לחיות: האור דרך החור

beauty through a crack in an ugly iron fence

תמר שאלה בתגובה לפוסט הקודם, איך הכל אצלי מושלם "עם כל הילדים, והכל…"

זו התשובה שלי, ואפילו צילמתי אותה:

 

היו לי חיים. קיבלתי אותם ככה.

הסתכלתי להם בעיניים, כפי שהם.

הסטתי בזעף ניצוצות של יופי,

נזם זהב באף של חזיר.

 

היו לי חיים. חייתי אותם ככה.

משפילה עיניים, בוחרת לא לראות.

לא להתמודד עם מציאות מכוערת,

שאיגפה אותי מכל הפינות.

 

ויום אחד ידעתי שדי, ולא עוד.

כפתור פנימי נדלק, הוצפתי אור.

התחלתי להביט. לבחון לעומק.

לבחור להסתכל על הדברים שכן.

 

מתוך בחירה מודעת, פתחתי זום.

נעלתי עדשה על הפריים המושלם.

המוזנח והמלוכלך נשארו ברקע,

בחרתי שלא לראות אותם.

 

מעתה – הסובייקטיביות חוגגת.

אני עושה את הסטיילינג ובידי לבחור,

מה יכנס לפריים של חיי,

ומה ישאר – מעבר לחור.

 

אי שם מעבר לקשת יש גדר של כיעור.

היא גבוהה, אפורה וחונקת,

כולה בטון, וברזל, וניכור.

מאחורי הגדר יש מי שעומדת,

ובליבה מבקשת לראות,

רק ריבוע מושלם של יופי,

רק את האור דרך החור.

beauty through a crack in an ugly iron fence

כותבת ועורכת. מייסדת ועורכת את מגזין הלייף סטייל, קפה ויפה.

41 תגובות

  • להגיב יוני 8, 2017

    ש

    עוקבת אחרייך בשקט בדרך כלל,
    כתבת מקסים, הלוואי ונדע לסנן קצת יותר ולבחור כמו שאמרת מה נכנס לפריים של חיינו ומה נשאר בחוץ!
    ואם זה לא חצוף אשמח לשמוע מי הגיע ראשון הפריים המושלם או הטקסט?

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      ש יקרה, תודה שיצאת מהשקט שלך והגבת כדי לחזק אותי. זה משמעותי מאד בשבילי.

      וזה בכלל לא חצוף לשאול, כי זה באמת מאד מעניין ורלוונטי, ואשמח לשתף:
      כפי שכתבתי לרעות, התמונה הספונטנית מאד, היתה ההשראה.
      וזו הדודה המדהימה שלי מלכה, שבין כל סגנונות הטיפול שבהם היא מלווה אנשים בדרכה המיוחדת והמאד מחבקת, הסבירה לי את תורת הפוטו תרפיה ונפלאותיה.
      התמונה הזו הגיעה ככה, בטבעיות, כמה ימים אחרי השיחה איתה, והיא האירה לי פינה עמוקה מאד בתודעה שלי ובהשקפת עולמי הנוכחית לעומת העבר.

    • להגיב יוני 8, 2017

      עידית

      מקסים – הלוואי וכולנו נדע לעשות זאת

  • להגיב יוני 8, 2017

    תמי סלע

    וואו…..כתבת את אשר על ליבי, הלוואי והייתי מצליחה לנקות את כל הלכלוך מסביב, והייתי מתמקדת רק בכל אשר יפה בתוכי

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      תודה תמי, זכות לי לגעת בעניינים אשר בליבך.
      אני מקווה שעצם החשיבה על כך, עצם התמונה והדיון יעשו אצלך בלב את רוב העבודה. תני לזה להוליך אותך הלאה. אם תרצי זה יקרה.

  • להגיב יוני 8, 2017

    שירה

    ושוב, כמו קוסמת עם מקלדת, את כותבת אותי, אחרי בוקר קצת מבלבל. תודה על התזכורת, על היכולת לבחור.

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      שירה יקרה, כנראה שאותו משהו בי – שאותו אני כותבת – הוא גם בך, וגם בחברות האחרות שמצאו בו את עצמן.
      אני מניחה שאותו משהו, מצוי בעצם אצל כולנו, אם רק נסכים להביט לו בעיניים.

  • להגיב יוני 8, 2017

    תרצה

    תודה

  • אפרת יקרה, כתבת מילים שנוגעות בי מאוד. בדיוק כותבת פוסט על הכרת תודה שמשנה לי את התודעה וגורמת לי לבחור לראות יותר ממה שיש.
    גם אותי שואלים לא אחת, איך אני מספיקה הכל ואיך הכל כ"כ מוקפד ויפה (ובכן, ממש לא)
    ואני מסבירה שלא תמיד הכל רואים ולא תמיד צריך גם לראות.
    ושאני אנושית ורגילה וגם אצלי יש בלאגן
    אני רק בוחרת להראות חלק מאוד מסויים.

    התמונה מעולה!

  • להגיב יוני 8, 2017

    רעות

    נהדרת את! וכרגיל ממלאת בהשראה..
    התמונה מדליקה.

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      תודה רעות יקרה.
      התמונה שצולמה בספונטניות (בדרך חזרה מהפארק עם הילדים העייפים…) הסבירה והמחישה לי את מציאות חיי העכשווית.
      היא היתה ההשראה לפוסט הזה.

  • להגיב יוני 8, 2017

    מורן שירה פוגל

    נפלאה שאת! לא יכולה שלא להיזכר בציטוט השחוק אך הנפלא של ליאונרד כהן…
    There Is a Crack in Everything, That’s How the Light Gets In

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      אוי הוא מבטא בדיוק את מה שניסיתי. תודה ששתפת אותי, מורן, כל כך אוהבת לאונרד כהן. כל כך אוהבת את השורה הזו.

  • להגיב יוני 8, 2017

    הילה

    מרגש!
    יש לנו נטייה לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר,
    לכל אחד שק עם התמודדיות..

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      הילה יקרה, מסכימה עם כל מילה. תני להוסיף עוד משפט ולסגור את הדברים שאמרת:
      לכל אחד יש שק עם התמודדויות, אבל הוא יכול לבחור האם הוא ממקד את ההסתכלות שלו באותו השק או בוחר להסתכל סביב על מה שעושה לו טוב ומוציא אותו מהשק הזה.

  • להגיב יוני 8, 2017

    מינה

    כתבת אמת ! והיא הכי נקיה שיש ….

  • להגיב יוני 8, 2017

    Dalit

    מרגש, מטלטל, נוגע, כתוב נפלא. תודה

  • להגיב יוני 8, 2017

    שרית

    💘

  • להגיב יוני 8, 2017

    רות

    קראתי שוב ושוב והבנתי שמה שכתבת מתלבש עליי בדיוק עכשיו.
    תודה!
    לפעמים צריך תזכורת למה שיש (ולא למה שאין).

    • להגיב יוני 8, 2017

      אפרת יפה

      תודה רות. אני מתרגשת אם הרגשות הכמוסים שלי מצליחים לעבור הלאה – אליך, ואיתך.
      קבלי חיבוק!

  • להגיב יוני 8, 2017

    ימה

    כלכך כלכך נכון! ומדוייק!
    זה מה אנחנו בוחרים לראות ולהראות, וזה קשור האחד בשני מאוד.
    תודה שפרסמת עבור כולנו ♡

    • להגיב יוני 11, 2017

      אפרת יפה

      תודה על החיבור שלך ימה, ותודה לכולכן שאתן מקשיבות לי ומכילות אותי בכזו הזדהות והבנה ♡

  • להגיב יוני 8, 2017

    איריס

    תודה רבה
    על התזכורת
    על השיר ועל האתר, כמו צמר גפן רך ונעים ברוח ..

    • להגיב יוני 11, 2017

      אפרת יפה

      אוהבת את הדימוי שלך איריס לצמר גפן רך ונעים ברוח… ברשותך אקח אותו איתי הלאה… קבלי חיבוק!

  • להגיב יוני 8, 2017

    הגר ארגמן

    וואו.. כמו גל דבר בבלוג שלך, כתבת כ״כ יפה! ריגשת ועשית לי טוב על הלב אז רציתי לומר תודה :) בהחלטת מנסה לאמץ בחיי האישיים

    • להגיב יוני 11, 2017

      אפרת יפה

      תודה על החיבור שלך הגר יקרה את משמחת ומרגשת אותי

  • להגיב יוני 9, 2017

    אביטל

    אפרת יקירה,אני עוקבת אחריך ומתענגת על כל פוסט שאת מעלה. אבל זה, תפס אותי ביום של קושי ודמעות וכאב, וקראתי שוב,והרגשתי סוג של לטיפה מנחמת ומרגיעה. תודה ששלחת לי-לנו, את התובנות הנפלאות שלך והצילום המדהים.

    • להגיב יוני 11, 2017

      אפרת יפה

      אביטל יקרה, אני כל כך מתרגשת ממה שאת מתארת. האופן שבו כולנו אותו דבר. כולנו באותה התמודדות, וכולנו יכולות להושיט יד אחת לשניה.
      שולחת לך חיבוק גדול ותפילה שהקושי והדמעות יתחלפו בטוב שקט, עמוק ויציב.

  • להגיב יוני 11, 2017

    orit

    מקסים ומרגש.

  • להגיב יוני 12, 2017

    רונה

    תודה לך, על הרגישות, על הדיוק, על השיתוף מחדרי ליבך.
    לוקחת איתי..
    ועל הדרך הזכרת לי כמה התגעגעתי לצלם
    ❤️

  • להגיב יוני 15, 2017

    נטאלי

    מדהים.
    התמונה, השיר…
    חיכיתי לקרדיט למשוררת, קראתי שוב, חפשתי בתגובות.
    פשוט וואו, כ"כ ראוי לפירסום בספר שירה, בגלוית אומץ.
    מרחיב את הלב, מעודד, מרפא.

  • להגיב יוני 19, 2017

    רחלה

    קפצתי לרגע להגיד לך כמה התגעגעתי לקסם שלך… וקיבלתי חיבוק וירטואלי ונגיעה ישירה עמוק ללב. תודה, אפרת יקרה!

השארת תגובה ביטול

להגיב על אפרת יפה לבטל