להיות: שנת הפרפר

new years resolutions

זה התחיל במוצאי שבת והעמיק בראשון.

לכולם באינסטגרם, מסתבר, היתה שנה מדהימה.

תהיתי: איך זה יתכן שלכולם היתה שנה מדהימה, בשעה שלי היתה שנה נאנקת?

שנה נמנעת-נלחמת, מתקדמת-נעצרת,

נאבקת, מתרוצצת, מחפשת, מתרצת?

ואיפה הם כל אותם אינסטגרמרים שנאנקו ונלחמו וחיפשו אף הם? מדוע אין קולם נשמע?

 

תהיתי: איך זה אפשרי שכולם התעופפו כפרפרים צבעוניים בשמש, בשעה שאני הייתי גולם?

תקועה, מתחפרת, מתוסכלת, מבוהלת.

שורטת בציפורני את החותלות הכובלות אותי. מגששת חסרת מנוח לפצוע לי חריץ.

 

הפקעת

אבל עצם המחשבה זימנה חזיון.

כי בעין הזו, המיוחדת לימים האחרונים של דצמבר-לימים הראשונים של ינואר, ראיתי שוב את הגולם.

אבל מכאן הוא היה נראה מעט אחרת:

פקעת.

עם סימני מתיחה.

 

ואותה התבוננות הולידה השתאות.

היא הבחינה שהמאמץ הסיזיפי העמוק – הותיר רמז של חותם.

שהחיפוש, שהטרוף, שהתשוקה – הובילו תהליך,

שגם אם הוא ארוך עד קץ כל הימים, הוא בכל זאת מובל. פיקסל אחד בכל פעם.

מובל על ידי.

הנאנקת, הנאבקת, המחפשת.

 

פיקסל אחד בכל פעם

ואותה התבוננות, שהרימה אותי מספר סנטימטרים מעל לתמונה, ברגע של ינואר,

ציירה תמונה אחרת.

על שנה נהדרת.

שנה בה עשיתי משהו גדול עם עצמי, גם אם ההתבהרות עוד רחוקה והדרך עוד מתשת.

 

new year resolutions

 

ואז הבנתי איך זה. הבנתי הכל.

כי העין הזו, המיוחדת, לימים האחרונים של דצמבר-לימים הראשונים של ינואר,

רואה פקעות ברנטגן.

היא רואה שרטוטים שחורים-לבנים של פרפרים שבפנים.

היא דוגמת את סימני המתיחה.

מבינה את הבדיחה.

היא מבטיחה:

"גולם שלי, גם אם אתה ראית פקעת, זו היתה לכל הדעות שנת הפרפר!"

 

new year resolutions

הקיט לפרפרית המתמודדת:

RISING STRONG – התנ"ך לשנת הפרפר, מאת ברנה בראון המדהימה

ARTIFACT UPRISING – הופכים את האינסטגרם שלי לפרינט באיכות עוצרת נשימה, בגימור מושלם, וביחס חברי ומחבק

YIELD – מחזיקי תמונה שביופיים מחזיקים לי את הקיום, פיקסל אחד בכל פעם

MICUSH – הגריד להתלות עליו

כותבת ועורכת. מייסדת ועורכת את מגזין הלייף סטייל, קפה ויפה.

14 תגובות

  • להגיב ינואר 8, 2017

    שירה גנני

    לפעמים אני משתאה איך קורה שאחרים כותבים את אשר על ליבי. לוקחים את המופשט, המעורפל ולעתים הערפילי ומקלידים אותו- אות אחר אות, מילה אחר מילה, שוזרים את הרחש שאצלי לכדי תיאור פשוט ומדוייק. ואת עושה את זה בכזו עדינות וחמלה, כאילו ידעת שבליבי מדובר, לא רק בליבך. אז שולחת לך חיבוק, מפקעת לפקעת. שנת 2017 תהיה טיול איטי ומתפתל למעלה והלאה, כי כשיש תשוקה, כוונה ותעוזה – אין אלא לנוע למעלה. לאט ככל שיהיה. שנה טובה :)

    • להגיב ינואר 9, 2017

      אפרת יפה

      שירה יקרה. חיזקת אותי ורגשת אותי. תודה על מילותיך. מילה אחר מילה. (וכן, אני מכירה את ההרגשה שמישהו תמלל את הרגשות שלי, קרה לי כבר לא פעם)
      חיבוק מפקעת לפקעת וברכה לעשייה משמעותית ומלאת סיפוק – תמיד למעלה. לאט ככל שיהיה.

  • להגיב ינואר 8, 2017

    דבורה מינדל

    אהובתי המופלאה, את מרשה לי להקדיש לעצמי את הפוסט הזה? להדפיס אותו בגדול ולתלות אותו על לוח ליבי? כי אין כמוך להבין, להבהיר ולפזר לי את העננים שמסתירים לי את הפקעת ממנה רוצה לצאת הפרפר.
    אוהבת אותך בכל ליבי! ♥

    • להגיב ינואר 11, 2017

      אפרת יפה

      מוקדש לך! ואת תמיד בליבי אהובתי היקרה. הפרפר עוד יצא החוצה.

  • להגיב ינואר 8, 2017

    רחלי שהרבני

    מילים טובות. ממש בזמן הנכון.
    והכתיבה שלך מנחמת.

    תודה.
    רחלי

    • להגיב ינואר 8, 2017

      רחלי שהרבני

      הא, ואני אשמח לשמוע על הספר.. מה הסגנון ולאן הוא מוביל? :)

      • להגיב ינואר 11, 2017

        אפרת יפה

        ברנה בראון מדברת בספר הזה על איך מתמודדים עם נפילה ואיך מתרוממים ממנה ביעילות.
        כי אם אתה חי באמת, ואם אתה עושה באמת, אז ברור שתיפול והרבה. חלק מהחיים לא למנוע נפילות (שזו הנטיה שלנו) אלא ליפול ולדעת איך לקום.
        לדעת איך להתרומם זו אומנות שצריך לדעת אותה ולהשתמש בה. עליה הספר.

    • להגיב ינואר 11, 2017

      אפרת יפה

      את משמחת אותי רחלי.
      כי אם הנחמה שלי את עצמי מביאה נחמה לאחרות – איזה נס קיומי הוא זה!

  • להגיב ינואר 9, 2017

    צמח דינה

    מרגע קריאת הכותרת הרגשתי שזה נכתב בשבילי…וכשקראתי את התוכן לא היה לי ספק לרגע שאי שם, מישהי כתבה את אשר נפשי וליבי מרגישים, בפשטות מדויקת להפליא. הדפסתי את הכתוב ומתכוונת לשתף בזה חברות טובות. תודה תודה תודה

    • להגיב ינואר 11, 2017

      אפרת יפה

      תודה דינה יקרה את מרגשת אותי.
      כמו אמרתי קודם לרחלי, זה נותן משמעות להתמודדות האישית שלי כשאני יודעת שהיא מחזקת אחרים.

  • להגיב ינואר 9, 2017

    שרון

    מהצצה בתגובות שכבר נכתבו כאן אני רואה שאני לא היחידה שמזדהה עם מילותייך המדוייקות, המזוקקות, האמיתיות והכנות בצורה יוצאת הדופן. הכתיבה שלך מרגשת, רכה ונוגעת בדיוק במקומות הנכונים. תודה על המילים, תודה על התזמון, תודה על שעזרת לי להביט רגע לאחור, להסתכל במשקפי הרנטגן, להבחין בפרפר הזה שהבשיל וגדל ועוד רגע יבצבץ החוצה. אחרי פוסט כזה אי אפשר שלא להרגיש אנושית, והיי, כנראה שהכל יהיה בסדר. אז שוב תודה לך יקרה. איזה כיף שאת פה.

    • להגיב ינואר 11, 2017

      אפרת יפה

      תודה שרון יקרה. כמה את נוגעת. תודה שהתחברת למילותי. ותודה שגם את היית איתנו פה ברגע של כנות מתמודדת.

  • להגיב ינואר 15, 2017

    רונית כפיר

    סתם שולחת אהבה לומר שאני כאן, ושתוסיפי לך את הספר של ברנה בראון לנושאי השיחה שלנו ,כשסוף סוף נצליח להיפגש. משום מה האשה הזו עושה לי גירוד. יהיה מעניין להיעזר בך לגלות מדוע.

    • להגיב ינואר 22, 2017

      אפרת יפה

      מוסיפה לשיחה בתפילה שתקרה בקרוב… (איך? איך יתכן שלא התחברת לברנה?!)

השארת תגובה ביטול

להגיב על דבורה מינדל לבטל