אתם מכירים את אמא של אמיל? שבמקום להתעצבן, החליטה לרשום ביומן את כל השטויות הנוראות שהבן יקיר שלה עולל ברחבי סמולנד? ברבות הימים, כשהוא הפך ליושב ראש מועצת הכפר, היא יכלה להגיד לכולם "אתם רואים, אמרתי לכם!"

אז גם לנו יש מחברת.

יום רביעי, 27 יוני, 16:42
קונדיטור: "אמא, יש לי רעיון פצצה!"
אני (נדרכת, כבר יודעת לאן הוא חותר- לקרוא בקול עייף): "מה…"
קונדיטור: "בואי נכין לדליה עוגיות א-ב!"
אני: "אבל אין לנו מרגרינה!" (שנואת נפשי. מישהו כבר הצליח לפצח את קוד עוגיות המשחק לילדים ללא שימוש בדבק העורקים הנורא הזה?)
- צרחות -
אני: "אבל יש לי רעיון עוד יותר פצצה!"

וזה מה שעשינו.

ואז הגיעה בת ה-7 (כדי לבדוק את מקור השקט התמוה) ורצתה גם:

הרעיון לגמרי, אבל לגמרי, הושאל באהבה מערכת יצירה כיפית שיצרה ידידתי אפרת, אשר על ילדיסקו (שהיא בניגוד אלי, גם מאיירת מחוננת…)

הרגשנו צורך לייצר דמות גננת או מורה בסקייל יותר גדול, כדי שתוכל לחבק את הילד. עשינו גם קסטמיזציה קלה לפרצופי הילדים שירגישו "שלנו"- הם מככבים בכל לוחות המבצעים המשפחתיים שלנו, הפתקים, המכתבים ומה לא… (ותסלחו לי על ההחלקה בפרטים האנטומיים של דמויות הגננת והמורה, אבל גם ככה השועל הקטן קילף את הנייר כל רגע ואמר בחדווה, "הי, אני רואה לדליה את הבטן!…")

היה כיף.

מצאתי את זה קריקטורי משהו. הנסיון לאפיין את הדמות דרך בחירת הצבעים, ההדפסים והגזרות. למרות שהיא נראית ילדותית, זו יכולה להיות הפעלה בוגרת מדהימה בקטע של אפיון דמויות או הכרות. ואתם לא תאמינו, אבל גם ילד בן 4 קולט את זה. ("לא, אמא! יעל לא הולכת ככה. ליעל יש חצאית קצרה!")

אז נכון שאני אלופת המתנות המיוחדות בעיני כל העולם, אבל תמיד כשזה מגיע לשלב הזה, אני נבוכה, ולא יודעת מה יאהבו, ומתלבטת, ומתלבטת, ובסוף נותנת שוב שובר מתנה וזהו.

אבל מה שאני לא מוותרת עליו בשום פנים ואופן, זה כרטיס אוהב עם מילים חמות, מפרטות, מוקירות, לנשים היקרות האלה שאוהבות את הילדים שלי, כשאני עסוקה מדי בפרנסה. בלי מילים גבוהות או חרוזים, פשוט תתנו לעצמכם לכתוב את מה שאתם מרגישים. תאריכו, תפרטו, תראו ששמתם לב, תראו שהיה איכפת לכם, שיקר לליבכם…

בניגוד לכל דבר אחר, זו מתנה שאף אחד לא ישכח לכם!

***
אם מתחשק לכם גם, תוכלו להוריד את הסקיצות שהכנתי לנו. תהנו!

סט ילד וילדה – 1
סט ילדה וילדה – 2
גננת
מורה