להכנס לאזור הנוחות

plants tu bishvat growth

יום אחד דיברנו על צמיחה.

שיחה של שאפתניות, שחייבות להשאר נאמנות ללב. כן, מן אוקסימורון כזה.

"לצאת מאזור הנוחות".

אין קלישאה שאינני שונאת, אבל זו מתעלה על כולן.

אחרי אינספור יציאות מאזור הנוחות, כבר לא הבנתי מהיכן עלי לצאת.

אזור הנוחות – איפה הוא בכלל?!

plants tu bishvat growth

התחלתי לחפש אותו.

לחפש על מנת להתיישב בו, ולהשאר.

איזו מילה גסה.

plants tu bishvat growth

ובצומת ההיא נפגשה שיחתנו.

עשינו דרך ארוכה בזמן קצר. היינו עייפות, למודות נסיון, מפוכחות.

בשלות לשלב בו לא מקשיבים לקלישאות אלא ממציאים אותן.

plants tu bishvat growth

אני לא יודעת מה עם כל החתרנים הבלתי נלאים מעולם הקואצ'ינג וההעצמה.

מתי הם נושמים עמוק, שותים תה צמחים, מסתכלים מסביב, ונהנים להיות.

מתי הם מגיעים למקום שבו הם שמחים להשאר.

וכשזה קורה – הם שמים לב לזה בכלל?!

אני חוששת שמרוב תרגול, יש בנו נטיה לרוץ מיד הלאה, כדי לברוח מאזור הנוחות.

מהאזור הנחות.

plants tu bishvat growth

השמים הם הגבול רק בפתגם, אבל הדרך לשמים חייבת להיות לי נעימה, בקצב הפנימי הנכון.

על השבילים הקוצניים מותר לנו לפעמים פשוט לדלג.

או לשים בעציץ לקישוט, אם תרצו.

plants tu bishvat growth

אני אוהבת את אזור הנוחות.

זו הסיבה שבחרתי בכל הדרך הזו מלכתחילה.

זו הסיבה שיצאתי להגשים חלומות, לעסוק במה שאני אוהבת, ובקצב שנכון לי.

המטרה היא לחיות באזור שנוח ונעים בו.

בסדר, עם זינוקים החוצה פה ושם, אבל רק במקומות שהלב מבקש.

שום הישג אינו שווה את המאמץ, אם אין לנו את השלווה להשאר בתוכו ולהביט לו בעיניים.

plants tu bishvat growth

ועכשיו לצאת?!

צאו לאן שאתם רוצים, אני אשתה לי קצת תה, אכתוב מאמר בהשראת הוגו ואלך לבדוק מה שלום הניצנים בגינה הקפואה.

כותבת ועורכת. מייסדת ועורכת את מגזין הלייף סטייל, קפה ויפה.

43 תגובות

  • להגיב ינואר 25, 2016

    ציפי

    ככ נכון. לפעמים זה ככ מטריד כל אלו שיודעים מה הכי טוב בשבילך, לאן אני צריכה לצאת, מתי לצאת משם…עזבו אותי בשקט. מצטרפת לתה עם נענע.

    • להגיב ינואר 25, 2016

      אפרת יפה

      נכון ציפי. אנחנו יודעות הכי טוב מה טוב לנו. בעידן כזה ולצד חיפוש אינטנסיבי אחר הגשמה, כולנו צריכות לשמר לעצמנו פינה של הקשבה פנימית ואסרטיביות מסויימת לגבי מהי בדיוק אותה הגשמה בשבילנו (כל אחת כלפי עצמה).

    • להגיב יולי 7, 2016

      אייר

      קראתי את הפוסט כשיצא ולקח לי זמן לעכל, פתאום הקיץ הזה בשילוב עם החופש הגדול והעובדה שיש לי כבר 3 ילדים ועסק גרם לי להיזכר בפוסט שלך, אז תודה! כי עזרת לי לשחרר ולהרגיש קצת כיף עם אזור הנוחות שלי…

      • להגיב יולי 7, 2016

        אפרת יפה

        אייר יקרה את מרגשת אותי שטרחת וחזרת לכאן כדי לספר לי על כך. זה מאד מאד נכון מה שאת אומרת שזה עניין של תקופות. תקופות לתת גז ותקופות לשחרר.
        כל אחת מה שנכון לה ומתי.

        מעניין לראות עכשיו במבט לאחור שהפוסט הזה הוציא אותי לדרך אישית מרתקת שבה התחלתי להנות יותר מתהליכים, מהיומיום, מהדרך, מהילדים, מההתנסויות, ולא להיות כה ממוקדת תוצאה, ולפספס כל כך הרבה משמחת החיים והחוויות בדרך.

        וכן, יולי הוא בהחלט נשמע כמו טיימינג נכון לאמא לילדים לשחרר כדי להנות באמת מהילדים, מהחיים, מעצם החיות והקיימות. העסק יחכה. ולהגיד לך משהו? הוא רק יהיה מועשר ומלא יותר כשתחזרי אליו.
        חיבוק וקיץ שמח!

  • להגיב ינואר 25, 2016

    perry

    מהממת!
    הכתיבה שלך היא בשבילי אזור הנוחות:)

  • להגיב ינואר 25, 2016

    שלומית

    לגמרי. מזדהה ומסכימה עם כל מילה (: חורף חמים וטוב שיהיה

    • להגיב ינואר 25, 2016

      אפרת יפה

      שמחה שאת מזדהה. בסנכרון משהו עם מזג האויר המתכרבל :) תודה שלומית!

  • להגיב ינואר 25, 2016

    רויטל

    כמה נעים ונוח היה לקרוא את הפוסט המקסים. מזדהה לגמרי. טו בשבט שמח.

    • להגיב ינואר 25, 2016

      אפרת יפה

      זה מעניין, ואני שמחה שהמילים מצליחות להעביר את התוצאה ולא את התהליך, כי היה די קורע ודוקר להגיע למסקנות הללו. אבל התוצאה נוחה ונעימה כל כך :)
      תודה רויטל טו בשבט שמח!

  • להגיב ינואר 25, 2016

    רות צפתי

    נוח לי עם מה שכתבת !

    • להגיב ינואר 25, 2016

      אפרת יפה

      רות אהובה תודה! בקרוב נרד להתכרבל ליד האח שלך, תכיני תה ;)

  • להגיב ינואר 25, 2016

    חמוטל

    יש משהו באזור הנוחות כשהוא הופך לשגרה שהוא קצת מסוכן,
    האם אני בוחר לברוח לשם בגלל שאני מעדיף לא להתמודד? או כי יותר נוח לי במוכר…
    לא יודעת על קואצ'רים , יודעת על עצמי שאני לא יכולה לדרוש ממטופל משהו שלא ניסיתי בעצמי,
    זה לא נכון, לא יוצא מדוייק ו"דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" כך שאם זה לא נקנה במאמץ ולב זה לא יעבור.
    אבל–
    מסכימה לחלוטין עם העניין של הקצב- זה משהו שבהחלט צריך לבא בנוחות של ההליכה שלי בדרך
    "התהלך לפני"…
    והנה צמח לנו חג של מודעות ומצא חן בנוח.
    וחוץ מזה שהעציצים מקסימים!

    • להגיב ינואר 26, 2016

      אפרת יפה

      חמוטל את מתפרצת בדלת פתוחה.
      תביאי בחשבון שכל השיח כאן נוצר, והוזן מנשים שמתמודדות נון סטופ עם הצורך להתקדם, לצאת מאזור הנוחות.
      עד כדי כך שהוא כבר נתפס בתודעה שלנו כמקום "רע" שאסור להיות בו יותר משתי שניות ברצף מחשש שכפות הרגליים שלנו ישרפו ונשמתנו תדמום לנצח…
      הדברים שאני מעלה הם מלל פוסט פוסט מודרניסטי. פוסט קואוצ'ינג.
      תחשבי על דף מקופל שמקפלים אותו לצד הנגדי כדי ליישר אותו קצת. זה מה שהיה לך כאן.

      לא יכולה שלא להסכים יותר עם העובדה שמשהו שלא נקנה במאמץ ולא עבדת עליו בעצמך ובאמת – לא יעבוד.
      זו הסיבה שגם בתחומים שאני מעסיקה אחרים, אני תמיד מתנסה ועושה במו ידי – כדי להבין את התהליכים והדרך. כדי להיות חלק מזה וכדי שזה יעבוד.
      אני בעד עבודה קשה בחיים, בעד מאמץ וחיפוש והגשמה וצמיחה וזינוקים. ועושה את זה ברוב הזמן.
      אבל עם זאת, הגעתי לרגע שבו אני קוראת להקשבה פנימית באשר למה שנכון לנו.
      יש אחת שחורקת שיניים כדי להרחיב את העסק שלה, כדרך לצמיחה והגשמה, בעוד שתוך כדי התהליך היא מגלה שהרחבת העסק הוא לא משהו שעושה לה טוב.
      היא מפסידה פעמיים: גם נמצאת כל הזמן באזור קשה ולא נוח, וגם לא מגיעה למקום שאליו היא רוצה. כלומר גם היעד הוא מאד מאד לא נוח לה. היא עובדת על מטרה שהיא לא באמת רצתה (אבל אולי לא ידעה זאת בתחילת הדרך).
      המילים "לצאת מאזור הנוחות" מבלבלות אישה כזו. היא מבינה שזה לא אמור להיות נוח והיא ממשיכה בדרך שלא נכונה לה.
      בעזרת הקשבה עצמית אנחנו יכולות לכוון את היציאות הללו לאזור הפרפרים השמחים בבטן. מה שנקרא לצאת מאזור הנוחות אבל עם זאת, משהו בכל זה מרגיש בנוח. מתרגשים לקראת זה, רוצים את זה. מרגישים שזו הדרך נכונה לנו.
      וכן, גם לקצב יש משמעות. גם דברים טובים באינטנסיביות יתר יכולים לקלקל לנו הכל.
      אני מסבירה את עצמי טוב?

      • להגיב ינואר 26, 2016

        חמוטל

        כן, אולי לא ירדתי לסוף דעתך בהתחלה… סליחה אם פגעתי.
        הבנתי ממקום של אנשים שאני מכירה שתקועים הרבה שנים בחוסר תנועה–

        • להגיב ינואר 28, 2016

          אפרת יפה

          חלילה פגעת! הבנתי מהיכן את מדברת ורק רציתי להסביר את המצב (שלי ושל המגיבות) שעל הרקע הפורה שלו לבלב הפוסט שלנו.

  • להגיב ינואר 25, 2016

    מיכל

    כמה אני מתרגשת לקרוא את המילים הללו! והצילומים… (אזור חדש? אזור למחשבה :)) כל כך מדוייקת שאת! תודה יקרה, כמה יופי צומח כשנח :) טו בשבט שמח ♡

  • להגיב ינואר 25, 2016

    Adi

    מעורר השראה במלוא מובן המילה.
    כמה פעמים בחיים אנחנו עושים דברים כי צריך למרות שהם נוגדים את אישיותינו…
    מאמינה ומתחברת לכל מילה.
    וכמובן הכתיבה קולחת ונעימה

    • להגיב ינואר 26, 2016

      אפרת יפה

      נכון עדי.
      וזה נכון לבחון את עצמנו. לפעמים צריך להתנסות וליפול כדי להבין שזה לא אנחנו, וזה בסדר. אבל לא לחשוב שזה חלק הכרחי לתהליך ולאלץ את עצמנו להיות במקומות הללו כדי לגדול. אם זה לא אנחנו – זה לא אנחנו. נמצא את הזינוק שהוא כן אנחנו (ולא לשכוח תחנות תדלוק, עציצים ותה, בין לבין…)

  • להגיב ינואר 25, 2016

    שירה

    אני מתרגמת את זה למילים שלי, למחשבות שעוברות עלי בימים אלו…
    אני קוראת לאיזור הנוחות הזה, החוזקות שלי. במקום שבו קל לי להיות, שם אני יכולה להצמיח את הפרחים הכי יפים שיש, אלו שאין אחרים שיכולים להצמיח אותם. כמו אלו שלך שהם כל כך כל כך שלך.

    זה קרוב מדי למחשבות שלי, אז אני אוזרת אומץ ומשתפת שכתבתי על זה בבלוג שלי לאחרונה, בסדרה ארוכה על חוזקות. Stonesgravelsand.wordpress.com
    אשמח שתקפצי לראות. בא לי שתזדהי איתי בחזרה :) תודה על ההצצה לאדן החלון שלך וגם לזה הפנימי!

    • להגיב ינואר 26, 2016

      אפרת יפה

      תודה שירה. התרגום של אזור הנוחות החיובי למילה "חוזקות" הוא טוב. הוא עוזר להעביר את הרעיון שרציתי. (אגב קראתי את הספר "גלה את החוזקות שלך" לפני למעלה מ 10 שנים ואהבתי אותו כבר אז מאד ואת נקודת המבט שלו על חזוק החוזקות במקום תיקון החולשות).
      או כמו שאיריס פוגל בן חמו הגיבה בפייסבוק ובחכמה רבה הבדילה בין "אזור הפרפרים השמחים בבטן" שהוא יציאה טובה מאזור הנוחות. יציאה כה טובה שהיא מרגישה כסוג של אזור נוחות.
      לעומת יציאה שהיא "חרדה" ואני הוספתי לה את המילה "עקרה". יציאה שמוציאה אותנו מהאזון ולא בהכרח מקדמת אותנו למקום שרצינו להיות בו.

      • להגיב דצמבר 20, 2016

        שירה

        זוכרת את הפוסט שלך עוד מאז, אני חוזרת כדי להודות שוב על המילים המדוייקות שלך.

        התכוונת לעקירה או לעקרה?
        עקירה מאזור הנוחות נשמע לי מדוייק.

        • להגיב דצמבר 20, 2016

          אפרת יפה

          שירה את מרגשת אותי. תודה שחזרת וטרחת וסיפרת לי – זה נותן משמעות.
          לשאלתך, זה לא היה זכור לי אבל חיפשתי שוב ובכל זאת לא מוצאת את המילה עקירה או עקרה בכל הפוסט… למה התכוונת?

  • להגיב ינואר 25, 2016

    לימור

    אפרת, את ממש צודקת. מה רע באזורי נוחות, במיוחד עם יש שם קצת רוגע ומתיקות?

    יציאה מאזור הנוחות זה רק כשיש בנו את התשוקה לכך.

    • להגיב ינואר 26, 2016

      אפרת יפה

      טוב שאת מדגישה לימור. רק כשיש שם רוגע של מתיקות.
      לפעמים אזור הנוחות הוא לא טוב.
      אנחנו נשארים שם רק בגלל הפחד משינוי.
      אני לא מדברת על המצב הזה כמובן, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה (והתגובות כאן מוכיחות) שכולנו עברנו את השלב הזה מזמן :)

  • להגיב ינואר 26, 2016

    ענת ברטרר בניק

    כל כך מדוייק!!!!!!!!!!!!!!

  • להגיב ינואר 26, 2016

    רחלה

    טוב, עכשיו אתגרת אותי…

    כל כך התרגלתי לחשוב על יציאה מאזורי נוחות כמשהו שמקדם אותי – שהפוסט שלך גורם לי לתהות, אם עצם היציאה מאזור נוחות הפכה לאזור נוחות משל עצמו… כלומר, לא שזה נוח וזה תמיד כואב – אבל אולי זה חלק אינטגרלי מהחשיבה שלי, במקום לבחון כל פעם מחדש?

    כרגע שולפת מהבטן, שאמנם לידה זה כואב – אבל יוצאים מזה יופי של דברים. אז כן רוצה ללדת מדי פעם (עסקית, כן?), אבל רק מדי פעם ותוך כדי בחינה האם אכן טוב לי עם הנולד, והאם הוא קידם אותי למקום שבו אני "יכולה להצמיח דברים טובים" ולהיות שם "במתיקות" יותר גדולה מאשר לפני כן (מצטטת, שם, שם).

    אבל זה דורש עוד התבשלות, אז אני לוקחת את מה שכתבת כדי לישון איתו. אתכרבל איתו (בנוחות?) איזה יום יומיים ונראה מה יוולד.

    תודה על אתגר מחשבתי חדש :)

    • להגיב ינואר 28, 2016

      אפרת יפה

      בדיוק לזה כיוונתי. אבל בדיוק! ואין תשובות מוחלטות רק הרצון לעורר אותנו לעצירה ולבחינה ולחשיבה, במקום התנהלות אוטומטית, הלא כן?

      • להגיב ינואר 30, 2016

        רחלה

        טוב, להלן מסקנותיי המאד-מתאימות-להיום-בדיוק:

        1. אני באמצע 2 לידות-עסקיות, שאני מאד מקווה שיקדמו אותי. מאד קשה, מאד מעייף (בעיקר כשהילודים הקודמים חולים ונשארים בבית…), אבל אמור להיות קפיצת מדרגה משמעותית. אז אני לא מוותרת עליהם, ומרגישה שזה נכון ובהחלט נדרש בשלב הזה.

        2. לוקחת מהפוסט שלך את הלגיטימציה (ואפילו דרישה מעצמי) לקחת פסק זמן לאזור נוחות ומתיקות של עבודה אחרי שיסתיימו הלידות האלו. לא לרוץ ולחפש עוד אתגרים מחוץ לקופסה, אלא גם לתת לעצמי את הפריבילגיה להנות מכל יצירי כפי. להתבונן בהם זמן-מה בנחת פולנית, להחמיא ולפרגן לעצמי, ולהתפנק אתם. תודה על עזרה בשחרור!

        ואז יהיה גם פסח, והחופש הגדול… משעמם ממש כנראה שאף פעם לא יהיה פה :)

        • להגיב פברואר 7, 2016

          אפרת יפה

          רחלה ממש עשית חשיבה בעקבות הפוסט – זה מרגש אותי!
          וכן, אני מסכימה מאד עם מה שאת כותבת. זה כמו המשפט שחני מצטטת לנו כאן שאת השמחות צריך לארגן. בדיוק לזה כיוונתי. לארגן, לתכנן, לשים פסקי זמן בין לבין, אבל לא להימנע מכך חס וחלילה!

  • אפרת יקרה, איזה טקסט שמחמם את הלב. ״מלל פוסט פוסט מודרניסטי״ פשוט נפלא ומדוייק.

  • להגיב ינואר 27, 2016

    ורד מעצבת גרפית

    וואו… בא לי בדיוק בזמן.
    חורף נעים וחמים.

  • להגיב ינואר 27, 2016

    אביטל

    כל כך מדויק. סוג הדברים שאת קוראת ומרגישה עד כמה זה אמיתי.
    לי אישית זה מתיישב על בחירת לימודים שהם יציאה כואבת מדי מאזור הנוחות כשהבחירה הייתה לשם האתגר ולא עם מספיק הקשבה פנימית אמיתית לסוג הפרפרים..
    המילים שלך היו לי מעין הארה!
    תודה רבה

    • להגיב ינואר 28, 2016

      אפרת יפה

      שמחה שהמילים שלי כיוונו אותך בזמן הנכון. מישהו טוב כיוון אותי מלמעלה כנראה :)
      תמשיכי להקשיב לפרפרים.

  • להגיב ינואר 28, 2016

    נגה

    השאלה שכל אמן לא מספיק לשאול את עצמו. לצאת או לא לצאת?
    להתכרבל לי בפוך של המוכר והידוע, שאני עושה כבמטה קסם, או להשיל מעצמי את המסגרות שבניתי ומגבילות אותי, להמציא את עצמי מחדש?
    עצם קיום המושג הזה, אזור נוחות, הוא לכשעצמו כר פורה לנושאים לעסוק בהם.

    • להגיב ינואר 28, 2016

      אפרת יפה

      יפה אמרת.
      והנה תוך כדי דיון כבר נולד לנו ביטוי מדוייק לנושא – "להקשיב לפרפרים". אז תקשיבי לפרפרים שלך והם ינחו אותך מתי להתכרבל במוכר ובידוע ומתי להשיל מסגרות ולהמציא את עצמך מחדש.

  • להגיב פברואר 7, 2016

    חני

    משמח מה שכתבת. ונותן נשימה.
    מזכיר לי משהו שאמר מולי להד (פרופסור שמומחה בטראומות במקצועו ובחייו) ומקווה שאני לא טועה; את השמחות צריך לארגן כי האסונות באים מעצמם. כך גם האזור הנוח שלנו. החיים מוציאים אותנו משם אם נרצה או לא נרצה, כך שמה שנותר לנו הוא לדאוג לטוב ולאושר של עצמנו.

    • להגיב פברואר 7, 2016

      אפרת יפה

      זה משפט כל כך חזק. לשנן לעצמי כל יום כל היום. תודה שחלקת איתנו חני!

  • להגיב פברואר 24, 2016

    חתולי8

    אני לא חובבת קלישאות אבל אני חייבת לציין שיש בהן משהו.
    ולגבי עניין איזור הנוחות. אשריך שדברים אולי באים לך בקלות, גם כשאת באיזור הנוחות שלך. לי ולרבים אחרים, הדבר איננו כך. כדי להשיג דברים אני נאלצת לצאת משם, מאיזור הנוחות שלי. להתמודד עם פחד או עם קושי. לזו הכוונה בביטוי הזה.
    מה שבטוח זה שאת כותבת נפלא ומצלמת….גם!

    • להגיב יולי 7, 2016

      אפרת יפה

      תודה חתולונת. שתצליחי ושתרגישי טוב עם הדרך שלך להגיע לשם.

השארת תגובה