מי את, ויויאן מאייר

יש לי אף של תחקירנית, אני מודה.  יום אחד מצאתי בפינטרסט את התמונה הזו:

Vivien Maier photography

הייתי חייבת לדעת – ומיד- מי הוא הצלם או הצלמת. יש פה איזו עוצמה, איזו אותנטיות. יש כאן היסטוריה, ושחור-לבן, ודרמה אנושית- את כולה רציתי לגלות, ואת כולה אספר לכם כאן היום.

 Vivien Maier  street photography

כי הגילוי הזה היה מרגש.

 Vivien Maier  street photography

בעוד כמה שנים + בסטסלר + סרט + אוסקר , שאולי יהיה לי אומץ לכתוב, תזכרו את הסיפור האמיתי שאני מספרת לכם עכשיו. יש בו טריגר שמדגדג עמוק בתוך האצבע. יש פה חורים בעלילה שלא נדע אותם לעולם- ושחובה על כל סופר באשר הוא,  להמציא. עכשיו.

 Vivien Maier  street photography

בינתיים, לעובדות.

 Vivien Maier  street photography

אז מי את, ויויאן מאייר?

יום אחד רכש אדם בשם John Maloof, סוכן נדל"ן צעיר,  ערימה של תמונות מודפסות ופילמים שנמצאו בתוך שידה ישנה ונמכרו במכירה פומבית. כך התגלה לעולם תיעוד אנושי מדהים של רחובות ארה"ב וקנדה, במאה שעברה. התמונות התגלו באיכות, בבהירות ובקומפוזיציות מרתקות. ו Maloof יצא במסע חיים- לגלות את האמן שיצר אותן.

 Vivien Maier  street photography

Vivian Maier היתה אמריקאית שנולדה בברונקס לאם צרפתיה ולאב אוסטרי, ואז חזרה עם אמה לצרפת, שם חיתה ללא דמות אב. בבגרותה, שבה לארה"ב לבדה ושימשה במשך 40 שנה כמטפלת- "נני" של משפחות אמידות, תחילה בניו יורק, אולם מספר שנים לאחר מכן התלוותה למשפחה בפרברים הצפוניים של שיקגו וגידלה את שלושת ילדיהם. הם היו הדבר הכי קרוב למשפחה שהיה ל Maier.

 Vivien Maier  street photography

המרי פופינס הזאת, שמרה על פרטיותה בקנאות. הדבר הראשון שביקשה מבעלת הבית, היה להתקין מנעול על חדרה שבעליית הגג.

 Vivien Maier  street photography

בימי החופש שלה, היתה יוצאת לרחוב, כשמצלמה תלויה על כתפה. ומצלמת.

 Vivien Maier  street photography

חדר האמבטיה שלה הפך לחדר חושך, והיא פתחה שם את תמונותיה.

 Vivien Maier  street photography

מימין: המצלמות של מאייר, כיום באוסף של מאלוף, משמאל: חדר החושך של מאייר

התמונות שלה היו תיעודיות. אנשים אמיתיים בקרנות רחוב פעלתניות באמריקה ובקנדה של שנות ה-50, ה-60 וה-70.

 Vivien Maier  street photography

איש לא זכה להציץ בהן.

 Vivien Maier  street photography

Vivian Maier היתה תעלומה. לא היתה לה משפחה, ואף לא חבר קרוב מספיק שידע מה קורה איתה. היא התנהלה כך חיים שלמים.

 Vivien Maier  street photography

בתפקיד מסגרת של מטפלת, היא התגוררה בבתים של אחרים, כשהיא עוברת ממשפחה למשפחה ומטפלת בילדים של אחרים. אולם התנאים לא תמיד היו טובים מספיק כדי לאפשר לה פינה לפיתוח התשלילים. וכך החל להצטבר אוסף אישי מדהים. מבלי שאיש- ואף לא Maier עצמה – תזכה להעיף בהם מבט.

 Vivien Maier  street photography

היא יצרה מתוך להט. מתוך דחף ותשוקה. ללא כל תגמול- אף לא רגשי, כשל תחושת הצלחה. להזכירכם, הימים טרום דיגיטליים- Maier לא זכתה לראות את ה"פריים" שצילמה על מסך המצלמה, ולא בתמונה פיזית- שרבות מהן לא פותחו מעולם. היא ראתה אותו דרך העינית- וזה הספיק לה, למימוש חדוות היצירה.

 Vivien Maier  street photography

בשנותיה האחרונות, התגלגלה Maier לרחובות כהומלס כמעט, עד שאמצו אותה שלושת ילדי המשפחה הראשונה שבה טיפלה, ומימנו בעבורה דירה קטנה. כך חיה עד למותה.

 Vivien Maier  street photography

ממש בשנים אלו, נמכרה שידה מלאת תשלילים וצילומים של Vivian Maier– בשל פיגור תשלומים. Maloof מצא אותם שנתיים לפני מותה, אולם בדרך אירונית, הוביל מסעו אליה, רק לאחר שנפטרה.

 Vivien Maier  street photography

Maloof שהפך להיסטוריון ואספן, רכש אוספים נוספים שלה והציג תערוכות בכל העולם. הוא הקים אתר ייצוגי וייחד אותו לעבודתה, וכתב ספר המציג את תצלומיה.

 Vivien Maier  street photography

סרט דוקומנטרי שוחרר בספטמבר 2013 בקנדה, והציג את המטפלת האלמונית,  אשר אוצר של 100 אלף תצלומיה, הכתיר אותה – כשנתגלה אחרי מותה – לצלמת הרחוב המוכשרת ביותר בהיסטוריה.

ועכשיו לשאלות האמיתיות. את מי אהבת, ויויאן מאייר? מה הניע אותך? כיצד מצאת סיפוק ביצירה למגרה אותה לא יכולת, אפילו את, לחוות במלואה? ממי נמלטת? מה הסתרת מהעולם? ולמה??

 Vivien Maier  street photography

לשאלות הללו אין תשובות. Maier לקחה את כולן איתה אלי קבר.

 Vivien Maier  street photography

אבל אולי אולי אי שם בעולם, יושב מישהו מוכשר וממציא אותן, ברגעים אלה ממש!

 Vivien Maier  street photography

התמונות באדיבות: Artsy's Vivian Maier page

70 תגובות

  • הגב פברואר 10, 2014

    איילת

    איזה סיפור מדהים! הפוסט הזה הוא כמו סרט בלשי כשרב הנסתר על הגלוי- זה מה שהופך אותו לכל כך מפעים בעיניי. במיוחד התרגשתי מכך שעצם פעולת הצילום הספיקה לויויאן המכשפת בלי לדעת מה תהיה התוצאה. מעלה הרבה מחשבות על תהליכי יצירה ולמה הנפש זקוקה. כישרון גדול שחבוי באישה נחבאת אל הכלים. טוב שחקרת את הסיפור לעומקו והבאת אותו כך הנה. תודה.

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      איילת יקרה, את מעלה נקודות מרתקות מהזווית שלך כמטפלת באומנות. אכן מעורר הרבה מחשבות על מה הנפש צריכה. יעניין אותך מן הסתם לדעת, שבשנותיה הצעירות הרבה לצלם אנשים, ואילו בסוף ימיה- יותר ויותר חפצים דוממים.

    • הגב פברואר 10, 2014

      עדי שטיינברג-כהן

      וואו
      תשמעי אפשרת, תמיד קוראת , תמיד פותחת אבל זו פעם ראשונה שאני מגיבה. זה פשוט מהמם ונפלא. מרגש כלכך.האם יש ספרי צילומים שלה?

      • הגב פברואר 10, 2014

        אפרת יפה

        וואו עדי. זכינו שמאייר שלפה ממך תגובה :) כן יש! שניים! תסתכלי בלינק לאתר הייצוגי של עבודותיהם תחת אודות יש גם. Books

  • הגב פברואר 10, 2014

    ענבל גבור

    פוסט נפלא, סיפור מרגש והתמונות יוצאות מן הכלל!!
    :)

  • הגב פברואר 10, 2014

    אביטל

    מפעים ומרגש! גם אני נתקלתי באחד מצילומיה אך לא חקרתי לעומק, תודה :)

  • הגב פברואר 10, 2014

    נורמה טל

    פוסט מרגש, פיסת אנושיות מאחורי התמונות. נהניתי מאד.

  • הגב פברואר 10, 2014

    שירה

    מושלם

  • הגב פברואר 10, 2014

    גית

    וואוו! מרגש, מסקרן ומקסים בעת ובעונה אחת!
    אילו יצירות נהדרות, מלאות בעומק והתבוננות!

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      תודה לך גית! מאד מאד מסקרן. מעניין במיוחד איך אישה ששמרה את עצמה כל כך סגורה וחסרת הבעה, הצליחה להוציא ככה הבעות, אופי והתבוננות עמוקה מהאנשים אותם צילמה!

  • הגב פברואר 10, 2014

    רחלי

    מדהים!
    התמונות יפהפיות ומלאות מסתורין קסום.
    לאישה היתה טביעת עין רגישה מאד.

  • הגב פברואר 10, 2014

    מיקה

    פוסט מסקרן ומרגש! תודה על השיתוף, נהנתי מאוד!!

  • הגב פברואר 10, 2014

    שירלי

    ממש לא תכננתי לבכות עכשיו… תודה שסיפרת את הסיפור הזה.
    אני בטוחה שויויאן מאייר מסתכלת עלינו מלמעלה ומחייכת עכשיו.
    ואני מקווה בשבילה מכל ליבי שבגלגול נשמות הבא שהיא בחרה לעצמה,
    היא בחרה לה גילגול בו היא מוכנה לספר את הסיפור שלה עצמה, לעצמה.

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      שירלי יקרה, את מעבירה בי צמרמורת בצורה החשיבה שלך.
      האמת היא שאחת הבנות שבהן מאייר טפלה, אמרה בראיון שויויאן היתה שונאת את הפרסום הזה. שהיא לא היתה מסוגלת להתמודד איתו. שזה כל כך לא היא.
      אבל כן, גם אני מקווה שבגלגול הבא היא תהיה נכונה לספר לעולם ולעצמה את הסיפור שלה. ואולי- בדרכה המסתורית והמוזרה היא כבר עשתה זאת?!

      • הגב פברואר 10, 2014

        שירלי

        אפרת יקרה,
        ויויואן ריפרפה לה אי שם בתוך חיינו, נוגעת לא נוגעת. ננגעת לא ננגעת.
        ועל כך תקוותי
        מהמקום שאני מתבוננת בחיים היתה פה כמעט גאולה. כמעט.
        כדי להיות מסוגל לספר את הסיפור שלך לעולם, עלייך להיות מסוגל תחילה לספר אותו לעצמך,
        או אז יישא הסיפור את כנפיו ויהדהד בעולם את עצמו.
        עבור ויויואן המגע הזה היה ודאי בלתי נסבל. אבל מסיבה מסתורית כלשהי העולם נזקק לסיפור שלה,
        כה נזקק שלא שינה לו שויויאן לא סיפרה אותו בעצמה.
        הוא היה מוכן לעשות את כל הדרוש ולספר אותו בעצמו.
        כמה מדהים. כמה חזק. כמה מרגש.

        • הגב פברואר 12, 2014

          אפרת יפה

          שירלי וואו. פשוט וואו. רגשת.

          • פברואר 12, 2014

            שירלי

            איזה כיף לי.
            אני חושבת על הסיפור הזה מהרגע בו נחו עיני כל הכותרת ועד עכשיו.
            פעם כשניפגש לקפה אני אספר לך איך הוא עזר לי לחבר את הסיפור שלי לעצמי.
            תודה שיצאת למסע הזה. עזרת לי יותר מכפי שתוכלי לדמיין.

          • פברואר 12, 2014

            אפרת יפה

            שירלי מתוקתי זה מרגש מאי פעם. אנחנו פשוט חייבות להפגש!

  • הגב פברואר 10, 2014

    ליאת

    ואוו, איזה סיפור מדכא.

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      תודה ליאת.
      אויש למה מדכא. ללא ספק לאישה הזו היו חיים קשים ובודדים, אבל הסיפור הזה הוא מעין "שפירית" מבליחה בעלטה. נצנוץ של יצירה ואומנות שהאיר את נפשה.

      • הגב פברואר 10, 2014

        ליאת

        נניח. גם הסיפור של ון גוך מאוד משמח:)

        • הגב פברואר 12, 2014

          אפרת יפה

          טוב ליאת אני מרימה ידיים. ברור שזה גם עצוב :)

  • הגב פברואר 10, 2014

    gallish

    כמה מרגש ומס קרן. תמונות נפלאות ומלאות עוצמה, כ"כ הייתי רוצה לשבת איתה לקפה ( או אולי לפנות לה איזה חדר בבית…)

  • הגב פברואר 10, 2014

    ליאת הדס

    מקסים, מדהים, מרגש ומרתק (לאו דווקא בסדר הזה).
    פוסט פשוט מעולה.
    תודה.

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      תודה ליאת! התחקיר והכתיבה היו מזכירים ביותר גם עבורי.:)

  • הגב פברואר 10, 2014

    אפרת בי

    מדהים ביותר!
    אני מתמונה לתמונה מרגישה פיספוס שהיא לא זכתה לצפות התמונותיה!

    • הגב פברואר 10, 2014

      אפרת יפה

      תודה אפרת! בכל זאת מחלקן היא נהנתה. בשנותיה אצל הגינזברגים בשיקאגו הפכה את חדר האמבטיה לחדר חושך ופתחה את תמונותיה

  • הגב פברואר 10, 2014

    שרי

    מרתק!!!!
    כמה מיסתורית נפש האדם. איזה יופי של סיפור

  • הגב פברואר 10, 2014

    תלתן

    עשית לי עור ברווז אמיתי!
    מדהים בצורה בלתי רגילה.

  • הגב פברואר 10, 2014

    חמוטל

    הסיפור שלה הוא הסיפור של יותר מידי אמנים, שיצאו מהעולם מבלי לראות בגדולה של התוצרים שלהם…
    עצוב.
    ובכל זאת יש כל כך הרבה קסם בצילומים שלה, אפשר להרגיש שיש סיפור שלם מאחורי כל תמונה… קצת כמו הסיפור שלה…

    • הגב פברואר 12, 2014

      אפרת יפה

      צודקת מאד. עם זאת, אני חושבת שהקסם כאן הוא תחושת של קפסולת זמן שנמצאה בעידן אחר ותיעדה את החיים היומיומיים בתקופה בה כמעט לא היו צילומי רחוב ספונטניים. כל זה נותן תחושה של מסע בזמן.

      • הגב פברואר 12, 2014

        שרון

        הקסם הוא גם המסע בזמן, אבל בעיני הוא לא עיקר הקסם. יש כאן צילומים של צלמת אדירה, עם עין לקומפוזיציה, עם סקרנות לחיים, עם הומור ועם טכניקה מעולה.
        אני חושבת שהסיבה שהיא לא פיתחה את התמונות נובעת גם מההבנה שההנאה שלה והתהליך הפנימי שלה קורה בזמן הצילום. התוצאה, קרי התמונה עצמה, כבר לא רלוונטיבית. היא לא פיתחה תלות בתוצר ולכן הצילומים שלה נראים רעננים ובעלי תום לב לאורך זמן, דבר שהיה נפגם אם הייתה לה תלות באיך הם יראו אחר כך למישהו אחר.
        תודה שהראית את הצילומים שלה. אני מרגישה ערה וערנית כשאני רואה אותם. כאילו היא פתחה לי את העינים קצת יותר מהרגיל.

        • הגב פברואר 12, 2014

          אפרת יפה

          היטבת מאד להגדיר, שרון.
          בדור שבו הכל עולה מיידית לאינסטגרם/פייסבוק/פינטרסט יש לנו מה להפנים על תהליכים ביצירת אומנות אמיתית, שאינה תלויית-קהל.
          ה"ערניות" שאת מזהה- שוב מאד מדייקת.

  • הגב פברואר 10, 2014

    מיכל

    דמעות….

  • הגב פברואר 10, 2014

    שני עשור

    אני לא נוטה להגיב….. אבל הפעם חרגתי ממנהגי לצורך הודאה על פוסט משובח במיוחד.
    מהמם.

    • הגב פברואר 12, 2014

      אפרת יפה

      תודה שני יקרה, ועוד יותר תודה שהגבת בכל זאת… :)

  • הגב פברואר 11, 2014

    שלומית

    תודה לך. איזה גילוי יפיפה. התמונות עוטפות אותי. כמה דיוק ועוצמה. כל אחת אוצרת סיפור בדרך מיוחדת כל כך.

    • הגב פברואר 12, 2014

      אפרת יפה

      בהחלט מדהים בעוצמתו. תודה לך שלומית!

  • הגב פברואר 11, 2014

    אורית

    ואוו מפעים ומרתק! והתמונות עושות לי געגוע וצביטה בלב לניו יורק…

  • הגב פברואר 11, 2014

    יונית - פיצ'ולה

    בדר"כ קוראת ומגיבה לעיתים נדירות. הפעם חייבת להודות לך על פוסט יפהפה ועל כתיבה רגישה ומדוייקת שלך.

    • הגב פברואר 12, 2014

      אפרת יפה

      תודה לך יונית, ועוד יותר תודה שטרחת והגבת :)

  • הגב פברואר 11, 2014

    רותי

    תמונות חזקות.
    ותודה על הפוסט ועל המילים. פשוט נהדר!

  • הגב פברואר 11, 2014

    אלה

    אפרת תודה רבה שהכרת לנו את וויאן .
    תמונות מדהימות !
    עכשיו הזכרת לי ,שיש לי שני סרטים מימי הפילים האהובים, שעדין לא פיתחתי… מעניין מה יש שם ומי יזכה לפתח אותם :)

    • הגב פברואר 12, 2014

      אפרת יפה

      איי זה יהיה מרתק לגלות את זה, אלה :)

  • הגב פברואר 12, 2014

    חתולי8

    וואוו, כמה מרגש.
    הצילומים מטריפים ביופיים. חתיכת כישרון!!
    וכן, את צודקת, מישהו חייב לכתוב על כך ספר!

  • הגב פברואר 12, 2014

    אריקה

    מרתק מאוד , עצוב שבחייה לא הכירו את כישרונה, אבל לפחות עכשיו נהנים ממנו, אהבתי מאוד

  • הגב פברואר 12, 2014

    רונית נאמן סלעי

    תודה! מקסים ומרגש!

  • הגב מרץ 20, 2014

    ארי

    פעם ראשונה שאני דורך כאן, והפוסט הזה מיוחד במינו!

  • הגב מרץ 25, 2014

    טל

    תודה אפרת!
    מרגש, מרגש, מרגש!
    הבנתי כי איש בעולם האמנות לא ידע שהיא מצלמת והיא מעולם לא הראתה את צילומיה.לצערי, אוצרים/ות מנהלים/ות גלריות ומוזיאונים אינם מתעניינים בכישרונות גלויים וחבויים כאחד. רק בשמו של האמן ובמידת יכולתו לנהל יחסי ציבור….

  • הגב נובמבר 17, 2014

    דנה גזית

    הסרט על אודותיה של הצלמת ויויאן מאייר יכול היה לזעזע כל הורה מאחר שהיא הוצגה בו כאישיות מעורערת חסרת תקנה.אישיות מעוותת ואף מסוכנת.כך סיפרו חלק מהאנשים בהם טיפלה בהיותם ילדים רכים.אין ספק שלאורך כל חייה התנהלה כסובלת מתופעות המאפיינות חולי אספרגר. דמות מעוררת רחמים.דמות המיטלטלת בעולם שאינו מסוגל להאיר לה פנים כפי שהיא לא היתה מסוגלת להאיר לו פנים.בניגוד מוחלט עומדים צילומיה של האמנית הגדולה הזאת.איזו רגישות יוצאת דופן אל האנשים בשוליים ! צילומי הנוף שלה כל כך מיוחדים .איזו עין של אמנית גדולה ! נדמה שהמצלמה היתה הדרך היחידה בעבורה ליצירת קשר עם העולם בו חיה.קשר שלא יכולה היתה ליצור ללא אמצעי העזר הזה.הפירסום כלל לא עניין אותה.הקודים ההתנהגותיים לא היו מוכרים לה.התמזל מזלנו -נחשפנו לכשרונה של נפש אבודה זו. אכן אמנית גדולה , יוצאת דופן .

    • הגב נובמבר 18, 2014

      אפרת יפה

      וואו מפחיד איך שאת מציגה את זה. וגם נכון. אמנם היתה אמנית דגולה, אבל טיפוס "מופרע" וכמטפלת לילדים- זה מאד מטריד. נקווה שזה משהו שהשתנה מאז שנות ה -50 ושדבר כזה לא היה קורה היום… הלוואי!

  • […] קישור ישיר […]

  • הגב יוני 26, 2016

    נטלי

    תמונות מרגשות, חדות וטומנות בחובן סיפורים שלמים. רואים את העוצמה שמאוחרי האישה האלמונית.
    הגעתי לאתרך ממש כבדרך אגב. נתבקשתי להכין מערך שיעור לכיתה ב על ויויאן מאייר (וכלל לא ידעתי במי מדובר) ועכשיו נחשפתי אליה.
    מדהים!

    • הגב יוני 28, 2016

      אפרת יפה

      תודה על תגובתך נטלי. לעלות על הסיפור הזה היה פריצת דרך עיתונאית בשבילי. אחרי כן הוא פורסם בהרבה אתרים. אני מתרגשת לחשוב שהוא כבר הופך להיות חלק ממערך שיעורים לכיתה ב. לדעת שבכל בן אנוש בודד וסגור חבויה מתנה ענקית. ולדעת ששום דבר לא הולך לאיבוד. אפילו כשהאדם מת, אותה מתנה אם הוא הוציא אותה לפועל, נשארת אלמותית ויום אחד העולם יגלה אותה ויעריך את האדם שיצר אותה – זה מסר עצום שכל ילד צריך לשמוע. איזה עולם נפלא!

השארת תגובה ביטול

להגיב על מיכל לבטל