מצורפת מקרים

מישהו צרף לי מקרים. הוא דאג שהכתבה תתפרסם במוסף דיגיטלי כלשהו שאיכשהו יחלוף על פני. הוא ידע שאחפור קצת, ושכל הענין ימצא חן בעיני עד למאד (טוב, זה לא סוד). הוא סדר שתאריך ההחלפה יהיה קרוב, ושהכל יוביל לכך שאצא עוד באותו אחר צהרים וארד ברב תבונה לבקר בספריה.

הספרנית חייכה אלי חיוך סודי כמוס השמור עמה לאוהבי ספר, ואמרה: "כן, קראתי ביקורות נהדרות, וכבר הזמנתי אותו."

היא הבטיחה לשמור.

Making FORTUNE COOKIES

מישהו העיף את הלוח קדימה בזמן שהתחרגנתי על המחשב שעות נוספות. רצה המצרף ולא ביקרתי בספריה זה זמן רב.

הוא שלח אותי לשם לפני יומיים על טיל. תאריך החלפה שהתעדכן פעמיים, וקנס. בושה שכזאת למשפחה של קוראי ספר. בושה. לא ידעתי את נפשי.

קצת חששתי לשאול על הספר שלי בעיתוי נחיתי שכזה. רק נעמדתי מול הספרנית כדי להסדיר את חובותי, ובכן… זה הספר שהיא החזיקה ביד. וקראה.

מישהו דאג שהוא יחכה לי.

Making FORTUNE COOKIES

היא סגרה אותו ונתנה לי מיד. ככה באמצע בפרק 14. קיפלה אוזן קטנה לעצמה ואמרה "תקראי, תגידי מה דעתך. מעניין אותי מה תגידי."

ככה היא. הספרנית שלי. צרפתיה אינטלגנטית מקסימה. קפדנית רק בכאילו, אבל לא אם אתה אוהב ספר באמת.

לקחתי הביתה, השכבתי אותם לישון והתקפלתי על הספה. קמתי ממנה רק כשסיימתי. זה לא קרה לי מאז 1999.

Making FORTUNE COOKIES

חזרתי למחשב באנחה נעימה, כזו שמתפצפצת על גבול הלחיים ובקצות האצבעות. לכתוב לכן. לכתוב ליואב בלום.

שמישהו פשוט כתב את הספר שרציתי לכתוב. שעכשיו אני מלאה בנינוחות. שהייתי אמורה לחוש קנאה או תסכול או החמצה, לנוכח העבודה שהוא עשה זאת, ועוד היטב!
ואני לא.
שכל מה שאני מרגישה עכשיו זו רווחה גדולה, ואושר.
היה בי סיפור לספר. היתה בי אמונה עמוקה לבושה במקומות ובאנשים. על חייים שממשיכים, על אנשים שנפגשים, על מקרים שמצטרפים, על משמעות בכל כוס קפה שמתנפצת. על סיבה ומסובב. על בחירה ותוצאה. על הרמב"ם פוגש את המטריקס, פוגש את וויין ג'ונס (בהפוכה!), פוגש את איינשטיין, פוגש את בידל הפייטן- ולא הצלחתי לספר אותה. יש לי טיוטות שיוכיחו.

ועכשיו  אני מגלה פתאום שהתפנה לי המון מקום בחיים. אהההה..

אני תוהה מהו התפקיד הבא.

Making FORTUNE COOKIES

הזמנתי שני עותקים עם חתימה. לא שאוטוגרפיות עושות לי את זה, אני פשוט נשבית בקסמה של הפסיכולוגיה שבלום מפעיל עלי, בכך שהוא מאפשר לי לבחור כמה מגיע לו. מגיע לו.

לכו לקנות את הספר, ותבואו לדבר. מעניין אותי מה אתן חושבות. זה יתסיס את הדיון הקבוע שלנו. זה מסוג הדברים שתאהבו. מילה שלי.
אם לא הייתי כל כך מבואסת מכל מה שקורה לנו עכשיו כעם, הייתי הולכת היום לשוטט קצת בין הדוכנים של שבוע הספר ולפגוש את בלום. יש לי כמה שאלות לשאול אותו. שלוש שאלות, ליתר דיוק:

  1. איך?
  2. איך עשית את זה?
  3. איך???

ולפינת ה-מאיפה המתכון ואיך מכינים:

התמונות והמתכון לעוגיות מזל קינפולקיות פוטוגניות, לקוחים באדיבות רבה מפה: mynameisyeh.com
(אם יש מישהי בקהל שתאיר את עיני באשר לדעותיהם של חברי דת הקינפולק לנושא של מזל, צרוף מקרים ומשמעות- אשמח.)

25 תגובות

  • הגב יוני 16, 2014

    עדי

    רצה לקנות!

  • הגב יוני 16, 2014

    ליאת

    קיבלתי את "מצרפי המקרים" מתנה לפני כחצי שנה.
    קראתי בשקיקה ומייד רצתי לקנות את "המדריך לימים הקרובים".
    נהדר
    נפלא
    מצויין
    אהבתי

  • הגב יוני 16, 2014

    אביבית

    גם אני.
    הייתי בטוחה שהעוגיות והצילומים היפים שלך…

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      טוב את מחמיאה לי באופן עקרוני…

      • הגב יוני 18, 2014

        מיכל י

        גם אני הייתי בטוחה שהעוגיות היפות הן שלך, אבל בעיקר הפתקים הקטנים…

  • הגב יוני 16, 2014

    אפרת

    אכן ספר נפלא וכמוהו גם הספר השני שלו. מקווה שיהיה שלישי בקרוב.

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      טוב
      עכשיו ברור שאני צריכה לקרוא את השני.
      אם כי, תחושתי היא שהוא סתם נובלה מצויינת ומקורית (לא שזה "סתם"), בלי המימד הקיומי שקנה אותי לגמרי בספר הראשון.
      אני צודקת?
      או שבלום מכה שנית?

  • הגב יוני 16, 2014

    אורה

    או. כך צריכים לכתוב ביקורת ספרים.
    אני אקרא!

    תודה!

    • הגב יוני 16, 2014

      דפנה

      את יכולה ללמוד על שיטות החשיבה והכתיבה של בלום בווידאו של הרצאה שנתן נדמה לי באוני׳ בר אילן.
      ניתן למצוא את הוידאו שוב נדמה לי, באתר של בלום.

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      שתי אורה בפוסט ספרותי אחד- זה משהו בשם שלכן שגורם לזה?!… :)
      תודה אורה. את יודעת, לפני שקפה ויפה נולד היתה בי התלבטות אם זה יהיה מגזין עיצוב או מגזין ספרות. שני נושאים שבוערים בי ותמיד יהיה לי משהו מעניין לכתוב עליהם.
      מישהו צרף את המקרים ככה שזה הפך למגזין עיצוב שהתרחב למגזין לייף סטייל. שזה מותיר פה האמת מקום לטור תרבותי ספרותי.
      אם הקהל פה יאהב את הרעיון ויעיד על כך בעכבריו, נוכל באמת לתגבר את זה :)

  • הגב יוני 16, 2014

    אורה

    וואו!!!… תמיד כבר חיכיתי לספר "שלך"…:)
    למרות סוף סמסטר לחוץ, לא יכולה לעמוד בפניך יקירתי, כבר מזמינה!

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      אורתי!
      גם אני מחכה לספר שלי…. אבל צריך תפילות מיוחדות כי הוא ילד מוזנח במיוחד לאחרונה :(

  • הגב יוני 16, 2014

    עינת

    אכן ספר מעולה (והתמונות כרגיל- וואו!)
    תודה שאת מזכירה לי לקרוא אותו שוב…

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      כן זה ספר לחזור אליו.
      וזה ספר לצטט ממנו.
      והתמונות מעולות גם בעיני (מזל שהרשת כל כך נדיבה…) רק אל תשאלו אותי איך מכינים עוגיות מזל זה נראה לי סופר מסובך :))

  • הגב יוני 16, 2014

    דבורה מינדל

    ואני שמתי בצד…מחכה לי על השידה לסופשבוע. עכשיו ברור שאני צריכה לקרוא ;)

  • הגב יוני 16, 2014

    גלי

    אצלי הסדר היה קודם "המדריך לימים הקרובים" ואז רצתי לספריה לראות מה עוד כתב האיש הזה.
    ומבחינתי "מצרפי המקרים" היה מה שמכונה "aha moment" לגמרי.
    מעין "אז ככה העולם מתנהל… מעולה. עכשיו אני מבינה ואפשר להמשיך"
    גם אני כתבתי לו, אבל הוא לא ענה… ספרי לנו מה הוא עונה.
    שמחה למצוא קוים משותפים איתך, אדם ניכר לא רק בכוסו, כיסו וכעסו אלא גם בערימת הספרים ליד מיטתו.

    • הגב יוני 17, 2014

      אפרת יפה

      אוהבת את הגדרתך שאדם ניכר בערימת הספרים שליד מיטתו :)
      מבחינתי היה מגניב לגלות אדם שמסתכל על העולם וקיומו כמוני ומוצא דרכים מגניבות לבטא את זה.
      אהבתי את החללים הריקים והאופציות האינסופיות שבלום מפזר לנו כמו פרורי לחם לאורך הדרך ובכך פותח אותנו לחשוב. ואהבתי את ההומור והקלילות בה הוא מעביר נושא כל כך רציני.

  • הגב יוני 18, 2014

    מיכל י

    עשיתי רכישה :-)

  • הגב יוני 20, 2014

    חתולי8

    זה הספר הכי נהדר שקראתי !!!!
    יואב בלום גאון והספר … יושב לי כבר שנה בלב!
    איזה כיף לי שגם את אהבת אותו!!!

  • הגב יוני 22, 2014

    אסתר

    אכן ספר מדהים. הפרק עם תחנת הרכבת כתחנת מעבר לא פחות מגאוני. קראתי את הספר לפני למעלה משנה והפרק עדיין חקוק לי…

    • הגב יוני 24, 2014

      אפרת יפה

      גאוני! ולגמרי מעוגן בעדויות של אנשים שחוו את השלב הזה ממוות קליני.
      הם אומרים שהמקום שאליו הם מגיעים והאופן שבו מקבלים את פניהם מקבל את המראה שלו בהתאם להשתקפות של החיים והמושגים הקודמים שלהם.
      (למשל ספורטאית מספרת שהתקבלה בחלל שנראה כמו אולם ספורט ענק והאנשים שקיבלו את פניה היו שופטי ספורט…)
      עם זאת, ולמרות כמה שזה נשמע כבד, בלום עושה את זה בהומור ובחן משגע.

השארת תגובה ביטול

להגיב על דבורה מינדל לבטל