עיצוב ואיזון

מקור מימין: The design files משמאל: SundaySuppers

בכל שנה מחדש, אני מנסה לשים את האצבע על היום בו משתחווה החורף בפינאלה, והאביב נכנס בקידה. אפס. האביב הוא שובב כזה, חמקמק, מהיר. יש לו צעד קל, תלתלים בהירים, חיוך ונמשים. לפני ששמת לב שהוא נכנס- הבמה פורחת, השמש מנצנצת, וכולם מקרצפים במרץ או צובעים מחדש את הקירות.

כשהורמוני החידוש מתחילים לתזז בתוכי, אני לוקחת את עצמי לשיחת נפש על עיצוב.

עיצוב זה איזון.

אם המשוואה מאוזנת- החלל מרגיש נעים, נח, מדוייק.

אם לא- משהו עמוס לנו מדי, או מחניק לנו מדי, או להיפך- זר וקריר.

creating balance in design

מנותק, זר וקריר (מקור: The Style Files)

ומה יוצר את האיזון הזה?

אני זוכרת את עצמי בת 10, בחום הלוהט של אוגוסט, קוראת את ספרי המומינים של טובה ינסון (אז קראו להן בעוול רב "החיות המוזרות") מול הבריזה בחלון המערבי הקטן שמאחורי המטבח. בזמנו עוד יכולתם לראות דרכו את הים. השלג, הסופות, הפתיתים והרוחות הרגישו לי כמו הדבר הכי נכון לנוכח הזיעה, הלחות והחול בסנדלים.

באותה תקופת זמן בערך, כשאני רוויה בספרות מופת אנגלית גשומה, הגעתי לתובנה שהאנגלים חושבים שמצרים זה קוּל, בגלל השמש והחם. אבל את הסיפורים ההם לא אהבתי לקרוא. במקום בו הייתי, אותו קיץ ארצישראלי לוהט, הם עשו לי חם מדי.

creating balance in design

עיצוב אתני עמוס בהדפסים, מאוזן היטב בקירות לבנים ומוארים, חפים מקישוט יתר (מקור: The design files)

היום, כשאני לוקחת את זה לחיי הנוכחיים, אני רואה את הקטביות הזו באה לידי ביטוי גם בעולם העיצוב.

המקום בו אנו חיים, הוא נקודת המוצא לאיזון שאנחנו מחפשים בחלל.

לא לחינם יש בנו כמיהה לבתים סקנדינבים לבנים וקרירים, בשחור-לבן הנקי, בצבעוניות המינימליסטית ובנגיעות של של שלג מאחורי הדלתות. במקום החם בו אנחנו חיים- חללים קרירים הם משב רוח רחוק שיכול להביא לנו איזון.

creating balance in design

יפה, מושך, אבל מה לעשות- לא משקף אותנו (מקור: The Style Files)

מצד שני- כישראלים, חמים, אוהבים, אמיתיים- כשאנחנו מנסים את הדרך הזו, החללים יוצאים לנו בדרך כלל היי-טקיסטים וחסרי אופי, או סתם מנותקים וזרים. בתים שהם העתק של משהו שראינו בפינטרסט, אבל לא הדבר האמיתי- הבית שלי שמשקף אותי ואת אורח חיי.

לעומת זאת, עומס של חפצים, פרינטים וצבעים, אלמנטים אתניים וצבעוניות חמה המוצגים כנחשקים ואנתרופולוגיים מאד בבלוגים צפוניים, אף שהם מציגים נאמנה את האופי המזרח תיכוני שלנו – אנחנו לא מרבים למצוא בהם עניין. משהו בהם סוגר עלינו בחום יתר ומחניק כמו סופת חול במדבריות הסהרה.

עיצוב כזה עושה לנו חם מדי.

creating balance in design

לבן משלבים עם עץ לתוספת חמימות ביתית נעימה, ועם מעט מתכת חלודה ומתועשת לתוספת עומק ומימדיות (מקור: The Style Files)

מה טוב לנו?

מאוורר

מסודר

ים תיכוני, בהיר, טבעי, עם חמימות של עץ ונקיון של טיח צבוע לבן

טקסטיל טבעי כמו כותנה ופשתן

צבעוניות שמחה, אבל מגודרת, עם הרבה "אוויר" מסביב

ובנוסף, כל משפחה והנגיעה שלה. אל תשכחו שחלקנו מביאים בתורשה אלמנטים רוסיים, אפריקנים, אירופאיים או אחרים- סגנונות עיצוב, שכשהם נמהלים בצורה נכונה בעיצוב המקומי, הם כן מתאזנים היטב עם המקום ועם האופי המשפחתי המסויים שלנו.

creating balance in design

ים תיכוני מאוזן בצורה מושלמת בנגיעות שחור מתועש (מקור: The Style Files)

אז מה עושים? איך מאזנים?

שינוי שאינו מושכל, לא יעבוד. כי גם אם נעיף את הספה ונקנה אחת מדהימה תחתיה, היא עדיין עשויה להבלע בסהרה הפרטי שלנו.

גם אם נצבע מחדש את הקירות ונחליף כרי נוי, תחושת המחנק לא תחלוף.

כן המתמטיקה רודפת אותנו…

תחושת הנינוחות, ה- well being, ה-"אני-נמצאת-במקום-הכי-מדוייק-וטוב-לי" -מושגת רק על ידי חישוב מדוקדק של חם וקר, עמוס מול נטול, מגובב מול נקי, מבולגן-מסודר. ומביאה בחשבון נעלמים כמו מיקום גאוגרפי ומזג אישי.

ידידתי נטע כפרי, מעצבת על פי הפנג שואי, מרצה ומאמנת אישית, מסבירה את הנושא בצורה כל כך יפה וויזואלית בבלוג שלה. לדבריה, גם האופי האישי של בעלי הבית צריך להכנס למשוואת העיצוב.

creating balance in design

לבן, תכלת וצבעים טבעיים משקפים את האקלים שלנו ומתמזגים איתו היטב (מקור: The Style Files)

בעוד אני מחשבת את משוואותי הפרטיות, חשבתי על כמה כללי מפתח שנכונים כמעט לכל בית/דירה ישראלים, ושאולי תמצאו אותם מרעננים ויעילים:

 

1. קירות לבנים

למרות העדכניות שבקירות אפורים ושחורים, לבן הוא עדיין הצבע הטוב ביותר לקירות באזורנו. הוא מהווה קנבס נקי ומואר לבית, ומשקף את הפתיחות, החמימות והשמחה הפשוטה שלנו.

creating balance in design

לבן עובד תמיד (מקור: The Style Files)

 

2. צבעוניות זהירה

צבעוניות מכניסה שמחה ואופי. אנחנו לגמרי אוהבים צבעוניות. אבל בואו ננסה להגביל אותה בזהירות לפלטה ממוקדת של כ-3 צבעים שישחקו בחלל.
איך בוחרים? הצבעים שעושים לנו הכי נעים- הם בדרך כלל הכי נכונים לאופי ולמבנה האישיות שלנו.

creating balance in design

נצמדים לפלטת צבעים (מקור: The Style Files)

 

3. להיות עם, להרגיש בלי

עומס קישוטים וחפצים מחניק מאד. מיכל נידם, הום סטייליסטית ירושלמית מתוקה ומוכשרת, סיפרה לי שהיא מזמינה את הלקוחות להוריד את כל מה שיש להם על הקירות ולחיות כך במשך שבוע. אחרי שמתרגלים להגמל מהעומס, מגלים כמה נקי ונעים בלי. ואני אומרת "להיות עם, שמרגיש בלי".

creating balance in design

לא חייבים לחשוב קונבנציונאלי. מימין: פוסטר בוטני ישן (מקור: yvestown) משמאל: פיסת טפט מודבקת כמו תמונה במרכז הקיר  (מקור: The Style Files)

 

4. אבל להיות עם!

ובהמשך ישיר לנקודה הקודמת. נקודה ישראלית רגישה וכואבת. להיות עם! למרות שחם כאן, ולמרות שאתם רוצים "נקי" בבקשה שיהיה עם שטיח, עם וילונות, עם כרי נוי ומפות שולחן, כי טקסטיל הוא מה שעושה את הבית לאוהב ואישי. אנחנו לא משרד של מייקרוסופט ולא ווילת נופש יוונית.

creating balance in design

 טקסטיל עושה בית (מקור: The Style Files)

 

5. תמונות

משיטוטי ומשיחותי עם נשים אני שמה לב שנושא תמונות לקיר הוא רגיש. יש שם בדרך כלל יותר מדי, או לא כלום. ושתי האופציות לא טובות לאיזון. קירות ללא תמונה או קישוט משדרים תחושה סגפנית ולא נעימה. בחרו משהו בקפידה, ולכל הרוחות- פשוט תתלו אותו!

creating balance in design

אל תשאירו את הקירות עריריים- תלו משהו! (מקור: The Style Files)

 

6. זכויות הגבר במשפחה

אף שאני אוהבת, בתים פסטלים עם מקררי סמג ורדרדים תמיד מרתיעים אותי. איפה הגברבר המסכן מסתתר לנפשו בבית כזה?! תתחשבו ;)

9

איפה מסתתר הגברבר המסכן?! (מקור: yvestown)

 

7. מוקדי בלגן יזומים

חללים נקיים מפרטים וגיבוב חפצים יוצרים תחושת אוורור נעימה.
אני אוהבת להשתמש בכלי אחסון דקורטיבים המשתלבים בעיצוב – קופסה, ספל, סלסלה וכו', אחת בכל חדר – בה ממקדים את הבלגן הקטנטן שמצטבר. יש לי סלסלה חמודה על שידת ההחתלה, קופסה מקושטת (כזו שנסגרת) לאחסון מפתחות, חשבוניות ומטבעות על המדף מול הכניסה, וספל קישוטי על המדף הקטן במטבח ליד הטלפון. ביום שישי אני ממיינת את מה שנאסף בכל קופסה ומחזירה למקום.

creating balance in design

 קופסאות, קערות, סלסלות… (מקור: yvestown)

 

8. כאן חיים

בית הוא לא פינטרסט. יש לו פונקציות, חיים בו אנשים (ולעיתים גם ילדים וחיות מחמד) בעלי נטיה לחרב פינות חמד מעוצבות. תזכרו את הכלל של אמא שלי: בית צריך לשרת אתכם, לא אתם את הבית…

*

נשיקות לאלישבע מנקין שהשיחות איתך על עיצוב מסעירות אותי וממלאות אותי בהשראה. הראית לי כיוון אסתטי חדש ואני מאוהבת. בכל מה שנוגע לחדשנות ועיצוב- יש לך את זה.
ורמז אליכם- צפו לשינויים מרתקים שיעברו על hooknloop design, שינויים שההתרגשות מהם הולידה בתוכי את הפוסט הזה.

32 תגובות

  • הגב מרץ 31, 2014

    ליאת

    איזה יופי, ואצלך בפוסטים תמיד איכשהו מושג האיזון הזה. אולי זה חלק מסוד הקסם שלהם.
    בדיוק מיישמת את עניין התליה על הקירות, כפי שניתן לראות גם בבלוג שלי :-)
    מעניין, לא חשבתי על זה, על מקור המשיכה לקרירות הסקנדינבית. כשאת כותבת את זה זה נראה כל כך ברור.
    בית זה מקום שחיים בו. צריך תמיד לזכור שהבית הנהדר מהתמונה עבר הכנה במיוחד לצילומים.
    ליאת

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      תודה ליאת! מעניין שאת אומרת את זה אבל כן, אני מתייחסת לפוסט כמו אל עוד חדר בבית הוירטואלי שלי. כשאני מכינה פוסט אני בוחנת כל תמונה שתשולב בו ואיך הן מתכתבות ביניהן ליצירת חלל וירטואלי מעוצב באיזון. מעין הפרעה כזו… מעניין שהבחנת בכך :)
      וקפצתי לבלוג שלך וראיתי איזה יופי התמונות :)

  • הגב מרץ 31, 2014

    תמר

    כל כך מדויק!
    באת לי בדיוק בזמן, לקראת מעבר דירה.
    הראש משתולל מרוב רעיונות והצלחת לעשות לי סדר.
    תודה!

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      כמה טוב לשמוע תמר. שיהיה בהצלחה בתהליך המתיש אך המרתק הזה :)

  • הגב מרץ 31, 2014

    שרי

    מקסים ומדויק.
    כיף לקרוא כל מילה

  • הגב מרץ 31, 2014

    דליה

    פוסט מרענן ומעניין כתמיד…
    כמוך, גם אני תמיד תוהה למראה מצעים למיטה זוגית ורדרדים ונשיים למהדרין…
    או מול תמונות של בית נשי שחיים בו גבר ואישה…ולא מבינה איפה הגבר "מוצא" את עצמו..
    ופה אני אשתף "בקונספירציה" הקטנה שלי -אעפ"י שאני לא מחובבות הוורוד כלל, אף אחד מהבנים שלי (ויש 5 שיהיו בריאים :-)) וגם לא האיש שלי
    לא לוקחים לי את מטרית הפוקסיה שקניתי לעצמי בחורף שעבר….

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      חחח דליה הצחקת אותי! קונה מטריה בפוקסיה מיידית!

  • הגב מרץ 31, 2014

    נטע כפרי

    תודה יקרה על הפירגון.

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      תודה על העומק והתובנות שאת מעריפה עלי נטע!

  • הגב מרץ 31, 2014

    נופר

    מק-סים!
    תו-דה!

  • הגב מרץ 31, 2014

    רינה

    אמא תמיד צודקת :)
    נהנתי , תודה

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      או כן היא מאה אחוז אמא :)
      תודה רינה!!

  • הגב מרץ 31, 2014

    Lital Mordechai

    רוצה להיות חברה שלי??
    את הפוסט הזה להדפסה כבר שלחתי! כתבת את המילים הכי מדוייקות שיש!
    את קסם מהלך על שתיים! אוהבת אותך ואת סקנדיביה בטירוף!!
    דרך אגב ראית את הסרט על טובה ינסון??? הייתי פשוט מרותקת למסך במהלך הצפייה בו.

    • הגב אפריל 1, 2014

      אפרת יפה

      חחח ליטלי… אוהבת אותך ואת סקנדינביה :)))
      לא לא ראיתי. חייבת!!! רצה לחפש אותו.

  • הגב אפריל 1, 2014

    חמוטל

    מקסימה שכמוך!
    הכנסת את האביב ישר ללב…

  • הגב אפריל 1, 2014

    תמי פמפנל שנקר

    הי אפרת קודם כל חייבת לפרגן לך על בלוג נעים אסתטי ומאוזן המשרה אווירה נעימה ורצון לשהות בו וזה ראוי להערכה.
    הפוסט כתוב נפלא ומה שמעניין הוא שגם אני כמעצבת מתחבטת בענייני טמפרטורות לאחרונה. גם אני מצאתי את עצמי מנסה להסביר לעצמי מדוע העיצוב הנורדי חובב לבן למרות הקור החיצוני ואילו העיצוב המזרח תיכוני חובב עומס פרטים וצבעים עזים למרות רוחות המדבר החמות. אני חייבת לומר שאני עדיין לא פיצחתי את מקור הסיבה למה זה כך ולא בדיוק להפך.
    בניסיון להסביר את הטעם הישראלי זה בהחלט נכון להתייחס אלינו כמדינה שהיא קיבוץ גלויות, שבה כל משפחה מגיעה ממקום ותרבות שונה. מנגד אחת הבעיות הכי גדולות היום היא שהישראלי שבא לעצב את ביתו לרוב לא מספיק מחובר לאופיו, למורשת המשפחתית שלו ,לטמפרטורה הפנימית שלו או למיקום דירתו. וכך נוצרות דירות רבות שנראות "משוכפלות" ומנותקות, ומציפייה בצילומי הדירה לא נוכל לדעת דבר על בני הבית הגרים בו.
    אני חושבת שאנחנו כמעצבים או מובילי דעת קהל תפקידנו לעודד אנשים למצוא את האמת העיצובית המתאימה רק להם ולהגיע איתם לתמהיל המדוייק שתואם רק אותם ולא אף אחד אחר מלבדם. ההערה היחידה בעצם שיש לי על הפוסט היא רשימת כללי המפתח של עשה ואל תעשה. הנחת היסוד שרשימה זו, על אף שאני מסכימה איתה באופן אישי, מתאימה כמעט לכל דירה ישראלית מנוגדת לאמירה שעל כל אחד מאיתנו להגיע למשוואה הפרטית שלו. אני מקווה שאת מבינה שההערה שלי לא נובעת מרצון להגיב נגד אלא מתוך רצון אמיתי להמשיך ולפתח את הדיון המעניין והחשוב שהעלת כאן. תמי (:

    • הגב אפריל 2, 2014

      אפרת יפה

      תודה על התשובה המעמיקה תמי. יש הרבה אמת בדבריך :)
      אם אני לא טועה אכן ציינתי שאלו הן תובנות שכתבתי לעצמי ומאחר ויכולות להתאים לאחרים- משתפת. לא מתוך הכתבה שזה נכון לכולם :)
      לשאלתך-
      אני לא בטוחה, אבל אולי התשובה היא כמו בבני זוג. יש כאלה שימשכו לבני זוג שהם בדיוק כמותם (עיצוב קר לנורדים, עיצוב אתני חם לים תיכונים) ויש כאלה שימשכו לבני זוג מנוגדים שמשלימים אותם. לכן אולי שתי התשובות נכונות :)

      • הגב אפריל 2, 2014

        תמי פמפנל שנקר

        את כנראה צודקת (: יש יותר מתשובה אחת נכונה..בדיוק כמו בעיצוב!
        כיף לדון על זה איתך!
        שיהיה אחלה אביב (:

  • הגב אפריל 1, 2014

    לימורוש

    בעלי יאהב את עניין ההתחשבות בגברי הבית. הוא תמיד מתלונן שהבית שלנו הוא "של בנות", אבל לאחרונה הוא קיבל חיזוק :)
    יש משהו בלבן הטהור והנקי שמשרה בנוסף לקרירות גם רוגע.
    אני מאוד אוהבת לבן. (עם נגיעות צבע… נגד אנמיות)
    חדר השינה שלי לבן ולו היה לי אומץ הייתי רוצה סלון לבן. אבל אני פרקטית….
    חמש דקות והלבן אה… כבר לא ממש לבן?!

    פוסט מרגיע ומעורר השראה, כתמיד. <3

    • הגב אפריל 2, 2014

      אפרת יפה

      מסכימה עם כל מילה. לבן שאינו אנמי, ותשוקה לסלון לבן שלא תתקיים לעולם כי גם אני פרקטית… :)

  • הגב אפריל 2, 2014

    עלמה7

    תודה על הרשומה המצויינת, היא באה לי בדיוק בזמן – חוזרת לדירה המשופצת שלי מחר, ומתחילה לחשוב על הסיגנון שלה (שונאת את המילה סטיילינג).
    אני עברתי שינוי סיגנוני – בצעירותי אהבתי מאוד פריטים אתניים, עם הרבה פיתוחים וצבעים חמים, וכיום בא לי יפן – בהיר, נקי ומינימליסטי (איך מינימליסטי עם כל החפצים והספרים שלי?!). הבסיס של הדירה חלק ובהיר, אבל נראה איך ייצא בסוף, אחרי שנפרוק.

  • הגב אפריל 10, 2014

    חתולי8

    רשומה נפלאה!! כמה דקות לא הייתי כאן וכבר יש כאן כמה פוסטים שמחכים לי. כיף גדול!
    אני מתה על לבן! ובכלל, אהבתי כל מילה שכתבת!! ולגבי סעיף 7…תמיד חשדתי שאת לא אמיתית, רוצה לסדר גם אצלי את ה"בלאגן הקטנטן"?

    • הגב אפריל 22, 2014

      אפרת יפה

      חמודה שאת. אני נורא אמיתית. ונורא שונאת בלגן קטן. אבל גם נורא חיה איתו לפעמים. מה לעשות. אנחנו אנשים אמיתיים…

  • הגב ספטמבר 4, 2014

    שרון

    מאד נהנתי לקרוא את הרשומה
    מאוד מדויק למה שאני מרגישה
    בייחוד בנושא של חום ונקרא לזה "נשמה" שחסרה לי בהרבה בתים "מעוצבים" שאני פוגשת לאחרונה
    חסר לי הוילון והרכות שהוא תורם, התמונות וכו
    לגבי הקירות הלבנים – בעבר היתי מכורה להם
    עם הזמן הבחנתי שבחללים שאינם מוארים מספיק כמו בהרבה דירות סטנדרט, בעצם מתקבל צבע אפור בהיר ודי מדכא.
    לעומת זאת כשהעזתי לצבוע באפור כהה יותר ושאר צבעים נטרליים – כל הלבן ששמתי מעליו כאילו יצא והתבלט והרווחתי אותו שוב ברעננות חדשה (גם יתר הצבעים התקבלו יותר טוב)
    לגבי גברים וורוד – יש זן כזה (של גברים) שלא ממש מבחין בגוונים – אם זה לא אדום עז-
    הוורוד יתפרש בעיניו כלבן כהה, מה שמאפשר לזוגתו להנות בלי יסורי מצפון :)

  • הגב דצמבר 30, 2014

    רונית כפיר

    אני איתך בעיקר בעניין הגברים.
    בכל פעם שאני רואה בית שכולו פרחים, פרפרים, רקמה והולי הובי (ויש לא מעט כאלו) אני פשוט מרחמת על הגבר שחי שם, כי לא, לא יצא לי לפגוש גבר שרוצה שכך ייראה הבית שלו.
    כל אחד זכאי לפינה משלו בבית, אבל צריך למצוא את האיזון בין החלום של אחד לחלום של השניה..

    ואני לא יודעת מי הלקוחות של מיכל, אבל הלוואי שללקוחות שלי היה *מה* להוריד מהקירות כדי לחיות בלי.. לרוב מדובר בקירות עירומים שמשוועים לקצת יחס, ואנשים שפשוט לא מסוגלים להחליט ולעשות מעשה!
    :)

    • הגב ינואר 4, 2015

      אפרת יפה

      אני שמחה שאת איתי בענין הזה. ואגב, לא רק אלמנטים נשיים, אלא גם צבעוניות יכולה לשדר את זה.
      וכן מה הקטע הזה עם הקירות שהם כל כך מפחידים אותנו לקבל החלטה ולתלות עליהם משהו! מודה שגם לי יש פחד קירות, אבל מאד מתאמצת להלחם בו.

השארת תגובה ביטול

להגיב על חמוטל לבטל