זום אאוט

תינוקת של חברים חולה במחלה מסכנת חיים.

תינוקת תמימה ורכה?! למה? למה? ומי יכול להבין איך דבר כזה יכול לקרות!

zoom out
תמונת אילוסטרציה: via alem do amor

התינוקת שורדת. הרגל שלה- לא. משותקת לכל החיים שעוד עומדים לפניה.

"איזו אכזריות, זה בלתי נתפס. עוד לא למדה ללכת, וכבר נכה, איזה מן חיים יהיו לה!"

רופא חלוץ בשוויץ ממציא שיטת טיפול חדשנית, שלפעמים עוזרת לילדים כאלה. הידידים שלך רוצים לנסות. הם שוברים חסכונות, וכולם עוזרים לגייס עוד קצת, ועוד קצת.
יום אחד, הילדה הקטנה, אולי תוכל ללכת.

zoom out

תמונת אילוסטרציה: clickinmoms

ההורים המותשים לוקחים את התינוקת שלהם לשוויץ. אמא נשארת לצידה, אבא חוזר הביתה- להיות עם האח הגדול ולהחזיק את העסקים. לכולם עצוב לבד.
בדור שאין בו מטוסים אזרחיים, ולא וואטסאפ, ולא סקייפ- שוויץ היא כל כך, אבל כל כך רחוקה.

"איזו קללה ארורה, עכשיו כל המשפחה שבורה."

zoom out

תמונת אילוסטרציה: Bellerose kids clothes 

אבא כותב שיחסים בין מדינות נמתחים, שאמא תמהר לשוב הביתה, לפני שגבולות נסגרים.
מלחמה פורצת. מציאויות מטורפות.
התינוקת הנכה נשארת לבד במרחק.
מורטים שערות במתח, מחכים למכתבים.

zoom out

תמונת אילוסטרציה:  FLICKR

העיר כולה מפונה אל גטו. הם מגניבים מכתבים וגלויות לשוויץ, שולחים אל מנהלת המרפאה את כל הרכוש שלהם, כדי שתדאג לילדה. מתפללים שהוא יגיע לידיים הנכונות. משתגעים מצער ומדאגה.

אבל זהו. עכשיו תעשי זום אאוט.

zoom out

תמונת אילוסטרציה: via Look, see, shoot

אירופה עברה אימה ועינויים. המשפחה נכחדה. העיר נמחקה. התינוקת גדלה ויפתה. משפחה יהודית אמידה בשוויץ מאמצת אותה אל חיקה. היא לומדת ללכת ורוכשת השכלה גבוהה. יש לה אופי וגם כשרון, והיא מקיפה את עצמה בחברים ובאהבה.

זה נכון, היא יתומה. נפשה הבודדה עוברת קשיי התמודדות עם האבל, החסך והמוגבלות הפיזית. אבל היא חיה, ומתפקדת, ועצמאית, ומשכילה.
ואולי עוד יותר חשוב, היא לא חוותה את הטרור הנורא ההוא.

zoom out

תמונת אילוסטרציה: Collezioni Bambini magazine

התינוקת הזאת היא סבתא שלי. מלכה אצילית, יפיפיה וסמכותית. אשה משכילה ורגישה, עם חכמת חיים וחמלת אדם.
וילד עם סיפור כזה בדיוק היה גם סבא שלי ז"ל. הם עברו את אותו מסלול בלתי אפשרי. ואיזה שבט הם הקימו.

ביום השואה, סבתא שלי מלמדת אותי לעשות זום אאוט.

גם כשדברים נראים נורא. בלתי אפשריים, אכזריים, ולא הגיוניים. בייבי, זום אאוט.
הנכות שלהם הצילה אותם. המחלה, הכאב וההתמודדות ההיא, שמרו עליהם מן הנורא מכל. החוסר והבדידות הקימו להם את כל השבט הזה.

zoom out

תמונת אילוסטרציה: Becky earl photography

תעצמי את העיניים ותסמכי עליו. הגאון הזה שכתב את התסריט של החיים שלך.
תאמיני שהקונפליקטים שהוא יצר נועדו להצמיח אותך, להניע את העלילה – שהיא את – הלאה, אל עבר סוף מעורר השארה.

כשמשהו קשה לך, תביני שאת רואה רק פְרֵיים אחד. תתמסרי אליו, אנד זום אאוט.

לזכרם הקדוש של בני משפחת סבי וסבתי

69 תגובות

  • הגב אפריל 8, 2013

    נועה סטרלינג

    אחד הפוסטים היפים והמרגשים ביותר שראיתי וקראתי בנושא השואה היום. המבט האישי והאסתטי הזה נגע לי עמוק עמוק בלב. תודה לך.

    • הגב אפריל 8, 2013

      efrat

      ריגשת נועה. 3>
      אחרי הכל אני אומרת, בואו לא נחליש את עצמנו. הכאב כל כך עמוק ומדרדר לפעמים. בואו נתרכז באיך אנחנו לוקחים אותו הלאה, ונותנים לו את כח החיים.

  • הגב אפריל 8, 2013

    נועה

    מרגש מאוד!

  • הגב אפריל 8, 2013

    רויטל אלמוג

    תודה רבה על פוסט מרגש מאין כמותו.. ועם מסר כל כך פשוט ונכון,
    היום אשוחח עם 4 ילדיי על איך עושים זום אאוט..

    • הגב אפריל 8, 2013

      efrat

      והיה זה שכרי…

  • הגב אפריל 8, 2013

    מקופלת

    וואו, אני קוראת עם דמעות בעיניים, כמה עצוב וכמה מרגש וכמה נכון…

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      דורית אהובה, תודה!

  • הגב אפריל 8, 2013

    Lital Mordechai

    שומרת את הפוסט הזה עמוק בלב.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      ליטלוש, תודה שהכנסת אותי אליך ללב XXXXXX

  • הגב אפריל 8, 2013

    טלטליקה

    גמרת אותי עכשיו…
    איזה מרגשת..
    כתיבה מדוייקת ורגישה.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה טלטליקה יקרה!

  • הגב אפריל 8, 2013

    טליה

    עצמתי עיניים והדמעות נשרו לאט במורד הלחי. זום אאוט.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      וכמה זה נעים לבכות, וכמה זה מטהר…

  • הגב אפריל 8, 2013

    mayuk1

    פוסט לשימור. אין לי מילים…

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה על הפידבק, מאיה יקרה!!

  • הגב אפריל 8, 2013

    יפי

    אפרת, חדרת לי לעצמות.
    מרגש ומחכים

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      נשיקות, יפי!

  • הגב אפריל 8, 2013

    איילה

    מרגש. נעתקו לי המילים. את כל כך מדוייקת בבחירת המילים ובחירת התמונות , שאני רוצה עוד ועוד ועוד מזה.

    סבתא שלך אישה חכמה. זום אאוט. כל כך נכון.
    איילה.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה איילה. נמצא הזדמנויות לתת לך עוד ועוד מזה :)

  • הגב אפריל 8, 2013

    אפרת

    אפרת, המילים שלך כל כך יפות. סיפור/מציאות מרתקים.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה אפרתוש!

  • הגב אפריל 9, 2013

    שרי

    מרגש ומפעים, מסר כ"כ חד לחיים.
    כמו תמיד, כל מילה שלך יהלום.
    איזה פוסט להתחיל איתו את היום !!!

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      חיבוק, שרי יקרה 3>

  • הגב אפריל 9, 2013

    שרית

    כול כך מרגש והופך את הזכרון ההוא לחלק נוכח שתורם גם לחיינו בהווה.
    כבת לאם שעברה את ילדותה בגטו וורשה אני יודעת כמה הבחירה הזו של סבתך היא אצילית, מיוחדת ומעידה על גדלות נפש.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      אמונתי בחיים היא לקחת כל זכרון וכאב ולהפוך אותו לכזה שתורם לחיינו בהווה. כך יש לו מטרה ומשמעות.

  • הגב אפריל 9, 2013

    גלית

    פוסט מרגש ותמונות שאומרות הכול.
    צריך ללמוד מסבתך ולעשות לפעמים זום אאוט בחיים.
    תודה

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה גלית. יש כל כך הרבה מה ללמוד מסבתא!

  • הגב אפריל 9, 2013

    אולגה

    פשוט תודה.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      תודה אולגה יקרה!

  • הגב אפריל 9, 2013

    תמר

    אפרת יקרה, תודה! בדיוק עם הקפה של הבקר, בתקופה לא קלה, כשתחושת חוסר האונים סוגרת, קיבלתי את המייל ו..זום אאוט.
    תודה לסבתא על זוית הראייה ולך על השיתוף הכה מדויק ונוגע.

    • הגב אפריל 9, 2013

      efrat

      ריגשת אותי. מתפללת שהתקופה הזו תחלוף מהר וכבר בקרוב תוכלי לראות אותה מפרספקטיבה אחרת.

  • הגב אפריל 9, 2013

    תמר

    וואו! אי אפשר להישאר אדיש לפוסט כזה.
    כתוב כל כך נכון. כל כך עמוק. כל כך חודר! תודה

  • הגב אפריל 9, 2013

    אופירה

    "תעצמי את העיניים ותסמכי עליו. הגאון הזה שכתב את התסריט של החיים שלך. תאמיני שהקונפליקטים שהוא יצר נועדו להצמיח אותך, להניע את העלילה – שהיא את – הלאה, אל עבר סוף מעורר השארה."

    תודה רבה על המילים המחזקות האלה.

  • הגב אפריל 9, 2013

    סיון

    וואו!! איזה מילים, איזה סיפור, איזה מסר, איזה תיאור, אילו תמונות…
    פוסט מקסים, מרגש ומלא מלא באופטימיות למרות הכול.
    ריגשת אותי!

  • הגב אפריל 9, 2013

    אופירה

    אחד הדברים המרגשים והמקסימים שקראתי. התמונות מרגשות ומוסיפות.
    תודה.

  • הגב אפריל 9, 2013

    מיכל

    פרטת על נימי נפשי…כל כך מרגש ומלא עוצמה! יש לי דמעות בעיניים.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      מיכל יקרה תודה שהתחברת אלי ונתת לרגש להכנס לליבך.

  • הגב אפריל 9, 2013

    רחלה

    מצומררת עד קצות הבהונות… פוסט מדהים על זכרונות, על פרופורציות, על אמונה, על משפחה…
    על השחרור של השליטה הזו שאנחנו תקועות בה כל כך חזק, לעשות מה שאפשר – אבל לסמוך על כך שיש מי שיודע את סוף התסריט.
    שבאמת, גם כשנראה שהדברים מתפתחים לכיוונים שלא חשבנו ולא התכוונו, יש תקווה שבסוף הדרך נודה על מה שהיה ונבין שהיינו צריכות את זה.
    כשאני נמצאת במשבר, אני נוהגת להתפלל: "רבונו של עולם, אני יודעת שזה לטובתי. רק בבקשה תעשה שהזמן יעבור מהר עד שאגלה למה הייתי צריכה את הקושי הזה…"

    תודה על נגיעה אמיתית ומרגשת, נקודה קטנה אבל עצומה על תקופה מטורפת.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      רחלה מדהימה, כמה ריגשת! אני מצטרפת לתפילה שלך שתראי פרספקטיבה מאד מאד בקרוב!! חיבוק גדול וחם XXXX

  • הגב אפריל 9, 2013

    חיפושולי

    ריגשת אותי עם סיפור החיים המעניין הזה!! וסבתך היא אישה חכמה מאוד!!
    שולי

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      תודה שולי. אכן אכן :)

  • הגב אפריל 10, 2013

    תמי

    תודה על התזכורת, לכולנו זה שמחה לדעת שיש מכוון.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      והרווחה גדולה! תודה תמי :)

  • הגב אפריל 10, 2013

    דקלה

    מצמרר ומדמיע. כתבת כל כך יפה, ממש אין מילים. תודה רבה, שרק נצליח במשימה הלא תמיד קלה הזאת – להתרחק ולראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      אמן! תודה דקלה מקסימה!

  • הגב אפריל 10, 2013

    ענבל

    דמעות ועוצמה.
    מתגעגעת לסבא וסבתא שלי גם.
    תודה אפרת על כתיבה שנוגעת בלב.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      תודה ענבל יקרה! סבא וסבתא שלך יכולים להרגיש אותך דרך מילים של תפילה, כך אני מאמינה… דברי איתם!

  • הגב אפריל 10, 2013

    שירה

    מקסים!! מרגש ומדהים

  • הגב אפריל 10, 2013

    אביטל

    אפרת יקרה
    רגשת אותי עד דמעות בפוסט היפיפה שלך,בכתיבה הענוגה שלך ובתמונות המקסימות.
    אופטימיות זה שם המשחק,

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      תודה אביטל! אני מתרגשת שדיברתי אל ליבך.

  • הגב אפריל 11, 2013

    חתולי8

    הדמעות זולגות…. בהתחלה מעצב, אחר כך מהתרגשות….
    איך שאת כותבת אהובה אחת….
    (ובלי קשר יש לי הרבה לומר על מי שכתב את התסריט הפרטי שלי…).

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      אז תגידי לו, הוא נורא אוהב פידבק ;)

  • הגב אפריל 12, 2013

    יעל.קיפודים

    סיפור מרגש ביותר, והאופן הזום-אאוטי שבו בחרת להציג אותו – נפלא.

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      תודה יעל! הלוואי והיתה לי התבונה לעשות זום אאוטים לעיתים יותר קרובות :)

  • הגב אפריל 12, 2013

    סבתא

    אני גאה בך!

    • הגב אפריל 12, 2013

      efrat

      נשיקות וחיבוק גדול -גדול סבתא!!

  • הגב אפריל 13, 2013

    ליאת בלזר

    גמרת אותי…הצלחת להעביר כל כך הרבה עוצמה ,רגש וחום בסיפור הזה..
    מלכה!!
    שבוע טוב

    • הגב אפריל 14, 2013

      efrat

      תודה ליאת מקסימה! הרגש הוא עוד מתנה שקיבלתי מסבתא שלי…

  • הגב יולי 14, 2013

    מיכל

    וואו… ריגשת!
    ואהבתי מאוד מאוד את הרעיון של זום אאוט לחיים. מקווה שאצליח להפנים את הרעיון היטב בחיי היום יום, הלוואי ואזכור להגיד לעצמי לעשות זום אאוט כשקשה… :-)
    תודה על התובנה החדשה שלימדת :-)

  • הגב אפריל 16, 2015

    יערה

    מרגש כל כך, מנסה לשאוב ממך את האופטימיות ולהעביר הלאה, היום הזה תמיד כל כך קשה והאמת שהשוא. היא חלק בלתי נפרד מחיי כל יום, זוכרת את סבי וסבתי היקרים מכל ואת כל המשפחות וממשיכה הלאה. תודה אפרת

  • הגב אפריל 16, 2015

    נועה לוי תובל

    וואו, פקחת את עיניי בסוגייה בוערת מאוד, בנושא התמודדות אישית עם ילדים. ריגשת אותי כמו שאף פוסט לא ריגש. נגעת עמוק מאוד. כמה מעצים. תודה

    • הגב אפריל 16, 2015

      אפרת יפה

      תודה נועה. כל כך מזדהה מאחר והייתי ילדה רגישה במיוחד ותמיד נזהרתי באיך ועד כמה לחשוף את הילדים.

  • הגב אפריל 16, 2015

    דניה

    קראתי ועצרתי את הנשימה. רק בסוף פלטתי את כל האוויר שנשאר תקוע בריאות, בלב… תודה. התרגשתי.

  • הגב אפריל 16, 2015

    עדית

    וואו !
    כמה יפה ומרתק כתבת.
    תודה על השיתוף

השארת תגובה ביטול

להגיב על גלית לבטל