שמן טוב או שם טוב

צילום טבע: Jose Villa Photography

בחיי הקודמים הגנתי על הילדים מפני העבודה שלי בחרוף נפש. הרגשתי שעבודה וילדים הם mututally exclusive- עצם קיומו של האחד פוסל את קיומו של האחר. האמנתי שילדים מאושרים רק כאשר האמהות שלהן לא עובדות, ואם כן- אז באופן שהילדים לא ירגישו בו. אני באמת לא יודעת מאיפה הגיע אלי העיוות המחשבתי הזה.

ואז, יום אחד עשיתי את הסוויצ' והפכתי לעצמאית. עם כל המשתמע מכך. בית וביזנס התערבבו לי בולס וינאי סוער. הגענו למצב שהעסק שלי הוא חלק מהחיים של כולנו. לא היה לי זמן אפילו להקשיב לנקיפות ולהבין אם כל העניין הזה מוצא חן בעיני הילדים או לא. עד אתמול.

olive themed events and thought about branding

עיצוב שולחן בענפי זית: Design Sponge

אתמול בערב, טיגנתי חביתיות כשבראשי מתערבלות מחשבות על מיתוג מאתגר במיוחד של לקוח. נקודת הבידול שהיתה ברורה מאד לאורך כל הדרך- התבלבלה לי פתאום כשנחשפתי למידע מסויים שלא היה נגיש אלי לפני כן. שלפתי שמן זית לתבל את הסלט ומצאתי את עצמי נעצרת וקוראת את הטקסט המפומפם הזה שנוהגים לכתוב על בקבוקים:

"…אנו מפיקים את שמן הזית מתערובת זנים איכותית הנבחרת בקפידה על בסיס ידע רב וניסיון עשיר של מומחי… מבית הבד הגלילי אנו מגישים באהבה את תרבות האוכל הגלילית."

חיטטתי במהירות בארון, וכן, מצאתי שמן זית נוסף. קראתי את הטקסט שלו.

"אנו ב… אוהבים את מה שאנו עושים. הקרבה לאדם ולאדמה עוברת אצלנו מדור לדור, ומכאן סוד הטעם של שמן הזית שלנו."

בואו רק נאמר שהשמן הראשון שקף יותר את הבידול המקורי של הלקוח שלי. בידול שהתחלתי לפקפק בו. הנישה הרגשית של השמן השני הפתיעה אותי ודברה אלי יותר.

olive in design and thought about branding

הזמנות לארוע במוטיב ענפי זית: Etsy

הפרופסור והאמנית הסתובבו לי במטבח הקטן בין הרגליים ולא הפסיקו לדבר (סורי, אין לי מושג על מה). קראתי להם ותקעתי את הבקבוקים מתחת לאפם. "תקראו!" אמרתי.

הם עטו על הבקבוקים. שתי חביתות נשרפו בינתיים, והאצבע שלי נחתכה מסכין.

עשינו תרגיל קטן.

אמרתי:

"אני לא מגלה לכם איזה שמן איכותי יותר באמת, וכמה עלה כל אחד מהשמנים. אתם צריכים לבחור כעת אך ורק על סמך הטקסט את השמן שנראה לכם טוב ביותר. במה יבחר כל אחד מכם?"

olive in design and thought about branding

מטבל שמן זית ועשבי תיבול: My baking addiction

"אני לא אוהב שעובדים עלי," אמר הפרופסור. "כשמישהו אומר על עצמו שהוא עושה משהו הכי טוב- אני לא מאמין לו."

בן של אבא שלו, חשבתי.

האמנית אמרה: "אני אוהבת שהם אוהבים את מה שהם עושים, שזה עובר מדור לדור." (ההדגשה במקור)

זה היה שקוף.

olive in design and thought about branding

פרינטים במוטיב שמן זית: Etsy

אבל, התעקשתי, איזה שמן באמת טוב יותר לדעת כל אחד מכם? ואיך הטקסט רומז לי על כך בין מילותיו?

הם חשבו. הוא הגיע לזה ראשון.

ברור שהאיכותי ביותר ינפנף באיכות, בידע ובהקפדה על היצור במילים יפות ומצויירות. זה החוזק שלו.

החכמה של החברה השניה היתה שהם לא נכנסו לנישה העמוסה הזו בידיעה שהם הולכים להפסיד בה. הם חיפשו נישה אחרת. משלהם.

הם הצליחו בזה כל כך, עד שגם אני וגם הילדים שלי אהבנו מאד את הטקסטים שלהם ולכן רצינו לבחור בשמן שלהם. התחברנו לאנושיות שהם משקפים, לרגש, לחיבור לאדם ולאדמה. למרות שהשמן פשוט בהרבה, הוא מדבר אלינו ועושה לנו חשק.

הסברתי להם שלזה קוראים בשפה המקצועית "בידול", ושזה הבסיס למה שאני עושה כל היום.

olive in design and thought about branding

עוגת חתונה במוטיב ענפי זית:  Style me pretty / ראנר טבעי: Ginny Au

כל השיחה הזאת גרמה לי לתפוס את אותו פרפר מרפרף שחמק ממני עד אותו רגע.

חשבתי בקול:

"אם חברה מנפנפת במשהו אחר שאינו האיכות, אז יש כאן משהו. ואולי המשהו הזה אומר שאיכות היא לא הצד החזק שלה. אז איזה שמן הוא בעצם הטוב ביותר?"

"הראשון!" הם אמרו.

בתנועה מנצחת סובב הפרופסור את הבקבוקים והכיח:

"צדקנו! אחוזי החמיצות של השמן הראשון הם רק 0.8% – חייב להיות שהוא טוב יותר מה 2% של השמן השני."

הזלפנו קצת שמן זית לסלט, וכולם אכלו בשקט, מעבדים את הנתונים. מרוצים.

olive themed events and thought about branding

כרטיסי הושבה: via pinterest source unknown / סנטר פיס: Style me pretty

"אז מה הבידול של הלקוח שלך, אמא?" שאלה הבת.

"איכותי. הכי איכותי. ותודה שאתם עוזרים לי כל כך בעבודה שלי." אמרתי.

"כיף לך," אמרה האמנית, "שאת אוהבת את מה שאת עושה."

"כיף לי שאתם אוהבים להיות חלק ממה שאני עושה."

הם חייכו, מנופחים כמו טווסים קטנים.

olive in design and thought about branding

זר שושבינה: Elizabeth Anne Design / שי לאורחים: Style me pretty

זו היתה השיחה הכי טובה והכי משמעותית שהיתה לי עם שני הגדולים מזה כמה חודשים.

אז לא לערבב בית וביזנס?! אוי, מה אני יודעת בכלל…

22 תגובות

  • הגב מאי 22, 2014

    גלית

    איזה יופי של פוסט. מקסימים!

  • הגב מאי 22, 2014

    עינה

    פשוט
    טבעי
    נקי

    בדיוק כמו שאני אוהבת!

    אני עכשיו במוטיבים של שיבולים לקראת חג הקציר הקרב, ובר מצוה משפחתית שבקרוב ממש חוגגים…
    הענקת לי עוד השראה…
    תודה!

  • הגב מאי 22, 2014

    תרצה

    יש כל מיני סוגים של ערבוב של מים וביזנס, יש גם ערבוב שלא מתחבר כמו שמן ומים.
    במיוחד כשהעבודה היא מהבית.
    אותו הערבוב של: בבקשה, תתחשב בי, אני יודעת שאתה בן 3 ואמא שלך היסטרית, אבל בית הדפוס עשה טעות ואני חייבת עכשיו לשבת לתקן את המלל של הטור הכי חשוב ביקום, עוד יותר מההבטחה שלי שעוד רגע אנחנו יוצאים סוף סוף החוצה, ועוד יותר מהעובדה שאני יושבת על זה בלחץ כבר 3 בקרים.
    השיתופיות שמתוארת בפוסט שלך היא מקסימה, היא לרגעים מיוחדים בחיים של יחד ופרגון. אבל ביומיום, בעיניי יש הפרדה ברורה. אתם הכי חשובים לי. ולפעמים הערבוב מייצר רק קבצ'…

    • הגב מאי 22, 2014

      אפרת יפה

      אויש מעצבן שלא הצלחתי לבטא את זה טוב. ברור שזה כך וזה קשה וזה עקום! ברור שאת צודקת!
      מה שאת מתארת תרצה זה דבר יום ביומו כאן.
      מה שקרה אתמול נתן לי פרספקטיבה חדשה שאולי בכל זאת המצב הזה הוא לא רוע מוחלט ויש צדדים לכאן ולכאן :)

  • הגב מאי 22, 2014

    אלה

    ריגשת אותי , גם עם התמונות וגם עם המילים , תודה

    • הגב מאי 22, 2014

      אפרת יפה

      באמת? אז אני שמחה אלה יקרה! תודה על הפידבק!

  • הגב מאי 22, 2014

    שרי

    מקסים, תענוג להכנס למטבח שלך, ואפילו רק דרך כאן:)
    והילדים בכלל, מהמהמים קטנים

    • הגב מאי 22, 2014

      אפרת יפה

      נו,נו, נו לי … זה באמת לא בסדר שזה קורה רק דרך כאן :(
      תודה יקירתי!

  • הגב מאי 22, 2014

    perry

    פוסט מקסים והילדים עוד יותר :)

  • הגב מאי 22, 2014

    ורד

    שלום אפרת,
    אני מגיבה כאן לראשונה ורציתי להגיד שאדרבא יש מקום לערבב יותר, כי כך מכירים הילדים טוב יותר את הוריהם ובתוך כך מרחיבים את יריעת עולם התוכן , ההשקפות והערכים בהם מעורבת המשפחה. נשאר רק למצוא את המינון המדויק (רוב הזמן…) כדי לפגוע כמה שפחות בילדים ובעבודה. בהצלחה!

    • הגב מאי 22, 2014

      אפרת יפה

      תודה על מילותיך החכמות ורד.
      מה שאת אומרת בעצם (ואני מאד מקבלת) להגביל את המקום שבו העבודה על חשבון הילדים (מבחינת הזמן והמקום)
      אבל כן לשתף אותם ולחלוק איתם את האנקדוטות, הסיפורים וגם האתגרים של העבודה- כך הם מרגישים חלק ומתלהבים יותר מכל הענין.
      אני מקבלת. ושואפת!! :)

  • הגב מאי 22, 2014

    נעמה

    אני מודה שכמי שעוסקת בויז'ואל לפרנסתה, ולא במילים, יש משהו במילים בהקשר הזה של אריזות ומיתוג שתמיד מרגיש לי קצת כמו ניפוח של אוויר (יש את זה גם בויז'ואל, כמובן, אבל במילים אולי קצת יותר קל להגיע לשם).
    כמו המותג ההוא של הקוסקוס שמספר שהמפעל הוקם כשסבא מה-שמו עלה ארצה מטוניס ולא הצליח למצוא במכולת קוסקוס בשקית, אז החליט לפתוח מפעל (ממתי טוניסאים אסלים אוכלים קוסקוס משקית?).

    יש מותג אחד שאני לא מצליחה כרגע להיזכר בשמו, שעל האריזות שלו כתוב משהו בסגנון "אנחנו לא נספר לכם סיפורי סבתא, פשוט תשפטו לפי הטעם" (זה כמובן כתוב יותר יפה, ואני סתם הרסתי). מה דעתך על סגנון ישיר כזה? (וכן, ברור לי שגם מאחורי משפט כזה עומד קופירייטר..).

  • הגב מאי 23, 2014

    שני

    כנראה שאין דבר יותר מעצים עבור ילד כאשר *אמא* משתפת אותו ומכניסה אותו לחייה ונותנת לו לקחת חלק בעולם ההחלטות שלה, עולם ה"גדולים"… איזה גאווה הם בטח חשו אחרי שסמכת עליהם ואפשרת להם להשפיע עליך! מעורר השראה!

  • הגב מאי 25, 2014

    ליאת בלזר

    אפרת יקרה,
    מניסיון, אין כמו לשתף את הילדים במה שעובר עלייך ולראות אותם שווים ובעלי דיעות לא פחות מאיתנו,המבוגרים.
    הכתיבה שלך מהממת אותי כל פעם מחדש ועכשיו נוסף לזה מימד הבידול שאני מנסה לייצר בעסק שלי….משהו שידבר לאנשים ויעביר את המסר שאני לא כמו כולם..ממממ…עוררת הרבה מחשבות
    נהדרת שכמוך,
    ליאת

  • הגב מאי 27, 2014

    חתולי8

    איזה פוסט קסום ונהדר!
    כשמדברים על לא לערבב וכד' הכוונה היא לא לאמא עצמאית שיכולה להתיעץ עם הילדים או לשתף בבית את הנושא עליו היא עובדת. אני מניחה שהכוונה היא לאמא שעובדת בעבודה פחות כיפית, במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה. חוזרת הביתה מרוטת עצבים… ואז…באמת לא כדאי לשלב…
    אני בטוחה שאת, חכמה שכמותך, יודעת להודות על הטוב שנפל בחלקך.
    ואני מוסיפה נשיבוק קטן ממני♥

    • הגב מאי 28, 2014

      אפרת יפה

      מי כמוני היתה גם שם, וגם פה…
      וגם פה לפעמים אמא לחוצה לסיים פרוייקטים עד צאת הנשמה וזה לגמרי על חשבון המשפחה. מרוטת עצבים…
      נו מה…. אין מושלמות. אין. לפחות יש רגע יקר ומעניין לפעמים שמבליח…

  • הגב מאי 28, 2014

    MALY

    חלב ודבש !!!

  • הגב מאי 29, 2014

    מיכליקה

    אוי אוי.. עכשיו אני אכולת קנאה :) על הכתיבה הרהוטה, על העבודה המעניינת ועל התובנות החשובות. עדיין לא יודעת מה עמדתי בנושא, אבל בהחלט גרמת לי לחשוב – ולחשוב זה תמיד טוב.. תודה על השיתוף האישי והמרגש.

השארת תגובה ביטול

להגיב על ליאת בלזר לבטל