותר?"
"הראשון!" הם אמרו.
בתנועה מנצחת סובב הפרופסור את הבקבוקים והכיח:
"צדקנו! אחוזי החמיצות של השמן הראשון הם רק 0.8% – חייב להיות שהוא טוב יותר מה 2% של השמן השני."
הזלפנו קצת שמן זית לסלט, וכולם אכלו בשקט, מעבדים את הנתונים. מרוצים.
כרטיסי הושבה: via pinterest source unknown / סנטר פיס: Style me pretty
"אז מה הבידול של הלקוח שלך, אמא?" שאלה הבת.
"איכותי. הכי איכותי. ותודה שאתם עוזרים לי כל כך בעבודה שלי." אמרתי.
"כיף לך," אמרה האמנית, "שאת אוהבת את מה שאת עושה."
"כיף לי שאתם אוהבים להיות חלק ממה שאני עושה."
הם חייכו, מנופחים כמו טווסים קטנים.
זר שושבינה: Elizabeth Anne Design / שי לאורחים: Style me pretty
זו היתה השיחה הכי טובה והכי משמעותית שהיתה לי עם שני הגדולים מזה כמה חודשים.
אז לא לערבב בית וביזנס?! אוי, מה אני יודעת בכלל…
גלית
איזה יופי של פוסט. מקסימים!
אפרת יפה
תודה גלית :)
עינה
פשוט
טבעי
נקי
בדיוק כמו שאני אוהבת!
אני עכשיו במוטיבים של שיבולים לקראת חג הקציר הקרב, ובר מצוה משפחתית שבקרוב ממש חוגגים…
הענקת לי עוד השראה…
תודה!
אפרת יפה
או כן
בהחלט מתקשר לי לשבועות
תרצה
יש כל מיני סוגים של ערבוב של מים וביזנס, יש גם ערבוב שלא מתחבר כמו שמן ומים.
במיוחד כשהעבודה היא מהבית.
אותו הערבוב של: בבקשה, תתחשב בי, אני יודעת שאתה בן 3 ואמא שלך היסטרית, אבל בית הדפוס עשה טעות ואני חייבת עכשיו לשבת לתקן את המלל של הטור הכי חשוב ביקום, עוד יותר מההבטחה שלי שעוד רגע אנחנו יוצאים סוף סוף החוצה, ועוד יותר מהעובדה שאני יושבת על זה בלחץ כבר 3 בקרים.
השיתופיות שמתוארת בפוסט שלך היא מקסימה, היא לרגעים מיוחדים בחיים של יחד ופרגון. אבל ביומיום, בעיניי יש הפרדה ברורה. אתם הכי חשובים לי. ולפעמים הערבוב מייצר רק קבצ'…
אפרת יפה
אויש מעצבן שלא הצלחתי לבטא את זה טוב. ברור שזה כך וזה קשה וזה עקום! ברור שאת צודקת!
מה שאת מתארת תרצה זה דבר יום ביומו כאן.
מה שקרה אתמול נתן לי פרספקטיבה חדשה שאולי בכל זאת המצב הזה הוא לא רוע מוחלט ויש צדדים לכאן ולכאן :)
אלה
ריגשת אותי , גם עם התמונות וגם עם המילים , תודה
אפרת יפה
באמת? אז אני שמחה אלה יקרה! תודה על הפידבק!
שרי
מקסים, תענוג להכנס למטבח שלך, ואפילו רק דרך כאן:)
והילדים בכלל, מהמהמים קטנים
אפרת יפה
נו,נו, נו לי … זה באמת לא בסדר שזה קורה רק דרך כאן :(
תודה יקירתי!
perry
פוסט מקסים והילדים עוד יותר :)
אפרת יפה
את חמודה פרי :) תודה
ורד
שלום אפרת,
אני מגיבה כאן לראשונה ורציתי להגיד שאדרבא יש מקום לערבב יותר, כי כך מכירים הילדים טוב יותר את הוריהם ובתוך כך מרחיבים את יריעת עולם התוכן , ההשקפות והערכים בהם מעורבת המשפחה. נשאר רק למצוא את המינון המדויק (רוב הזמן…) כדי לפגוע כמה שפחות בילדים ובעבודה. בהצלחה!
אפרת יפה
תודה על מילותיך החכמות ורד.
מה שאת אומרת בעצם (ואני מאד מקבלת) להגביל את המקום שבו העבודה על חשבון הילדים (מבחינת הזמן והמקום)
אבל כן לשתף אותם ולחלוק איתם את האנקדוטות, הסיפורים וגם האתגרים של העבודה- כך הם מרגישים חלק ומתלהבים יותר מכל הענין.
אני מקבלת. ושואפת!! :)
נעמה
אני מודה שכמי שעוסקת בויז'ואל לפרנסתה, ולא במילים, יש משהו במילים בהקשר הזה של אריזות ומיתוג שתמיד מרגיש לי קצת כמו ניפוח של אוויר (יש את זה גם בויז'ואל, כמובן, אבל במילים אולי קצת יותר קל להגיע לשם).
כמו המותג ההוא של הקוסקוס שמספר שהמפעל הוקם כשסבא מה-שמו עלה ארצה מטוניס ולא הצליח למצוא במכולת קוסקוס בשקית, אז החליט לפתוח מפעל (ממתי טוניסאים אסלים אוכלים קוסקוס משקית?).
יש מותג אחד שאני לא מצליחה כרגע להיזכר בשמו, שעל האריזות שלו כתוב משהו בסגנון "אנחנו לא נספר לכם סיפורי סבתא, פשוט תשפטו לפי הטעם" (זה כמובן כתוב יותר יפה, ואני סתם הרסתי). מה דעתך על סגנון ישיר כזה? (וכן, ברור לי שגם מאחורי משפט כזה עומד קופירייטר..).
שני
כנראה שאין דבר יותר מעצים עבור ילד כאשר *אמא* משתפת אותו ומכניסה אותו לחייה ונותנת לו לקחת חלק בעולם ההחלטות שלה, עולם ה"גדולים"… איזה גאווה הם בטח חשו אחרי שסמכת עליהם ואפשרת להם להשפיע עליך! מעורר השראה!
ליאת בלזר
אפרת יקרה,
מניסיון, אין כמו לשתף את הילדים במה שעובר עלייך ולראות אותם שווים ובעלי דיעות לא פחות מאיתנו,המבוגרים.
הכתיבה שלך מהממת אותי כל פעם מחדש ועכשיו נוסף לזה מימד הבידול שאני מנסה לייצר בעסק שלי….משהו שידבר לאנשים ויעביר את המסר שאני לא כמו כולם..ממממ…עוררת הרבה מחשבות
נהדרת שכמוך,
ליאת
חתולי8
איזה פוסט קסום ונהדר!
כשמדברים על לא לערבב וכד' הכוונה היא לא לאמא עצמאית שיכולה להתיעץ עם הילדים או לשתף בבית את הנושא עליו היא עובדת. אני מניחה שהכוונה היא לאמא שעובדת בעבודה פחות כיפית, במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה. חוזרת הביתה מרוטת עצבים… ואז…באמת לא כדאי לשלב…
אני בטוחה שאת, חכמה שכמותך, יודעת להודות על הטוב שנפל בחלקך.
ואני מוסיפה נשיבוק קטן ממני♥
אפרת יפה
מי כמוני היתה גם שם, וגם פה…
וגם פה לפעמים אמא לחוצה לסיים פרוייקטים עד צאת הנשמה וזה לגמרי על חשבון המשפחה. מרוטת עצבים…
נו מה…. אין מושלמות. אין. לפחות יש רגע יקר ומעניין לפעמים שמבליח…
MALY
חלב ודבש !!!
אפרת יפה
מלי היקרה, תודה!
מיכליקה
אוי אוי.. עכשיו אני אכולת קנאה :) על הכתיבה הרהוטה, על העבודה המעניינת ועל התובנות החשובות. עדיין לא יודעת מה עמדתי בנושא, אבל בהחלט גרמת לי לחשוב – ולחשוב זה תמיד טוב.. תודה על השיתוף האישי והמרגש.