בעיצוב הדני יש משהו מופלא.
מצד אחד יש בו נקיון ואנדרסטייטמנט, שאנחנו יודעים להעריך היום בעידן המינימליסטי. אך בניגוד לנורדיות הגסה או למודרניות הקרה, יש כאן גם מגע חמים של אלגנטיות מעודנת, כזו שמלטפת בהבנה את הצורך שלנו בקישוטים, מבלי לגלוש בטעות לקיטש.
בעבודותיה של הצלמת האהובה עלי Ditte Isager ראיתי את כל זה בא לידי ביטוי, אך בצילום.
בין אם בצילומי פנים, צילומי מוצר, אפנה, אוכל או טבע- משהו בקו הזה חוזר על עצמו בצילומים שלה, ויש בו תמיד מן האסתטיקה הדנית, שאינה אלא פילוסופיית חיים.
אז לא אכביר מילים הפעם, ואניח לצילומים לדבר בעד עצמם. אם תשבו בשקט ותתעמקו קצת, יש להם הרבה מה ללמד ולספר.
נמשיך לסדרה אדיטוריאלית שבעיני היא מפעימה:
שימו לב לחיבור המדוייק בין הצילומים. אלו הם אינם קולאג'ים שלי, אלא של הצלמת, וכך במקור.
זהו חבור מנוגד שיוצר סיפור ואווירה, ממש כמו אלה שחיפשנו באתגר המוד בורד שלנו (מה קורה עם זה באמת?… ראו הערה בסוף*). הוא מעצים את האמונה שלי שכדי להאהיב מוצר לייף סטייל על הצרכן האינטלגנט, יש לשלב אותו בחוויה המועברת באמצעות צילומי אווירה, ולא צילומי מוצר.
גם צילומי מזון יכולים להגיע בטעם דני ספציפי. הויגנט הבא הוא ההוכחה:
הפשטות הסיזיפית,
לצד האלגנטיות הקישוטית:
כך או כך, הפואטיקה נותרת שקטה.
והקסם- בעיני המצלם.
שתהיה לכם נחיתה רכה בחזרה לשגרה…
*אז מה קורה עם אתגר המוד בורד שלנו:
הארכנו את האתגר מבלי להביא בחשבון שניפול על עונת תערוכות העיצוב. מתוקף תפקידה כחזאית טרנדים, מתרוצצת השופטת שלנו בימים אלו באירופה ומסקרת את התערוכות אחת לאחת. לא נותר לנו אלא להמתין בסבלנות לחזרתה לשגרה. תודה על הסבלנות שלכם.
סיגל הורנפלד
היי אפרת, אחד הפוסטים היפים, הנוגעים והמיוחדים ביותר שראיתי. שילוב מושלם בין מילה לתמונה. תענוג צרוף!
אפרת יפה
תודה סיגל :)
נעמה ברוש
אכן פוסט הורס ביופיו. אך איני מסכימה עם ההכללה בנוגע לצלום המוצר (פקשוט)/צילום אוירה.זה תלוי מאד במוצר.
אפרת יפה
תודה נעמה, אכן בגדול זו הכללה. כל מוצר והצרכים שלו :) השלוב המנצח הוא בדרך כלל גם וגם- כשאר כל סוג מקדם את המוצר בפלטפורמות ובמצבים אחרים.
מיכל
מרתק!!!
נקטע לי באמצע :)
פשר להביט שעות. זה מדהים
אפרת יפה
אוי חבל… מה נקטע לך באמצע? את מסמרטפון מסוג גלקסי? יש לי איזה באג איתו.
חדוה
תודה. נאה.
מהזה "פשטות סיזיפית"? איך זה מתבטא בתמונות?
אפרת יפה
אני רואה את זה בעיקר בתמונה של הגבינות (או שמא זאת חמאה חבוצה?) ולצידה בקבוקי זכוכית עם חלב. וגם בסדרה המהממת של הצלחות לצד נוף בשחור לבן. משהו מאד בסיסי, שורשי, פשוט, ולא מתייפייף. יש לזה הרבה אסמכתאות בעיצוב הצפוני. דווקא הדני בדרך כלל מרשה לעצמו להיות מגונדר ומקושט יותר, אבל כאן זה בצבץ.
חדוה אדמון
אכן פשוט מאוד, בסיסי ושורשי – כן, לא מתייפיף – יש לי חילוקי דעות בנושא. לדעתי בעיקר פשוט ויפה מאוד.
סיזיפוס היה אדם שנענש ע"י האלים והוא דוחף אבן כבדה מאוד במעלה ההר, וכשהאבן מגיעה אל ראש ההר היא מתגלגלת למטה. וכך יום אחר יום. (כמו עקרת/עקר-בית). איך זה נקשר לתיאור התמונה כפשוטה?
אפרת יפה
בדיוק מתוך הספור המיתולוגי שאת מתארת נולד הביטוי "סיזיפי" בשפה המדוברת הכוונה לעבודה קשה שחוזרת ונשנית ללא סוף. בדיוק כמו בסיפור.
השתמשתי במילה בהשאלה, מתוך רצון לתאר את הפשטות קשת היום (וכביכול סיזיפית) שכמו מבצבצת מתוך הצילום, שמצליח למרות הכל להראות אותה יפיפיה ונפלאה. אני מסבירה את עצמי?
יונת קציר
כ"כ מקסים ואינטיליגנטי ומדוייק.
המשפטים השזורים, החיבור בין הצילומים, התחושות, האוירה והטעמים.
באמת עונג צרוף.
יערה
מקסים, איזה כיף שקראתי לפני השינה, מקווה שיהיו לי כאלה חלומות נהדרים!
חדוה אדמון
שלום אפרת
הבנתי למה את מתכוונת.
במוסף ספרים של הארץ מתאריך 6.2 יש מאמר מענין מאד מאת עירן דורפמן על צילום, בעקבות ספרו של וילם פלוסר. בתור בלוגרית שעוסקת הרבה בצילום כדאי לך לקרוא את המאמר.
המשך יום נעים – חדוה
אורה
זה לקח קצת זמן… אבל הנה, סוף סוף אני מוצאת את עצמי מתחברת לאפור… ולשקט שאיתו…
(בשבילי זה לא דבר מובן מאליו…) לא מבינה איך הסתדרתי בלעדיו עד היום… (ועכשיו צריך לחשוב איך משלבים אותו בבית הצבעוני שלי…:))
אז, תודה אפרת! מקסים ונעים ומרגיע :)
אמנם לא יוצא לי להגיב לעתים קרובות, אבל הלב שלי איתך…:)