מיתוג אישי זה לא אנושי

מחשבות:

מיתוג אישי זה לא אנושי

אולי נשחט איזו פרה קדושה?
אולי מיתוג יכול – וצריך 
ללמוד דבר או שניים מאיתנו
על איך מתנהג אורגניזם חי?

רציתי להציע לכם להקשיב לזה
להקשיב לדבי מילמן (דקה 35) מדברת בשקט, על האוקסימורון בין להיות מותג עצמי (personal brand) לבין להיות אדם – להיות אנושי.

ולהקשיב לרעמים שזה מעורר בתוככם.

כי פתאום, בשקט, היא הסבירה לי הכל. 

את כל מה שאני מרגישה ויודעת, את כל מה שאני לא יודעת שאני יודעת. 

היא הסבירה לי את מה שאני מורדת נגדו, בלי להבין אלו אלילים אני מטיחה ברצפה, ובאילו פרות קדושות אני בועטת.

מסכת קרמיקה, אלמנט דקור |  תמונה: Studio Somee

Headless human-shaped pillow by Aseptic Studio
Headless human-shaped pillow by Aseptic Studio

סטודיו Aseptic הלונדוני, מעצב כריות אגרונומיות בצורת פלג גוף עליון של אדם.
לכרית זרועות ארוכות במיוחד והיא נועדה לדמות חיבוק אנושי.
היא נוצרה מבדידותם של צעירים עירוניים, המתמודדים עם מתח ולחץ בעבודתם,
ומשתוקקים לחוש את עוצמתו המרגיעה של חיבוק אנושי, גם אם רק 'בכאילו'. 

תמונות: Aseptic Studio

הכל, חוץ מצפוי

מותג, היא מסבירה, מחנך את העולם לצפות מאיתו למסר קבוע, להישגים צפויים בתחומים צפויים. אתה מבטיח חוויה מסויימת, והקהל שמח לצפות בדיוק לזה.

אבל כשאתה בן אדם, כשאתה אנושי – אתה הכל חוץ מאשר צפוי ועקבי. אתה אורגניזם חי, מורכב, משתנה!

אנחנו מבולגנים, אנחנו רגשיים, אנחנו לא צפויים, ולא עקביים.
אנחנו מפתיעים את עצמנו והולכים לכיוונים חדשים ואחרים. יום כאן, יום שם. 
אנחנו מחפשים.

אבל האם לא זו בדיוק היא המהות של להיות אנושי?!

Claudia Fontes Ceramics ‘Fungus’ Sculptures
Claudia Fontes Ceramics ‘Fungus’ Sculptures

האמנית הארגנטינאית, Claudia Fontes יוצרת פסלוני קרמיקה
שחוקרים, בצורה פואטית במיוחד, את הדה-קולוניזציה, בטבע, בהיסטוריה ובחברה.
הדמויות הלבנות שלה 'מעלות עובש', הופכות בחלקן לפטריות או מצמיחות נבגים.

תמונות:  Claudia Fontes

האם הפסקתי לחיות עד הסוף?

אם כל כך הרבה אנשים הפכו בעשור האחרון למותג,
האם זה אומר שכל כך הרבה מאיתנו הפסיקו לחיות באמת עד הסוף?!
האם אני הפסקתי?!

דבי מילמן הסבירה לי את המעגלים בהם הסתובבתי עם מה שהפך להיות המותג שאני – "קפה ויפה".

היא הסבירה לי על מה ולמה התחלתי לתעב אותו. לעצבן אותו. לעשות לו דווקא.

הוא הפך את החיים שלי לכל כך צפויים, שלא יכולתי להופיע כאן יותר ולכתוב "סתם" על עיצוב.
לא יכולתי להתחייב לחיים של דשדוש באותו מקום. 

רציתי להפתיע – בעיקר את עצמי.
רציתי לטרוף תחומים חדשים.
רציתי להתנסות, לשחק, לבטא, ולחיות את החיים שלי עם כל רבדי החיות.

להיות מותג, דרש ממני לספק את מה שציפו ממני לספק. להמשיך ולעסוק בנושאים שכבר מיציתי.
להשאר בנשל שכבר מזמן הישלתי.

ואלילים כאלה, בלי לחשוב פעמיים – אני פשוט מטיחה ברצפה ומנתצת.

by hand dan stockholm bricks
by hand dan stockholm bricks
by hand dan stockholm bricks

דן סטוקהולם לוכד את פעולותיו הביצועיות בתוך תהליך היצירה.
הוא בנה מיצג מיציקות גבס שליליות של ידיו החפויות, היוצרות קיר של לבני חימר אדומות.
כל לבנה חושפת מחווה ידנית אחרת של פרידתו מלבני הקיר של בית אביו, לאחר שזה מת.

תמונות: Dan Stockholm

"אנשים זעמו כשבוב דילן עבר מגיטרה אקוסטית לגיטרה חשמלית.
אנשים זעמו כשג'וני מיטשל התחיל לנגן ג'אז.
אנשים זעמו בכל פעם שמדונה או ליידי גאגה עשו שינוי.
כאילו – באיזושהי דרך – בגדנו בצפיות שלהם, או בציפיות שלהם מאיתנו למה אנחנו מסוגלים."

~דבי מילמן, מתוך הפודקאסט hurry slowly

אמנות עץ Ariele Alasko
הצילו, השטיח נמס (מקור לתמונה לא נמצא)

תחיו, כאילו אתם לא מותג

בטייק על הציטוט המפורסם של פורקי, נא הרשו לי להוסיף:

"תרקדו, כאילו אף אחד לא מסתכל
תשירו, כאילו אף אחד לא מקשיב
תרשו לעצמכם לחיות, כאילו אתם לא מותג…"

כן. יטיפו לכם שאתם טועים.

כן. יגלגלו עיניים בחרדה. יזדעזעו להיווכח עד כמה אתם לא מקצועיים.

עזבו, זה רק עניין של זמן עד שכולם בעקבותינו.

המאייר Andy Pizza

צלחות עם אופי  Ariele Alasko
itamar heifetz hand caligraphy

קליגרפיה ידנית מלאת לכלוך, תנועה ואמוציות – איתמר חפץ
ממליצה לכם לקרוא גם את הראיון איתו ב uncoated

YU QINGCHENG GALLERY IN TIANJIN, CHINA BY ZHANGHUA ARCHITECTS
YU QINGCHENG GALLERY IN TIANJIN, CHINA BY ZHANGHUA ARCHITECTS
YU QINGCHENG GALLERY IN TIANJIN, CHINA BY ZHANGHUA ARCHITECTS

עבודת אדריכלות עוצרת נשימה של zhanghua architects לגלריית צ'ינג קונג צ'ו בטיאנטין.
המבנה תוכנן כך שידמה התפתחות אורגנית. נוצרים בו קימורים והוא הולך ו'קורס' לקראת סופו.
אם תביטו בתקריב תראו שגם אמנות החימר של החיפוי מדמה בלוטות בבשר חי.

תמונות: zhanghua architects

הקהל יכעס

בשנים הקרובות מותגים יתחילו להשתנות. 

כן, גם אלה הכבדים, המקצועיים, המרשימים והעקביים. האבות המייסדים. התנ"ך של המיתוג.

בעולם שככל שיעשה אנושי פחות, ילך ויעשה – באופן פרדוקסלי – אנושי יותר, הם יהיו חייבים לשנות אסטרטגיה כדי לשרוד.

במקום שאנחנו ננסה ללמוד מהם כל הזמן, הם יתחילו ללמוד מאיתנו. 

ודווקא את רגעי האמת שלנו הם יבקשו לנכס.

הם יתחילו לעשות בלגן.
הם ישנו את ה"קול" שלהם, ללא התראה.
הם יפתיעו את הקהל. 
הם יחפשו את עצמם.
הם יהיו לא ברורים.
הם יתאמצו לשבור את העקביות המקודשת. 

הם ינסו לשחק אותה אנושיים.

 

והקהל יכעס – ואז יתפייס, ויתאהב בחזרה. 

כי אין דבר שאנחנו אוהבים יותר מאשר אנושיות.

עכשיו, לכו להקשיב לדבי מילמן (דקה 35).

29 תגובות

  • הגב ינואר 15, 2020

    עטרה

    אפרת
    אמיתי זה הכי מותג
    ואת אמיתית בלי קליפות
    וטוב שחזרת לקפה וליפה
    חיכנו לך

  • הגב ינואר 15, 2020

    עדי

    איזה פוסט מרשים ומעורר מחשבה, תודה!

    • הגב ינואר 16, 2020

      אפרת יפה

      תודה עדי. ממש. אני לא מפסיקה לחשוב על זה.

  • הגב ינואר 15, 2020

    שרה לאה מילר

    מענין מאד .נוגע לי אישית במסע שלי. מרגישה שאלו מילים אחרות לתחושת השקר שעולה כל כך חזק ברשתות .אחידות של פיד שבאיזהשהוא שלב הופכת להיות כל כך משעממת . ..כדוגמא

    • הגב ינואר 16, 2020

      אפרת יפה

      האובססיביות בפיד היא אחד הדברים שהרגו אותי. אי אפשר כבר.

  • הגב ינואר 16, 2020

    יעל שקד

    פוסט מעורר מחשבה, כתבת מקסים!
    תודה על שיתוף המחשבות ועל הקישורים השזורים בהן….

    • הגב ינואר 16, 2020

      אפרת יפה

      תודה יעל
      הנושא נגע בי עד לעומק והתסיס אותי מאד
      התובנה שדבי מילמן הציעה לי היתה מכוננת, שהייתי חייבת להפיץ אותה
      אני מתרגשת שאתן מתחברות

  • הגב ינואר 16, 2020

    נגה פרשני

    כל כך אחר, כל כך נעים, כל כך אנושי.
    תודה על השיתוף!

  • הגב ינואר 16, 2020

    אסתי ש

    אפרת, איזה פוסט יפהפה. מלא בכנות, בהתבוננות, בכבוד לתהליכים פנימיים. כל כך אנושי:)
    זה מתחבר לי מאד למקומות בחיים בהם אנחנו תופסים משבצות, ואנשים פשוט רגילים לראות אותנו ממלאים פונקציה מסוימת, מביעים דעות מסוימות, לוקחים על עצמנו תפקיד מסוים. וכמה זה קשה להיזכר שהמשבצת הזו היא לא אנחנו ולא חייבת להגדיר את מי שאנחנו. וכמה זה קשה להרגיל את הסובבים שהשתנינו. וכמה זה קשה להזכיר לעצמנו.

    היצירות שמלוות את הפוסט כל כך יפות. באיזו רגישות ועין מתבוננת את מלקטת אותן… העיצוב של כפות הידיים בתוך הגבס נגע לי במקום עמוק בלב, שאפילו אין לי מילים להגדיר אותו. אולי זה ההיפוך בין ידיים שהן החלק החיצוני, המושט החוצה, האיבר שהוא ממנו והלאה, שהופך פה לחלק פנימי שמורגש רק בחסרונו. הנה עוד ויתור על מותג לטובת רעיון אנושי…

  • הגב ינואר 17, 2020

    אורה ניב

    אפרת יקרה,
    כשהקישור השגוי שלך הוביל אותנו ל..שום מקום בעצם, כל כך נבהלתי! חשבתי שאת רומזת לנו…לא חשוב…. העיקר שאת פה,חכמה ונהדרת כתמיד.
    אוהבת אורה

    • הגב ינואר 19, 2020

      אפרת יפה

      אוי אורה אורה… אהובה שאת!
      אני כל כך מצטערת שנבהלת
      זו היתה טעות כל כך טפשית ולא מכוונת
      אבל עצם הבהלה שלך מרגשת אותי
      איזה עומק של איכפתיות… זכיתי בך!!!
      חיבוקXX

  • הגב ינואר 17, 2020

    דבורה פלדמן

    הגיע הזמן להגיד את זה בקול. שאפו על האומץ!
    אני חושבת שנגעת רק בקצה הקרחון של מה זה עושה לנו כפרטים וכחברה, וכל העולמות בהם זה נוגע.
    אז תמשיכי לשחוט פרות קדושות ולהטיח אליל אחר אליל בדרך לאנושיות…
    ואולי כדאי שבמקביל ליצירת דרך חדשה, תשתמשי גם בפלטפורמות הקיימות כדי להלחם במיתוגיזציה מבפנים (:

  • הגב ינואר 17, 2020

    רעות פרנקל

    אפרת זה מרתק ממש. מרגישה שזה מעסיק אותי כבר איזה זמן ולא ידעתי לתת לזה מילים. והעבודות שהבאת פה וואו.

  • הגב ינואר 18, 2020

    טלי

    וואו, ממש חץ ללב. תודה על זה

  • הגב ינואר 22, 2020

    יערה

    כמה מחשבות את תמיד מעלה אצלי, וכמה יופי!

    • הגב מרץ 2, 2020

      אפרת יפה

      הו זו תגובה שממש מרטיטה את ליבי
      אם יש דבר שאני אוהבת זה לגרום מחשבות… ♡

  • הגב פברואר 11, 2020

    נעמה אורבך

    מאוהבת בכל אחת מהבחירות שהבאת לפוסט הזה. מילים ויצירות.

  • הגב פברואר 24, 2020

    נעמי גלבך

    פוסט מעורר מחשבות
    שוחט אכן את כל הפרות הקדושות
    ועושה את זה הכי נעים שאפשר (אם זה יכול להיות נעים)

    ברמה האישית מתחברת לכל מילה, ונתן לי אפשרות נוספת לחשוב מחדש על כל מה שמאכילים אותנו כבר כ"כ הרבה שנים.

    • הגב מרץ 2, 2020

      אפרת יפה

      תודה נעמי
      זה שאת שבאה מזירת המיתוג ומתחברת לגישה החדשה שאני מציעה – עושה את הכל מאד מעניין :)
      אגב, זה לא בהכרח "שהאכילו אותנו" טעויות. זה עבד נהדר בשעתו.
      אבל העולם שלנו פלואידי, אנחנו משתנים, הכל משתנה.
      אז גם לגבי זה, כמו כל דבר, כדאי להשאר פתוחים וקשובים לשינוי…

  • הגב פברואר 24, 2020

    נעמי גלבך

    אה ושאלה – לגבי הלינק לדבי מילמן
    הגעתי לדף הבית שלה

    אפשר לינק ישיר להרצאה?

  • הגב פברואר 24, 2020

    ריקי ברקוביץ

    מעורר המון מחשבות
    ופותח את העיניים לראות במבט אחר את החיים סביבנו.
    תודה שאת ♡

  • הגב מאי 10, 2020

    אסתי

    וואו, מעורר מחשבה,
    תודה על השיתוף!!

השארת תגובה ביטול

להגיב על נעמי גלבך לבטל